ד”ר אסנת רזיאל

הכתבות שלי

הכתבות שלי

השמנה ודמנציה: מחקר ישראלי מצא שתרופות GLP-1 מלוות בפחות דמנציה, ומה עושים כבר היום

השמנה ודמנציה: הקשר שמתחיל בגיל הביניים

השמנה ודמנציה הולכות יחד יותר ממה שנהוג לחשוב. בגיל הביניים, עודף משקל מעלה את הסיכון לירידה קוגניטיבית. גם יתר לחץ דם וסוכרת סוג 2 מעלים אותו. בכינוס ObesityWeek 2026 בוושינגטון הנושא עלה בסימפוזיון מיוחד. בנוסף, הוצג בכינוס מחקר ישראלי גדול. לפי המחקר, תרופות ממשפחת GLP-1 מלוות בסיכון נמוך יותר לדמנציה אצל אנשים עם השמנה וסוכרת.

בכתבה ריכזתי את מה שהוצג בכינוס ואת המחקרים העדכניים בתחום. בסופה תמצאו צעדים מעשיים לשמירה על המוח, כבר מהיום.

למה השמנה פוגעת במוח

לפי הנתונים בכינוס, סוכרת סוג 2 מעלה את הסיכון לדמנציה בכ-59%. את הסיכון לפרקינסון היא מעלה בכ-27%. השמנה בגיל הביניים מוסיפה על כך. המנגנונים מוכרים היטב. לחץ דם גבוה פוגע בכלי הדם הקטנים במוח. תנגודת לאינסולין משבשת את האנרגיה של תאי העצב. דלקת כרונית מגיעה גם אל רקמת המוח.

יתרה מזאת, מחקר גנטי דני-בריטי מהשנה האחרונה חיזק את ההנחה שהקשר סיבתי. החוקרים השתמשו בשיטת אקראיות מנדלית (Mendelian randomization). השיטה בודקת וריאנטים גנטיים שקובעים BMI גבוה מלידה. עלייה של סטיית תקן אחת ב-BMI הגנטי העלתה את הסיכון לדמנציה ממקור כלי דם בכ-63%. לחץ הדם הסביר כחמישית עד רבע מהקשר הזה.

"פרדוקס ההשמנה": מגן או חרב בגיל המבוגר?

בכינוס התקיים סימפוזיון בשם "להעלות או לא להעלות במשקל, זו השאלה". קריסטי טאונסנד (Kristy Townsend) מאוניברסיטת אוהיו סטייט הובילה אותו. קירק אריקסון (Kirk Erickson) ממכון המחקר AdventHealth הציג סריקות מוח של אנשים עם מחלות מטבוליות. הסריקות מראות סימנים ראשונים לניוון. רונלד קאהן (C. Ronald Kahn) ממרכז ג'וסלין לסוכרת עסק במנגנונים בתוך התא ומחוצה לו.

המושב עסק בשני צדי המטבע. מצד אחד, עודף משקל מעלה את הסיכון למחלות ניווניות של המוח. מצד שני, בגיל מבוגר מאוד, משקל נמוך מדי ואובדן שריר מזיקים בפני עצמם. לכן המסר אינו "כמה שפחות משקל". המסר הוא לטפל בהשמנה בזמן, ובגיל מבוגר לשמור קודם כול על השריר ועל התפקוד. כתבתי על כך בהרחבה בכתבה על השמנה בגיל המבוגר.

המחקר הישראלי: תרופות GLP-1 והסיכון לדמנציה

בכינוס הוצג פוסטר של צוות חוקרים ישראלי רחב. החוקרים מגיעים מכללית, מהאוניברסיטה העברית, ממכללת ספיר, מאוניברסיטת תל אביב, מהטכניון ומאוניברסיטת אריאל. בראש המחקר עומדים ויסאם אבו אחמד, יעל וולף שגיא ורונן ארבל, שתרמו לו במידה שווה. איתם עבד ארז בטט. את המחקר הנחו יחד פרופ' דרור דיקר, גיל לביא ואורנה רגס. המחקר פורסם גם בכתב העת European Journal of Internal Medicine.

החוקרים השתמשו ברשומות הרפואיות של שירותי בריאות כללית. הם בחנו מבוגרים בגילאי 40 ומעלה, עם סוכרת סוג 2 ו-BMI של 30 לפחות. כולם התחילו תרופה לסוכרת שאינה אינסולין, בין 2008 ל-2021. לכל מטופל שהתחיל תרופת GLP-1 התאימו החוקרים מטופל שהתחיל תרופה פומית אחרת. ההתאמה כללה גיל, מין, BMI, משך הסוכרת ושנת ההתחלה. במחקר השתתפו 46,962 מבוגרים, בגיל ממוצע של כ-63. כמחצית מהם נשים, והמעקב נמשך כשבע שנים.

השמנה ודמנציה: מה מצאו החוקרים

תרופות GLP-1 הורידו את הסיכון לדמנציה ב-14%, בהשוואה לתרופות פומיות אחרות. שיעור המקרים החדשים עמד על 5.81 לכל 10,000 חודשי מעקב. בקבוצת ההשוואה הוא עמד על 8.51.

הפער הגדול ביותר הופיע מול תרופות ממשפחת הסולפונילאוריאה. מולן, הסיכון לדמנציה ירד ב-25%, והסיכון לפרקינסון ירד ב-44%. מול מעכבי DPP-4 ומעכבי SGLT2 החוקרים לא ראו הבדל מובהק. התוצאה בלטה במיוחד אצל נשים ואצל מבוגרים בגילאי 65 ומעלה. בפרקינסון, בכלל המשתתפים, ההבדל לא היה מובהק. החוקרים מציינים שהעוצמה הסטטיסטית לבדיקה הזו הייתה נמוכה.

חשוב לדייק. זהו מחקר תצפית, ולא ניסוי אקראי. בנקודת ההתחלה, קבוצת ה-GLP-1 הייתה שונה מעט בגיל, ב-BMI ובמשך הסוכרת. החוקרים עצמם כותבים שרק ניסויים אקראיים יוכיחו סיבתיות.

השמנה ודמנציה: הפוסטר של המחקר הישראלי על תרופות GLP-1 וסיכון לדמנציה ולפרקינסון, ObesityWeek 2026

מה מראים מחקרים אחרים

התמונה בספרות אינה אחידה. מחקר אמריקאי במבוטחי Medicare בני 66 ומעלה לא ראה הבדל ברור בין תרופות GLP-1 למעכבי DPP-4. עם זאת, אצל הצעירים מגיל 75 הסיכון היה נמוך יותר. מחקר מאוניברסיטת פנסילבניה ראה סיכון נמוך יותר מול מעכבי DPP-4. אבל מול מעכבי SGLT2 הסיכון היה גבוה יותר. כלומר, גם לבחירת קבוצת ההשוואה יש משמעות.

המבחן החשוב ביותר הגיע מניסויי EVOKE ו-EVOKE+. בניסויים אלה מטופלים עם מחלת אלצהיימר בשלב ראשון קיבלו סמגלוטייד בכדור למשך שנתיים. התרופה לא האטה את התקדמות המחלה, אף שמדדי הדלקת בדם השתפרו. המסקנה של החוקרים: טיפול במחלה קיימת שונה ממניעה אצל אנשים בסיכון. ייתכן שהתועלת למוח, אם יש כזו, מגיעה בעיקר מהטיפול בסוכרת, בלחץ הדם ובמשקל לאורך שנים.

השמנה ודמנציה: אינפוגרפיקה של גורמי הסיכון, המחקר הישראלי ומה אפשר לעשות כבר היום

מה אפשר לעשות כבר היום כדי לשמור על המוח

הבשורה הטובה: את רוב גורמי הסיכון אפשר לשנות. ועדת ה-Lancet לדמנציה העריכה שאפשר למנוע או לדחות כמעט מחצית ממקרי הדמנציה. לשם כך צריך לטפל ב-14 גורמי סיכון, וביניהם השמנה, יתר לחץ דם, סוכרת וחוסר תנועה.

ראשית, טפלו בהשמנה כבר בגיל הביניים. החלון החשוב הוא בגילאי 40 עד 65. שינוי אורח חיים, תרופות או ניתוח מגנים גם על הלב וגם על המוח. כדאי לקרוא גם איך בוחרים את הטיפול המתאים בהשמנה.

שנית, אזנו את לחץ הדם. לחץ הדם הסביר חלק ניכר מהקשר בין BMI לדמנציה. ירידה במשקל עוזרת להוריד אותו. פרטים נוספים במדריך טיפול ביתר לחץ דם דרך ירידה במשקל.

בנוסף, זוזו כל יום. אריקסון חוקר איך אימון אירובי משפיע על נפח המוח. ריקוד, הליכה מהירה ושחייה משלבים תנועה, קואורדינציה וחברה.

כמו כן, אזנו את הסוכר. סוכרת לא מאוזנת פוגעת לאורך שנים בכלי הדם במוח. אם אתם מטופלים בתרופות לסוכרת, שוחחו עם הרופא גם על בריאות המוח.

חשוב גם לישון טוב. בזמן השינה המוח מנקה פסולת. דום נשימה בשינה, שכיח בהשמנה, פוגע בתהליך הזה. הרחבתי על כך בכתבה שינה ובריאות המוח.

לבסוף, שמרו על השריר. בגיל מבוגר, הירידה במשקל צריכה להיות מתונה. חלבון ואימוני כוח עוזרים למנוע סרקופניה, אובדן מסת שריר.

קשר מפתיע בין הכבד למוח: במחקר חדש בחולדות, טיפול שהצעיר את כלי הדם בכבד הוריד בחצי את חלבון העמילואיד בדם, החלבון הקשור לאלצהיימר.

שורה תחתונה על השמנה ודמנציה

הקשר בין השמנה ודמנציה נשען היום על ראיות חזקות, גם גנטיות. המחקר הישראלי מוסיף נתון מעודד. אצל אנשים עם השמנה וסוכרת, תרופות GLP-1 הלכו יד ביד עם פחות דמנציה, בעיקר מול סולפונילאוריאה. עם זאת, אלה נתוני תצפית. בנוסף, התרופות לא עצרו אלצהיימר שכבר התפתח. המסר המעשי ברור. טיפול בזמן בהשמנה, בלחץ הדם ובסוכר הוא גם השקעה במוח. תנועה ושינה טובה משלימות את התמונה.

המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.

מראי מקום

Abu Ahmad W, Wolff Sagy Y, Arbel R, Battat E, Dicker D, Lavie G, Reges O. Comparative risks of dementia and Parkinson's disease with GLP-1 RAs versus other oral glucose-lowering medications in obese patients with type 2 diabetes. Eur J Intern Med 2026

GLP-1 Receptor Agonists and Neurodegenerative Risk in Obesity and Type 2 Diabetes – ObesityWeek 2026 poster

To Gain or Not to Gain, That Is the Question – Is the Obesity Paradox a Shield or Sword as We Age? ObesityWeek 2026

High Body Mass Index as a Causal Risk Factor for Vascular-Related Dementia: A Mendelian Randomization Study

Glucagon-Like Peptide-1 Receptor Agonists and Incidence of Dementia Among Older Adults With Type 2 Diabetes: A Target Trial Emulation

Association between GLP-1 receptor agonists and risk of dementia in older adults with type 2 diabetes: A target trial emulation

Evoke (+) trials of semaglutide for early Alzheimer's disease: Innovations, lessons, and implications

Dementia prevention, intervention, and care: 2024 report of the Lancet standing Commission

ד”ר אסנת רזיאל