מונג׳רו, זפבאונד לא רק מוריד משקל: מחקר חדש מצביע על ירידה של עד 38% בעלויות הרפואיות אחרי שנה
טיפול בהשמנה כהשקעה בבריאות
אחת הטענות המרכזיות נגד התרופות החדשות לטיפול בהשמנה היא מחירן הגבוה.
אלא שמחקר חדש שפורסם באוגוסט 2026 בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism מציע להסתכל על המשוואה הכלכלית בצורה רחבה יותר:
בקרב מבוגרים מעל גיל 55 עם השמנה או עודף משקל, טיפול מתמשך בטירזפטייד – התרופה המשווקת בארצות הברית לטיפול בהשמנה בשם זפבאונד (Zepbound),
ובישראל מוכרת בעיקר בשם מונג׳רו (Mounjaro) – היה קשור לעלויות רפואיות נמוכות יותר, לפחות בחלקן בשל פחות אשפוזים ופחות פניות לחדרי מיון.
והפער הלך וגדל ככל שהטיפול נמשך.
מחקר מהחיים האמיתיים
בניגוד למחקר קליני מבוקר, שבו המשתתפים נבחרים לפי קריטריונים מוגדרים ונמצאים במעקב מחקרי הדוק, מדובר במחקר Real-World Evidence
מחקר המבוסס על נתונים שנאספו ממערכת הבריאות האמריקאית בעולם האמיתי.
החוקרים השתמשו במאגר Komodo Healthcare Map, הכולל נתוני תביעות רפואיות אנונימיים של יותר מ-330 מיליון אנשים בארצות הברית.
במחקר נכללו 15,843 מטופלים מעל גיל 55, בגיל ממוצע של 64.5 שנים.
המשתתפים סבלו מהשמנה, BMI של 30 ומעלה, או מעודף משקל, BMI של 27 ומעלה, יחד עם לפחות סיבוך רפואי אחד הקשור למשקל.
כל המשתתפים בקבוצת הטיפול החלו לקבל זפבאונד בין נובמבר 2023 לספטמבר 2025.
לכל מטופל שטופל בזפבאונד הותאם אדם דומה שלא התחיל טיפול בתרופה ממשפחת GLP-1 או GIP/GLP-1.
ההתאמה נעשתה לפי מאפיינים דמוגרפיים, מחלות רקע, סיבוכי השמנה ודפוסי השימוש בשירותי הבריאות.
כבר לאחר חצי שנה נוצר פער בעלויות
החוקרים השתמשו בשתי שיטות סטטיסטיות שונות כדי לבדוק את השינוי בעלויות הרפואיות לאורך זמן.
בשתי השיטות התקבלה אותה מגמה: טיפול מתמשך בזפבאונד היה קשור לעלויות רפואיות חודשיות נמוכות יותר בהשוואה לאנשים דומים שלא קיבלו טיפול.
לאחר שישה חודשים נמצא פער של 145–181 דולר לחודש למטופל, בהתאם לשיטת הניתוח. מדובר בהבדל של כ-12%–15% בעלויות.
אבל הממצא המעניין במיוחד הופיע ככל שהטיפול נמשך.
אחרי שנה: עד 607 דולר פחות בחודש
לאחר 12 חודשים הפער כבר היה משמעותי בהרבה.
בניתוח הסטטיסטי הראשי נמצא הבדל של כ-319 דולר למטופל בחודש – כ-25% פחות בממוצע.
בשיטת הניתוח השנייה הגיע ההבדל לכ-607 דולר למטופל בחודש – עד כ-38% פחות בהשוואה לקבוצת הביקורת.
כלומר, הממצא אינו רק שטיפול בהשמנה עשוי לשפר מדדים רפואיים.
הוא מעלה אפשרות שהשיפור הבריאותי מתורגם בהמשך גם לפחות שימוש בשירותים רפואיים יקרים.
פחות אשפוזים ופחות ביקורים בחדרי מיון
מאין הגיע החיסכון?
בניתוח הראשי, המטופלים בזפבאונד הציגו שיעורים נמוכים יותר של אשפוזים ושל פניות לחדרי מיון בכל תקופות המעקב שנבדקו.
מנגד, מספר הביקורים השגרתיים במרפאות ובקהילה היה מעט גבוה יותר.
זהו נתון מעניין: ייתכן שאנחנו רואים מעבר מרפואה "מגיבה" אשפוזים ומיון
לאחר התפתחות סיבוכים לרפואה מתוכננת ומונעת יותר, המבוססת על מעקב בקהילה.
עם זאת, חשוב להדגיש כי במחקר תצפיתי כזה אי אפשר להוכיח שהתרופה עצמה היא שגרמה לירידה באשפוזים או בעלויות.
אבל יש כאן נקודה חשובה: מחיר התרופה לא נכלל בחישוב
זהו אולי הסייג החשוב ביותר במחקר.
העלויות שעליהן מדווחים החוקרים אינן כוללות את מחיר זפבאונד עצמו.
נתוני התביעות שבהם השתמשו החוקרים אינם מאפשרים לדעת מה היה המחיר נטו ששולם
בפועל עבור התרופה לאחר הנחות והסכמים מסחריים.
לכן החוקרים הוציאו את עלות התרופה מהחישוב.
מכאן שלא נכון לומר שהמחקר הוכיח שטיפול בזפבאונד חוסך למערכת הבריאות 38% מההוצאה הכוללת.
הוא הראה שהוצאות רפואיות אחרות היו נמוכות יותר בקרב המטופלים,
וכי החיסכון הפוטנציאלי הזה עשוי לקזז חלק מעלות התרופה ובתרחישים מסוימים אולי אף יותר מכך.
למה המחקר הזה חשוב דווקא עכשיו?
השאלה הכלכלית הופכת קריטית ככל שיותר אנשים מקבלים טיפול תרופתי בהשמנה.
בארצות הברית מתנהל כיום דיון גדול סביב מימון תרופות GLP-1 על ידי Medicare, חברות ביטוח ומעסיקים.
מצד אחד מדובר בתרופות בעלות מחיר משמעותי; מצד שני, השמנה היא מחלה כרונית הקשורה למחלות לב וכלי דם, סוכרת,
דום נשימה בשינה, מחלות מפרקים, מחלת כבד שומני ומחלות נוספות – שגם הטיפול בהן עולה כסף רב.
לכן השאלה הנכונה אינה בהכרח רק "כמה עולה הזריקה?", אלא:
מה העלות הכוללת של אדם עם השמנה לאורך שנים – ומה קורה לעלות הזו כאשר מטפלים במחלה באופן יעיל?
המחקר החדש מתחיל לתת תשובה לשאלה הזאת.
טירזפטייד משנה את התפיסה של הטיפול בהשמנה
טירזפטייד הוא אגוניסט כפול לקולטני GIP ו-GLP-1.
מעבר להפחתת התיאבון והצריכה הקלורית, מחקרים קליניים הראו ירידות משמעותיות במשקל ושיפור במדדים מטבוליים רבים.
זפבאונד מאושר בארצות הברית לטיפול כרוני במשקל במבוגרים עם השמנה, או עם עודף משקל ומחלה נלווית הקשורה למשקל,
וכן לטיפול בדום נשימה חסימתי בשינה בדרגה בינונית עד קשה אצל אנשים עם השמנה.
בישראל טירזפטייד מוכר בעיקר בשם מונג׳רו.
הממצאים החדשים מוסיפים נדבך נוסף: מעבר לשאלה "כמה קילוגרמים ירד המטופל",
ייתכן שנצטרך להסתכל גם על אשפוזים, ביקורים במיון, תחלואה נלווית, איכות חיים ועלויות רפואיות מצטברות.
ומה לגבי אנשים מבוגרים?
המחקר התמקד דווקא באוכלוסייה מעל גיל 55, וזה חשוב במיוחד.
ככל שאנו מתבגרים, המטרה בטיפול בהשמנה אינה יכולה להיות רק ירידה במספר שעל המשקל.
חשוב לשמר מסת שריר, כוח ותפקוד, להקפיד על צריכת חלבון מספקת ולשלב אימוני כוח.
ירידה גדולה במשקל ללא תשומת לב למסת השריר עלולה להיות בעייתית במיוחד בגיל המבוגר.
לכן טיפול תרופתי צריך להיות חלק ממעטפת רחבה יותר של תזונה איכותית, פעילות גופנית, אימוני התנגדות ומעקב רפואי.
השמנה היא מחלה כרונית – והחשבון צריך להיות ארוך טווח
אולי זה המסר המעניין ביותר שעולה מהמחקר.
כאשר מעריכים טיפול בהשמנה רק לפי מחיר התרופה בחודש, רואים בעיקר הוצאה.
כאשר בוחנים את האדם לאורך זמן – אשפוזים, חדרי מיון, מחלות נלוות ושימוש במערכת הבריאות – התמונה עשויה להשתנות.
במחקר הנוכחי הפער בעלויות היה קטן יחסית לאחר שישה חודשים וגדל באופן משמעותי לאחר שנה.
הדבר מחזק את הצורך לחקור את ההשפעה הכלכלית של טיפול כרוני בהשמנה לאורך מספר שנים ולא רק בחודשים הראשונים.
עדיין נדרשים מחקרים ארוכי טווח, ובמיוחד מחקרים בלתי תלויים שיכללו גם את העלות נטו של התרופה עצמה.
אבל המחקר הזה מסמן שינוי תפיסתי חשוב: טיפול יעיל בהשמנה אינו בהכרח רק סעיף הוצאה.
הוא עשוי להיות גם השקעה שמפחיתה הוצאות רפואיות אחרות בעתיד.
שאלות ותשובות
האם המחקר הוכיח שמונג׳רו חוסך 38% מעלויות הבריאות?
לא. נמצא קשר בין טיפול מתמשך בטירזפטייד לבין הוצאות רפואיות אחרות נמוכות בעד 38%
באחד משני המודלים לאחר 12 חודשים. עלות התרופה עצמה לא נכללה בחישוב.
כמה אנשים השתתפו במחקר?
15,843 מטופלים מעל גיל 55 שטופלו בזפבאונד, כאשר לכל אחד הותאם אדם דומה שלא קיבל GLP-1 או GIP/GLP-1.
מה היה החיסכון לאחר שנה?
בהתאם לשיטה הסטטיסטית, הפער המוערך היה בין 319 ל-607 דולר למטופל בחודש, כלומר כ-25% עד 38%.
מדוע העלויות היו נמוכות יותר?
אחד הגורמים היה שיעור נמוך יותר של אשפוזים ופניות לחדרי מיון בקרב המטופלים בזפבאונד.
האם אפשר להסיק שהתרופה גרמה לחיסכון?
לא בוודאות. זהו מחקר תצפיתי רטרוספקטיבי ולא מחקר אקראי מבוקר, ולכן הוא מדגים קשר אך אינו מוכיח סיבתיות.
מה המשמעות הקלינית?
הנתונים מחזקים את התפיסה שהצלחת הטיפול בהשמנה צריכה להימדד לא רק בקילוגרמים,
אלא גם בהשפעה על התחלואה, התפקוד והשימוש במערכת הבריאות לאורך זמן.
