מאת: ד״ר אסנת רזיאל, מומחית בטיפול בהשמנה,
מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל
שתי התרופות מפחיתות את הסיכון להתקפי לב ושבץ מוחי
בעשור האחרון טיפולי ההרזיה עברו מהפכה של ממש. תרופות הזרקה חדשניות כמו ויגובי (סמגלוטייד) ומונג’רו (טירזפטייד) חוללו שינוי עמוק בדרך שבה אנו מבינים ומטפלים בהשמנה. הן לא רק מפחיתות תיאבון, יוצרות שובע משמעותי ומביאות לירידה דרמטית במשקל, אלא מסתבר שהן גם מגינות על הלב באופן משמעותי. מחקר מקיף שהתפרסם לאחרונה ב־Nature Medicine חשף כי שתי התרופות מפחיתות בצורה מרשימה את הסיכון להתקפי לב ולשבץ, ובניגוד למאבקים בין החברות המייצרות, ההגנה שהן מספקות דומה מאוד.
בעולם הנאבק במגפת ההשמנה, מיליוני אנשים מחפשים פתרון יעיל ובטוח שיעזור להם לשנות את בריאותם מהיסוד. כעת, מתברר כי היתרונות של ויגובי ומונג’רו חורגים הרבה מעבר לירידה במשקל. המחקר החדש מציג תמונה רחבה ומעודדת: שתי התרופות, למרות מנגנוני פעולה שונים, מציבות סטנדרט רפואי חדש, ומצליחות לשלב בין טיפול יעיל בהשמנה לבין הפחתה משמעותית בסיכון למחלות לב, הגורם מספר אחת לתמותה בעולם המערבי.
הדמיון והשוני בין שתי התרופות
ויגובי ומונג’רו שייכות לדור החדש של תרופות המבוססות על הורמוני מעי (אינקרטינים). הן פועלות על מרכזי השובע במוח וגורמות לתחושת מלאות מוקדמת. למעשה, הן “מרמות” את מערכת הרעב שלנו ומאותתות שהגוף כבר קיבל די מזון. ויגובי מחקה את פעילות ההורמון GLP-1 בלבד, הורמון שמעכב התרוקנות קיבה, מגביר שובע ומשפר הפרשת אינסולין. מונג’רו, לעומתה, מפעילה מנגנון כפול: היא פועלת גם על GLP-1 וגם על GIP, הורמון נוסף המווסת תיאבון וחילוף חומרים. שילוב זה מעניק למונג’רו עוצמה גבוהה יותר כטיפול לירידה במשקל.
ההשפעה הזו ניכרת היטב במחקרים קליניים. טירזפטייד, החומר הפעיל במונג’רו, הוביל לירידה ממוצעת של כ־20.2% ממשקל הגוף. ויגובי השיגה ירידה ממוצעת של כ־13.7%. מדובר בפער משמעותי שהפך את מונג’רו לאחת התרופות היעילות ביותר שפותחו אי פעם לטיפול בהשמנה, אך חשוב להבין שגם ויגובי מציגה ביצועים מרשימים ומספקת תוצאות יוצאות דופן בהשוואה לטיפולים קודמים.
תופעות הלוואי – מה באמת קורה במערכת העיכול?
לצד היעילות המרשימה, חשוב להכיר את תופעות הלוואי של שתי התרופות. רובן המוחלט נובע מהמנגנון הפיזיולוגי של התרופות: האטת התרוקנות הקיבה והגברת תחושת השובע. התגובה הזו טבעית לגמרי ומשקפת את אופן פעולתן. בשבועות הראשונים מטופלים רבים מדווחים על בחילה, לעיתים על הקאות, נפיחות, גזים, צרבת, עצירות או שלשולים. למעשה, המחקרים מצאו כי כ 77-79% מהמטופלים בשתי התרופות חווים לפחות תופעת לוואי אחת במערכת העיכול.
חשוב לציין שתופעות אלה לרוב קלות וחולפות עם הזמן. הגוף מסתגל בהדרגה לעיכוב התרוקנות הקיבה, ועם אכילה נכונה, מנות קטנות, הימנעות ממזון שומני ואכילה איטית, מרבית התסמינים נעלמים. רק מיעוט קטן מהמטופלים נאלץ להפסיק את הטיפול: כ־6% בלבד במונג’רו וכ־8% בויגובי. נתונים אלו מצביעים על כך ששתי התרופות בטוחות מאוד ונסבלות היטב.
ישנן גם תופעות לוואי נוספות, כמו עייפות הנובעת מהפחתת צריכת הקלוריות, ירידה בעניין באוכל ורפלוקס. אף שמדובר בתופעות מוכרות וצפויות, ניתן להתמודד איתן בקלות בעזרת שינויי אכילה או טיפול תומך נקודתי. במקרים נדירים יותר עלולות להופיע דלקת לבלב או אבני מרה, אך חשוב להדגיש שהסיכון לכך אינו גבוה יותר בהשוואה לאוכלוסייה שאינה מטופלת בתרופות, ושברוב המקרים מדובר בירידה מהירה במשקל ולא בהשפעה ישירה של התרופה.
באופן מעניין, מטופלים רבים מדווחים כי מונג’רו נסבלת מעט טוב יותר מבחינת בחילות ותופעות במערכת העיכול. ההערכה היא שמנגנון הפעולה הכפול של התרופה יוצר איזון עדין יותר במערכת העיכול. עם זאת, ההבדלים אינם משמעותיים, ושני הטיפולים נחשבים בטוחים מאוד.
ההשפעה הקרדיווסקולרית – הגנה משמעותית על הלב
כאן מגיעה הבשורה הגדולה של המחקר החדש. הוא עקב אחר כמעט מיליון מטופלים עם סוכרת סוג 2 ובחן את שיעור התקפי הלב, השבץ והתמותה בקרב מטופלים בויגובי ובמונג’רו בהשוואה לתרופות אחרות. התוצאות היו חד משמעיות: שתי התרופות הפחיתו באופן משמעותי את הסיכון לאירועים לבביים.
סמגלוטייד, התרופה הפעילה בויגובי, הפחיתה בכ־18% את הסיכון המשולב להתקף לב או שבץ בהשוואה לתרופה ניטרלית לסוכרת. טירזפטייד השיגה ירידה של כ־13% לפחות בסיכון לאירועים לבביים בהשוואה לתרופת GLP-1 ותיקה יותר. מעבר לנתונים המספריים, המחקר גילה תובנה מרתקת: ההגנה הקרדיווסקולרית הופיעה מוקדם מהצפוי, כבר במהלך החודשים הראשונים לטיפול’ עוד לפני שהמטופלים הספיקו לרדת משמעותית במשקל. המשמעות היא שהתרופות פועלות כנראה גם על מנגנונים נוספים: שיפור דלקת מערכתית, איזון לחץ דם, הפחתת שומנים בדם והשפעה מיטיבה על תפקוד כלי הדם עצמם.
ועם כל זאת, אולי הממצא החשוב ביותר במחקר הוא שלא נמצא הבדל משמעותי בין שתי התרופות ביכולתם להגן על הלב. ניתוח “ראש בראש” הראה כי ההבדלים בין ויגובי למונג’רו זניחים, גם כאשר בוחנים תמותה, שבץ או אוטם לבבי. המשמעות ברורה: שתיהן יעילות מאוד בהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי, ומספקות רמת הגנה דומה.
ממצאים אלה מצטרפים למחקר SELECT משנת 2023, שהראה שויגובי מפחיתה בכ־20% את הסיכון לאירועים לבביים בקרב אנשים עם השמנה ומחלת לב קיימת. נתונים חדשים מרמזים שגם למונג’רו תהיה השפעה דומה בבדיקות פרוספקטיביות עתידיות.
לסיכום: טיפול שמטפל במשקל וגם מציל חיים
ויגובי ומונג’רו הן הרבה יותר מתרופות הרזיה. הן משנות את בריאות המטופלים מן היסוד: מקדמות ירידה משמעותית במשקל, משפרות איזון סוכר, מפחיתות תיאבון, משנות את היחס למזון, ובעיקר מגינות על הלב. בעולם שבו מחלות לב וההשמנה הן מגפות מודרניות שלובות, הגילויים החדשים מסמנים עידן חדש של טיפול משולב, יעיל ובטוח.
הבשורה הגדולה של המחקר החדש ברורה: אין צורך לבחור תרופה “טובה ללב”. שתיהן, ויגובי ומונג’רו, מצטיינות גם בתחום זה, ומעניקות למטופלים יתרון כפול: גוף קל ובריא יותר, ולב שמוגן בצורה משמעותית יותר.
מקורות:
Krüger et al., Nature Medicine (November 2025) – “Cardiovascular outcomes of semaglutide and tirzepatide for patients with type 2 diabetes in clinical practice” https://www.nature.com/articles/s41591-025-04102-x
Mass General Brigham / ScienceDaily (21.11.2025) – “New evidence shows tirzepatide and semaglutide strongly protect the heart” https://www.sciencedaily.com/releases/2025/11/251121090742.htm
British Heart Foundation (Heart Matters, 30.5.2025) – “Mounjaro vs Wegovy: which is better for weight loss?” . https://www.bhf.org.uk/informationsupport/heart-matters-magazine/news/behind-the-headlines/mounjaro-vs-wegovy
