המיתוס המסוכן של “זה לא נראה כמו הפרעת אכילה”
אחד החסמים הגדולים ביותר באבחון ובטיפול בהפרעות אכילה הוא המראה החיצוני. במשך שנים התקבעה תפיסה שגויה שלפיה הפרעת אכילה נראית בצורה מסוימת: רזון קיצוני, ירידה חדה במשקל או הימנעות מוחלטת מאוכל. בפועל, מדובר במיתוס רפואי מסוכן. הפרעות אכילה מופיעות בכל גיל, בכל מגדר ובכל טווחי המשקל, כולל אצל אנשים עם BMI תקין ואף עם השמנה.
כאשר האבחון נשען על מראה ולא על דפוסי אכילה, מחשבות ויחסים עם אוכל, מטופלים רבים נותרים ללא טיפול במשך שנים.
הבעיה אינה נמדדת בקילוגרמים
ההגדרה הרפואית החדשה משנה את התמונה. היא אינה מתבססת על משקל כלל. ההגדרה בוחנת דפוסי התנהגות, מחשבה ורגש סביב אוכל ושליטה. בולמוסי אכילה, אכילה כפייתית או חרדה סביב אוכל מתקיימים גם כאשר המשקל יציב.
מחקרים מוכיחים כי אנשים רבים עם הפרעת אכילה בולמוסית חיים שנים ארוכות תחת אבחנה של השמנה בלבד. רופאים מפספסים את הבעיה האמיתית. מצב זה מוביל למתן טיפול חלקי שאינו נוגע בשורש הבעיה.
הפרעות אכילה בגיל הבגרות ובגיל המבוגר
הציבור נוטה לחשוב כי הבעיה שייכת למתבגרים בלבד. בניגוד לכך, מחקרים מציגים עלייה חדה בתהליך אבחון הפרעות אכילה בגילאי 30, 40 ואפילו 60 ומעלה.
לעיתים אנו מגלים כי הבעיה החלה בגיל צעיר ונמשכה שנים באופנים משתנים. במקרים אחרים, היא מופיעה לראשונה בעקבות סטרס, שינויים הורמונליים או דיאטות חוזרות. אצל מבוגרים, הבעיה גורמת לעייפות, לכאבים ולירידה בצפיפות העצם. רופאים לא תמיד מקשרים מיד תסמינים אלו לאוכל.
השמנה והפרעות אכילה: חפיפה שלא מדברים עליה
אנו מזהים חפיפה משמעותית בין השמנה לבין בולמוסים. מטופלים רבים חווים דחפים חזקים שאינם בשליטתם. הם סובלים מאכילה רגשית עמוקה ומתחושת אובדן שליטה מוחלטת.
עם זאת, מערכת הבריאות מאבחנת אותם לעיתים קרובות כסובלים מ"אכילה מופרזת" בלבד. התעלמות מהמרכיב הנפשי גורמת נזק עצום. היא מובילה להמלצות טיפול שגויות. דיאטות נוקשות רק מחמירות את המצב ומעמיקות את תחושת האשמה והכישלון.
למה האבחון מתפספס כל כך הרבה פעמים?
אבחון חסר נובע משילוב של חוסר מודעות והטיה משקלית מצד החברה. כאשר המטופל אינו רזה מאוד, הסביבה ממזערת את התסמינים. קרובי משפחה ואפילו רופאים מייחסים אותם לאופי חלש, ללחץ או לחוסר משמעת.
כמו כן, המטופלים עצמם מתקשים לזהות את הבעיה. החברה המודרנית משבחת ירידה במשקל או "שליטה באוכל", גם כאשר הדרך לשם פוגענית והרסנית. התוצאה היא עיכוב מסוכן בקבלת עזרה. הנזקים הבריאותיים והנפשיים מצטברים ומחמירים לאורך הזמן.
אבחון נכון מתחיל בהקשבה
ביצוע אבחון הפרעות אכילה בצורה נכונה דורש הסתכלות רחבה. הרופא חייב לבחון את האדם מעבר למספר שעל המשקל. אנו שואלים שאלות מכוונות על דפוסי אכילה, על רגשות אשם ועל הקשר שבין סטרס לאוכל. לאחר שאנו מאבחנים נכון את המצב, אנו בונים טיפול מותאם אישית. טיפול זה משלב ליווי רגשי, ייעוץ תזונתי ורפואה מתקדמת.
לסיכום, אנו חייבים להבין כי הבעיה מתקיימת בכל צורת גוף. הבנה זו מפחיתה את הסטיגמה. היא מנגישה טיפול מציל חיים לאנשים שנותרו שנים ארוכות מחוץ למערכת.
מראי מקום
The changing demographic profile of eating disorder behaviors in the community
Impairments among DSM-5 eating disorders: A systematic review and multilevel meta-analysis
DSM-5 Overview of changes in the approach to eating disorders.
