הכתבות שלי

תגובה לזריקות הרזיה: למה אותה זריקה מרזה אחד ולא נוגעת באחר?

מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל

תגובה לזריקות הרזיה: למה היא שונה מאדם לאדם?

תגובה לזריקות הרזיה היא אחת השאלות שמעסיקות היום מטופלים ורופאים. תרופות ממשפחת GLP-1, כמו אוזמפיק (Ozempic), ויגובי (Wegovy) ומונג׳רו (Mounjaro), מצליחות לשנות חיים. הן מפחיתות תיאבון, מאזנות סוכר ומובילות לירידה משמעותית במשקל. עם זאת, לצד סיפורי ההצלחה מתבהרת מציאות מורכבת: לא אצל כולם זה עובד באותה עוצמה.

יש מי שיורדים עשרות קילוגרמים בתוך חודשים. מנגד, יש מי שמקבלים את אותה תרופה, באותו מינון, ורואים שינוי קטן בלבד. הפער הזה נראה פעם כמו תעלומה. היום המדע מתחיל להסביר אותו, והתשובה משלבת ביולוגיה, התנהגות ואורח חיים.

הגנטיקה נכנסת לתמונה: האם ה־DNA קובע?

באפריל 2026 פרסמו חוקרי חברת 23andMe מחקר גנטי רחב בכתב העת Nature. החוקרים בדקו 27,885 אנשים שקיבלו טיפול ממשפחת GLP-1, ודיווחו בעצמם על הירידה במשקל ועל תופעות הלוואי. המטרה הייתה לפצח שאלה פשוטה: למה אותה תרופה פועלת חזק אצל אחד וחלש אצל אחר?

החוקרים זיהו שינוי בגן GLP1R, הגן של הקולטן שעליו התרופות פועלות. כל עותק של הגרסה הזו הוסיף בממוצע 0.76 ק"ג לירידה במשקל. בנוסף, שינויים בגן GLP1R ובגן GIPR נקשרו לבחילות והקאות. הקשר לגן GIPR הופיע רק אצל מי שקיבלו טירזפטיד (Tirzepatide), החומר הפעיל במונג׳רו. ההסבר הסביר הוא שטירזפטיד פועל גם על קולטני GIP.

תגובה לזריקות הרזיה: רוב הסיפור לא בגנים

הממצא החשוב ביותר הוא דווקא עד כמה ההשפעה הגנטית קטנה. לפי תגובות מומחים למחקר, רוב ההבדלים שהמודל הסביר נבעו מגורמים לא גנטיים. בין הגורמים האלה: מין, סוג התרופה, המינון ומשך הטיפול. כלומר, הגנים מוסיפים פרט קטן בלבד לתמונה.

למחקר יש גם מגבלות חשובות. הנתונים התבססו על דיווח עצמי, ובחלק מהמשתתפים הירידה המדווחת הייתה גבוהה בהרבה מזו שברשומות הרפואיות. בנוסף, רוב המשתתפים היו נשים ממוצא אירופי, וחציון משך הטיפול עמד על כשמונה חודשים. לכן המומחים מדגישים שהממצאים עדיין אינם מתאימים להחלטות טיפוליות שגרתיות. זהו שינוי תפיסתי חשוב: מרכז הכובד עובר מהגורל הביולוגי אל הטיפול הכולל ואל ההתנהלות היומיומית.

מי לא מגיב לטיפול? תופעת ה־Non-Responders

במרפאה רואים היטב את המורכבות הזו. חלק מהמטופלים מגיבים בצורה מרשימה. לעומת זאת, קבוצה לא קטנה לא מגיעה לירידה משמעותית. אנשי המקצוע קוראים לה Non-Responders – מטופלים שאינם מגיבים כמצופה. למשל, במחקר STEP 1 של סמגלוטייד (Semaglutide) במינון 2.4 מ"ג, 86.4% מהמשתתפים ירדו לפחות 5% ממשקלם. כלומר, כ־13.6% לא הגיעו לרף הזה. אחרים חווים תופעות לוואי שמקשות להמשיך בטיפול.

ההבנה החשובה היא שזה לא כישלון אישי. זוהי שונות ביולוגית טבעית, כמו בתחומים רבים ברפואה. תגובה חלשה אינה מעידה על חוסר מוטיבציה או על "עשייה לא נכונה". במקרים כאלה צריך לבחון מחדש את התמונה כולה, ולעיתים לבצע בדיקות להתאמה אישית של הטיפול.

לא רק כמה ירדתם, אלא מה ירד

מעבר לשאלה אם המשקל ירד, חשוב לשאול ממה הוא מורכב. סקירה מדעית משנת 2024 מצאה פערים גדולים בין המחקרים. בחלקם, רקמה רזה היוותה 40% עד 60% מהמשקל שירד. באחרים, היא היוותה כ־15% או פחות. עם זאת, רקמה רזה אינה רק שריר. היא כוללת גם איברים, עצמות ונוזלים.

ובכל זאת, לשריר יש חשיבות רבה. זהו איבר מטבולי מרכזי שמשפיע על הרגישות לאינסולין, על בריאות הלב ועל העצמאות בגיל מבוגר. כשהירידה במשקל פוגעת בשריר, אדם עלול להיראות רזה, אבל מצבו המטבולי אינו מיטבי. הרחבתי על כך בכתבה על שמירה על מסת השריר בטיפול ב־GLP-1.

תגובה לזריקות הרזיה: שלושת הגורמים שבאמת קובעים

הנתונים והניסיון הקליני מצביעים על גורמים שאינם גנטיים. ראשית, התזונה. לא מספיק שהתיאבון יורד. צריך להקפיד על הרכב נכון של המזון, ובעיקר על צריכת חלבון מספקת. זה אתגר, כי התרופות מפחיתות את הרצון לאכול, ודווקא אז הגוף זקוק לחלבון כדי לשמור על השריר.

שנית, פעילות גופנית. פעילות אירובית תורמת לבריאות הכללית. אולם אימוני כוח הם המפתח לשמירה על השריר בזמן ירידה במשקל. בלי המרכיב הזה, חלק ניכר מהירידה עלול לבוא על חשבון השריר.

הגורם השלישי הוא התמדה והתאמה אישית. הטיפול התרופתי דורש התאמה מדויקת, לעיתים שינוי מינון ולעיתים מעבר בין תרופות. זהו תהליך דינמי, ולא טיפול אחיד לכולם. על הגישה של התאמת המינון לפי יעד כתבתי בנפרד. כך גם תגובה לזריקות הרזיה שנראית חלשה בהתחלה יכולה להשתפר עם הזמן.

גם הנפש משחקת תפקיד: סטרס ושינה

מעבר לגוף, גם המצב הנפשי משפיע על הצלחת הטיפול. סטרס כרוני מעלה את רמות הקורטיזול. זהו הורמון שמעודד הצטברות שומן בבטן ופוגע בשריר. בנוסף, חוסר שינה פוגע באיזון ההורמונלי ומגביר את תחושת הרעב. לכן טיפול נכון בהשמנה כולל גם שינה, ניהול סטרס ותמיכה רגשית. אלה אינם מרכיבים משניים, אלא חלק מהותי מהתהליך. כך בונים תגובה לזריקות הרזיה טובה ויציבה.

תגובה לזריקות הרזיה אחרי הפסקת הטיפול

שאלה מרכזית נוספת היא מה קורה אחרי הפסקת הטיפול. בהמשך מחקר STEP 1, שנה אחרי הפסקת הסמגלוטייד, המשתתפים החזירו כשני שלישים מהמשקל שירד. גם השיפור במדדים המטבוליים חזר ברובו לנקודת ההתחלה. בנוסף, יש חשש שהמשקל שחוזר יהיה בעיקר שומן, בעוד השריר שאבד לא יחזור באותה מידה. מצב כזה עלול להוביל להשמנה סרקופנית, כלומר עודף שומן לצד מחסור בשריר. מידע נוסף מופיע בכתבה על הפסקת תרופות ההשמנה ועלייה במשקל.

פרמקוגנטיקה: העתיד כבר בדרך

המחקר הגנטי משתלב במגמה רחבה של רפואה מותאמת אישית. Pharmacogenetics – פרמקוגנטיקה, התחום שבוחן איך הגנים משפיעים על התגובה לתרופות – מבטיח שבעתיד נבחר תרופה לפי הפרופיל הגנטי. בהמשך לכך, 23andMe כבר משלבת את הממצאים בדוח ללקוחותיה. לפי החברה, ההערכות שלה נעות בין ירידה של 6% ל־20% במשקל אחרי שנה, ובין 5% ל־78% סיכון לבחילות והקאות. עם זאת, נכון להיום אין המלצה לבדיקה גנטית שגרתית לפני טיפול. הדרך עוד ארוכה, אבל הכיוון ברור.

שורה תחתונה: התרופה היא רק חלק מהסיפור

תגובה לזריקות הרזיה נקבעת בעיקר על ידי השילוב בין טיפול תרופתי נכון, תזונה מותאמת, פעילות גופנית, איזון נפשי והתמדה. הגנטיקה יכולה להשפיע על הדרך, אבל היא לא קובעת את היעד. בסופו של דבר, המטרה אינה רק מספר נמוך על המשקל. המטרה היא בריאות, תפקוד יומיומי ואיכות חיים לאורך שנים. לא פתרון מהיר, אלא תהליך. לא קסם, אלא רפואה.

המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.