האם תרופות האמילין הן הדור הבא בטיפול בהשמנה?
תרופות אמילין עשויות להוביל את הדור הבא של הטיפול בהשמנה.
בכינוס מדעי בינלאומי באינסטנבול הוצגו נתונים חדשים על קגריסמה ו-Zenagamtide.
התרופות משלבות את פעילות האמילין עם מנגנוני GLP-1.
יתר על כן, הן מציגות פוטנציאל לירידה משמעותית במשקל ולשיפור הבריאות המטבולית.
הסימפוזיון עסק ב"הרחבת גבולות הטיפול הקרדיו־מטבולי".
החוקרים בחנו האם שילוב בין אמילין ל־GLP-1 יכול להוביל לירידה גדולה יותר במשקל.
הם בדקו גם את השפעתו על מסת השריר, "רעש האוכל" ובריאות הלב, הכבד והמטבוליזם.
ההורמון שנשכח במשך עשרות שנים
אמילין הוא הורמון טבעי המופרש מתאי הבטא בלבלב יחד עם אינסולין לאחר אכילה.
במשך שנים רבות החוקרים התמקדו באינסולין וב־GLP-1. האמילין נשאר כמעט מחוץ לאור הזרקורים.
כעת מתברר כי מדובר במולקולה בעלת השפעות עמוקות על תחושת רעב, שובע, ויסות סוכר והתנהגות אכילה.
האמילין פועל בעיקר במוח,
באזורים הקשורים הן לרעב ההישרדותי והן לאכילה רגשית והדונית.
לכן ייתכן שיש לו השפעות רחבות הרבה יותר מהפחתת תיאבון בלבד.
אחת הבעיות המרכזיות בפיתוח תרופות מבוססות אמילין הייתה הנטייה של ההורמון ליצור משקעי עמילואיד.
הקשורים לסוכרת סוג 2 ואף מעורבים בפגיעה בכליות,
בלב ובמערכת העצבים. לכן פיתוח אנלוגים יציבים ובטוחים היה אתגר משמעותי במשך שנים.
מקגרילינטייד ועד קגריסמה: הדור החדש של התרופות
הדור החדש של תרופות האמילין כולל
מולקולות מהונדסות שנועדו להפחית יצירת משקעים ולהאריך את משך הפעולה שלהן בגוף.
אחת התרופות המרכזיות שהוצגו הייתה קגרילינטייד, אנלוג סינתטי ארוך טווח של אמילין הניתן פעם בשבוע.
החוקרים הציגו נתונים פרה קליניים שהראו כי התרופה
מגיעה לאזורים במוח הקשורים לוויסות אכילה ומפחיתה צריכת אנרגיה ומשקל גוף במודלים של השמנה.
אך עיקר העניין הופנה לשילוב החדש קגריסמה, המשלב קגרילינטייד עם סמגלוטייד.
השילוב נועד לפעול במסלולים מוחיים משלימים: ה־GLP-1
והאמילין פועלים על נוירונים שונים באותם אזורים במוח. לכן ייתכן שהשפעתם יחד חזקה יותר.
יותר מ־22% ירידה במשקל
במחקר REDEFINE 1 שכלל אנשים עם השמנה ללא סוכרת,
הוצגו תוצאות מרשימות במיוחד. לאחר 68 שבועות, מטופלים שקיבלו קגריסמה איבדו יותר מ־22% ממשקל גופם בממוצע.
לעומת זאת, סמגלוטייד בלבד הביא לירידה של כ־16% וקגרילינטייד לבדו לכ־12%. קבוצת הפלצבו ירדה בכ־2% בלבד.
בנוסף לירידה במשקל נצפו שיפורים משמעותיים במדדים מטבוליים:
ירידה בהיקף מותניים, ירידה ב־CRP , ירידה בטריגליצרידים ושיפור בפרופיל הכולסטרול.
לחץ הדם הסיסטולי ירד בכ־10 מ"מ כספית בממוצע.
אחד הנתונים החשובים במיוחד היה שחלק גדול מהמטופלים עם טרום סוכרת חזרו לערכי סוכר תקינים במהלך הטיפול.
מה קורה למסת השריר?
אחת השאלות המרכזיות בעולם ההשמנה כיום היא לא רק כמה משקל יורדים,
אלא איזה משקל יורדים. בכינוס הוצגו נתוני DEXA שהראו כי כשני שלישים מהירידה במשקל היו ממסת שומן וכשליש ממסת גוף רזה.
החוקרים הדגישו כי יש חשיבות עצומה לא רק למסת השריר אלא גם לתפקוד השריר,
במיוחד בנשים בגיל המעבר ולאחריו. עלו גם השערות כי פעילות האמילין דרך קולטני קלציטונין עשויה להשפיע לטובה על בריאות העצם.
הדור הבא של תרופות אמילין והשמנה כבר באופק
אחת התרופות המסקרנות ביותר שהוצגו בכינוס הייתה Zenagamtide שנודעה בעבר בשם Amycretin.
מדובר במולקולה חדשנית המשלבת באותה תרופה פעילות כפולה.
התרופה פועלת על מערכת ה־GLP-1 ועל מערכת האמילין, שני מנגנונים מרכזיים בוויסות רעב, שובע,
ואיזון סוכר והתנהגות אכילה. החוקרים סבורים כי השילוב בין שני המסלולים עשוי ליצור אפקט חזק יותר מזה של תרופות GLP-1 בלבד.
הנתונים הראשוניים עוררו עניין רב בקהילה המדעית.
בגרסה השבועית בהזרקה המטופלים ירדו עד כ־24% ממשקלם לאחר 36 שבועות.
החוקרים לא זיהו סימן ברור לעצירת הירידה במשקל.
החוקרים זיהו גם שיפור משמעותי באיזון הסוכר בקרב חולי סוכרת סוג 2.
אם מחקרים גדולים וארוכי טווח יחזקו את הממצאים, הטיפול יתפוס מקום מרכזי ברפואת ההשמנה בשנים הקרובות.
האם עידן ה־GLP-1 בלבד עומד להסתיים?
התחושה שעלתה מהכינוס הייתה ברורה: רפואת ההשמנה נכנסת לעידן של התאמה אישית.
כעת הדגש הוא לא עוד "תרופה אחת לכולם", אלא בחירת טיפול לפי הפרופיל המטבולי,
הסיבוכים הנלווים והמאפיינים הביולוגיים של כל מטופל.
האמילין, שנחשב במשך שנים להורמון שולי יחסית,
עשוי להפוך לאחד המסלולים החשובים ביותר בדור הבא של רפואת ההשמנה.
