מהגנים ועד הסטיגמה: הטקס שפתח את ECO 2026 והגדיר מחדש את ההשמנה כמחלה ביולוגית מורכבת

מהגנים ועד הסטיגמה: הטקס שפתח את ECO 2026 והגדיר מחדש את ההשמנה כמחלה ביולוגית מורכבת 

 

השמנה כמחלה ביולוגית מורכבת, ולא ככישלון אישי או תוצאה של חוסר כוח רצון. זה היה המסר המרכזי של טקס הפתיחה האירופאי בכינוס ECO 2026 באיסטנבול.

מעבר מתפיסה מוסרית ושיפוטית של השמנה, להבנה ביולוגית, גנטית ואנושית של המחלה.
חגיגות 40 שנה ל־European Association for the Study of Obesity.

במרכזו עמדה זכייתה של פרופ’ Sadaf Farooqi בפרס היוקרתי של
קרן Novo Nordisk Foundation למצוינות בחקר ההשמנה לשנת 2026. 

המסר שחזר לאורך המושב היה חד וברור:
השמנה אינה כישלון אישי. היא מחלה ביולוגית מורכבת,
הנשלטת במידה רבה על ידי מנגנונים גנטיים, הורמונליים ועצביים. 

 

כשהמדע משנה את השיח 

בדברי הפתיחה הודגש כי תוכנית הפרסים של EASO וקרן Novo Nordisk
תורמת משמעותית למחקר ההשמנה באירופה.

גולת הכותרת הייתה ההרצאה של פרופ’ פארוקי,
מהחוקרות המשפיעות בעולם בתחום הגנטיקה של ההשמנה.
עבודתה חוללה מהפכה בהבנת מנגנוני הרעב והשובע האנושיים. 

פארוקי הציגה כיצד הסביבה המודרנית עתירת המזון והקלוריות משפיעה על כולנו.
עם זאת, הנטייה לעלות במשקל משתנה מאוד בין אנשים בשל גורמים גנטיים.
לדבריה, מחקרי תאומים מספקים עדויות חזקות להשפעת הגנטיקה.
גם מחקרים בילדים מאומצים מדגימים את עוצמת המרכיב התורשתי.

 

הלפטין ששינה את עולם ההשמנה 

אחת מנקודות השיא בהרצאה הייתה סיפור שהפך לאבן דרך ברפואה המודרנית. הוא עסק בילדים שסבלו מהשמנה קיצונית בשל חסר מוחלט בהורמון לפטין.

פארוקי תיארה מוטציה נדירה בגן ללפטין.
המוטציה גרמה לרעב בלתי נשלט ולהשמנה קשה כבר בגיל צעיר.

לדבריה, לפטין אינו קשור רק לאכילה אלא גם למערכת החיסון,
להתפתחות מינית ולוויסות מערכות נוספות בגוף.
מחקרי fMRI הראו כי חסר בלפטין משנה את תגובת מרכזי התגמול במוח לתמונות מזון.
הם גם הדגימו כיצד הטיפול "מכוון מחדש" את תגובת המוח לאוכל.

 

המוח ההיפותלמי והמסלול שמנהל רעב 

פארוקי סקרה את אחד המסלולים המרכזיים ביותר
ברפואת ההשמנה המודרנית: מסלול הלפטין ־ מלנוקורטין. 

במרכזו נמצאים נוירונים בהיפותלמוס המווסתים רעב ושובע:
תאי AgRP המעודדים אכילה, לעומת תאי POMC המעודדים שובע.
אותות אלו פועלים דרך הקולטן MC4R,
שהפך בשנים האחרונות לאחד היעדים החשובים ביותר לטיפול תרופתי בהשמנה. 

הוצגו נתונים מסקרנים במיוחד על מוטציות ב־MC4R.
מצד אחד, מוטציות הפוגעות בפעילות הקולטן הן מהגורמים השכיחים ביותר להשמנה גנטית בילדים.
מנגד, וריאנטים "מגינים" של אותו קולטן נמצאו בכ־3% מהאוכלוסייה.
הם מפחיתים את הסיכון להשמנה ואף מקטינים בכ־50% את הסיכון לסוכרת.

 

למה אנשים שונים משתוקקים למזונות שונים? 

לדברי פארוקי, אנשים עם מוטציות ב־MC4R העדיפו מזונות עתירי שומן.
במקביל, הם הראו פחות משיכה לטעמים מתוקים.
בכך מתחזקת ההבנה שהשמנה אינה רק “כמה אוכלים”,
אלא גם כיצד המוח מפרש תגמול, תשוקה והנאה ממזון. 

היא הסבירה כי אותו מסלול עצבי משפיע גם על תחושת “קרייבינג” בזמן דיאטה וירידה במשקל,
ולכן הגוף נלחם באופן פעיל נגד ירידה במשקל לאורך זמן. 

 

השמנה, לחץ דם והמערכת הסימפתטית 

ההרצאה עסקה גם בקשר המפתיע בין השמנה לבין ויסות לחץ דם ושומני הדם. 

למרות השמנה קשה, נשאי מוטציות ב־MC4R נמצאו
עם לחץ דם נמוך יחסית ותגובה סימפתטית מופחתת במצבי סטרס.
בנוסף, הוצגו נתונים על פרופיל שומנים “מוגן” יחסית אצל חלק מהמטופלים,
כולל רמות נמוכות יותר של טריגליצרידים ו־LDL. 

הנתונים הללו מדגישים עד כמה מנגנוני ההשמנה קשורים למערכות רבות בגוף ולא רק למאזן קלורי פשוט. 

 

לא רק אכילה: גנים שמשפיעים גם על התנהגות 

פארוקי תיארה קשר בין תסמונות גנטיות של השמנה לבין מאפיינים התנהגותיים ורגשיים.
לדבריה, הקשר הזה מופיע במגוון מצבים קליניים.
בין היתר הוזכרו קשרים לחרדה, בידוד חברתי,
תוקפנות ואף דיכאון לאחר לידה הקשור למסלולים גנטיים כמו TRPC5. 

לדבריה, ההיפותלמוס אינו “מרכז רעב” בלבד אלא אזור המווסת
מגוון רחב של התנהגויות אינסטינקטיביות אנושיות. 

 

מהפכת הרפואה המותאמת אישית בהשמנה 

החוקרים המליצו לבצע בדיקות גנטיות במקרים של השמנה קשה המתחילה לפני גיל 5.
ההמלצה תקפה גם למבוגרים עם היסטוריה של השמנה מוקדמת.
לדברי החוקרים, אבחנה גנטית אינה רק כלי רפואי
אלא גם אמצעי להפחתת אשמה וסטיגמה כלפי משפחות והורים. 

בנוסף ללפטין, הוצגו טיפולים חדשים המבוססים על אגוניסטים ל־MC4R,
שכבר הראו הצלחה במחלות נדירות כמו תסמונת Bardet-Biedl,
עם צפי לתרופות נוספות בשנים הקרובות. 

 

חגיגות 40 שנה ל־EASO: מהפכה בתפיסת ההשמנה 

 מנהיגי EASO סקרו ארבעה עשורים של שינוי דרמטי בתחום. 

הארגון הוקם בירושלים בשנת 1986. מייצג יותר מ־40 מדינות ומעל 22 אלף אנשי מקצוע.
בנוסף, הוקמו מרכזי מצוינות לטיפול בהשמנה ונוצרו שותפויות עם ארגוני סוכרת, לב, כבד וסרטן.

בולט במיוחד היה הדגש על שילוב קולם של המטופלים עצמם
באמצעות European Coalition for People Living with Obesity,
הפועלת להפחתת סטיגמה ולקידום גישה מכבדת ומבוססת חמלה. 

 

השמנה כמחלה כרונית ולא ככישלון אישי 

 לאורך כל טקס הפתיחה חזר רעיון מרכזי אחד:
הגיע הזמן להפסיק לראות בהשמנה בעיה של אופי או משמעת עצמית.
גנים, הורמונים, המוח, מערכת החיסון והסביבה פועלים יחד ביצירתה.