קגריסמה או טירזפטייד מי מוביל באמת במרוץ התרופות להשמנה?
עולם הטיפול התרופתי בהשמנה נכנס בשנים האחרונות לעידן חדש.
לא עוד ירידות צנועות במשקל, אלא נתונים דו ספרתיים ולעיתים אף מעל 20% ירידה ממשקל הגוף.
אולם כאשר שתי תרופות פורצות דרך נפגשות במחקר השוואתי ישיר, התמונה מתחדדת ולעיתים גם מפתיעה.
במחקר שלב 3 , בשם רידיפיין 4 (REDEFINE 4) השוותה חברת נובונורדיסק את התרופה החדשה שלה קגריסמה (CagriSema) מול טירזפטייד (Tirzepatide),
היא מונג'רו, המשווקת על ידי אלי לילי לטיפול בהשמנה ובסוכרת.
התוצאה המרכזית ברורה: למרות ירידה מרשימה במשקל, קגריסמה לא הצליחה להוכיח אי נחיתות מול טירזפטייד לאחר 84 שבועות טיפול.
קגריסמה וטירזפטייד הרקע המדעי: שילוב הורמונלי מול אגוניסט כפול
קגריסמה היא שילוב של סמגלוטייד, אגוניסט לקולטן GLP-1 המוכר מויגובי ואוזמפיק , יחד עם קגריליניטייד (Cagrilintide), אנלוג של אמילין.
הרעיון הביולוגי הוא כפול: הפחתת תיאבון דרך מסלול ה GLP-1 ושיפור שובע דרך מנגנון אמיליני, במטרה להשיג אפקט מצטבר.
מנגד, טירזפטייד פועל כאגוניסט כפול ל GLP-1 ולGIP .
מנגנון זה הוכיח עצמו במחקרי SURMOUNT עם ירידות משקל משמעותיות, וכעת גם בהשוואה ישירה.
תכנון המחקר: 84 שבועות של טיפול והשוואה פתוחה
במחקר השתתפו 809 מטופלים עם השמנה ולפחות תחלואה נלווית אחת.
משקל הבסיס הממוצע עמד על כ-114 ק״ג. המחקר היה פתוח תווית, כלומר המטופלים והחוקרים ידעו איזה טיפול ניתן.
קגריסמה ניתנה כמנה קבועה של קגריליניטייד 2.4 מ״ג יחד עם סמגלוטייד 2.4 מ״ג אחת לשבוע. טירזפטייד ניתנה במינון 15 מ״ג אחת לשבוע.
התוצאות: ירידה דרמטית, אך לא מספיקה לניצחון
בניתוח על פי היענות לטיפול, הירידה הממוצעת במשקל הייתה 23% בקבוצת קגריסמה לעומת 25.5% בקבוצת טירזפטייד לאחר 84 שבועות.
בניתוח לפי משטר טיפול מלא, הירידה הייתה 20.2% מול 23.6% בהתאמה.
למרות שמדובר בתוצאות מרשימות מאוד מבחינה קלינית, קגריסמה לא עמדה ביעד הראשי של אי נחיתות סטטיסטית מול טירזפטייד.
כאן חשוב להדגיש:
23% ירידה במשקל היא תוצאה דרמטית, עם השלכות קליניות עמוקות על תנגודת אינסולין, כבד שומני, דום נשימה בשינה, יתר לחץ דם ותסמונת מטבולית.
בעולם תחרותי שבו קיים טיפול שמגיע ל-25% ואף יותר, ההבדל מקבל משמעות שיווקית וקלינית.
בטיחות וסבילות: דומה למוכר לנו, אך יש להמתין לנתונים מלאים
הפרופיל הבטיחותי של קגריסמה היה עקבי עם מה שמוכר מקבוצת הGLP-1 .
תופעות הלוואי העיקריות היו במערכת העיכול, לרוב קלות עד בינוניות ונוטות להיחלש עם הזמן.
עבור רופאים בשטח, שאלות חשובות ממתינות לניתוח מלא:
שיעורי הפסקת טיפול, השפעה על הרכב גוף, השפעות מטבוליות נוספות, והשוואת סבילות ארוכת טווח בין המנגנונים השונים.
מה המשמעות הרגולטורית
הגשת הבקשה לאישור קגריסמה לFDA התבססה בעיקר על מחקרי פלצבו קודמים בתוכנית REDEFINE .
כישלון אי הנחיתות במחקר השוואתי אינו מבטל בהכרח את סיכויי האישור.
עם זאת, תוצאות ההשוואה הישירה משפיעות על מיצוב התרופה בשוק, על קווי הטיפול הראשונים ועל ציפיות הקהילה הרפואית.
הפיתוח רחוק מסיום החברה כבר הודיעה על מחקרים נוספים במינונים גבוהים יותר ובפרוטוקולים שונים.
המשמעות הקלינית: מעבר לשאלת האחוזים
לרופא המטפל, השאלה אינה רק מי מוביל באחוז אחד או שניים בירידה במשקל.
השאלה היא איזה מטופל מרוויח יותר מאיזה מנגנון. ייתכן שבעתיד יוגדרו תתי אוכלוסיות שיגיבו טוב יותר לשילוב אמילין וGLP-1 .
יופיעו נתונים על שמירת מסת שריר, על תוצאים קרדיווסקולריים או על איכות חיים שיטו את הכף.
נכון לעכשיו, טירזפטייד מחזקת את מעמדה כטיפול המוביל מבחינת עוצמת הירידה במשקל בהשוואה ישירה.
אך המרוץ רחוק מלהסתיים. תחום ההשמנה נמצא בעיצומה של מהפכה ביולוגית, וכל מחקר חדש משנה את מפת הטיפול.
הקרב בין קגריסמה לטירזפטייד איננו רק תחרות בין חברות תרופות.
זהו מבחן להבנה עמוקה יותר של הפיזיולוגיה של השמנה כרונית ושל הדרך המדויקת ביותר להתערב בה.
