מעבר לירידה במשקל: תרופות להשמנה חדשות משנות את חוקי המשחק הרפואיים
מאסתמה סמויה ועד שימור שריר: הכינוס שבו התברר שהטיפול בהשמנה כבר אינו רק “דיאטה”
כינוסי ההשמנה הבינלאומיים של השנים האחרונות כבר אינם עוסקים רק בשאלה כמה קילוגרמים ניתן להוריד.
הם עוסקים במשהו עמוק הרבה יותר:
הם בוחנים כיצד ניתן לשנות את הבריאות המטבולית, איכות החיים וגם תפקוד השרירים.
בנוסף, מתיחסים להשפעה על הנשימה, מערכת החיסון ואפילו התנהגות האכילה עצמה.
המושבים המדעיים שהוצגו לאחרונה חשפו תמונה חדשה של רפואת ההשמנה.
לא עוד טיפול שמטרתו “לרדת במשקל”. הפוקוס עבר לניסיון להבין כיצד השומן משפיע על מערכות הגוף כולו.
בנוסף, יש ניסיון להבין איך ניתן לטפל בכך בצורה מדויקת. יתרה מכך, זה כולל טיפול ביולוגי ואישי.
בין המחקרים הבולטים הוצגו נתונים על תרופות להשמנה שמשפיעות על תפקוד
הריאות בחולי השמנה. כמו כן, הוצגו תרופות שמצליחות להביא לירידות משקל חסרות תקדים של יותר מ־20%.
הוצגו גם טיפולים המגינים על מסת השריר בזמן ירידה משמעותית במשקל.
בנוסף, הוצג ניסיון להבין מדוע אנשים מסוימים מגיבים
מצוין לטיפול בעוד אחרים מגיבים פחות. חשוב לציין, תגובה זו לא קשורה לגנטיקה של BMI.
כשהשמנת יתר מסתתרת בתוך הריאות
אחד המושבים המסקרנים עסק בתרופה Monlunabant,
אנטגוניסט לקולטן CB1 שפותחה במקור על ידי חברת Inversago
ובהמשך נרכשה על ידי Novo Nordisk.
המחקר שהוצג על ידי Glenn Crater התמקד בתופעה שמקבלת יותר ויותר תשומת לב:
הפרעות נשימה תגובתיות בחולי השמנה. במשך שנים רבות, קוצר נשימה אצל אנשים עם השמנה יוחס כמעט
אוטומטית לעודף המשקל עצמו. בנוסף, הוא יוחס לחוסר כושר גופני.
החוקרים השתמשו בבדיקה הנקראת oscillometry, טכנולוגיה המודדת התנגדות ותגובתיות של
דרכי הנשימה באמצעות גלי לחץ ותדרים שונים.
הבדיקה כמעט ואינה דורשת מאמץ מצד המטופל. לכן, היא עשויה להפוך בעתיד לכלי סקר פשוט במרפאות השמנה.
הממצא היה מפתיע במיוחד:
רק 12% מהמשתתפים דיווחו בעבר על “מחלת סימפונות”.
עם זאת, אצל 64% נמצאה עדות להפרעה נשימתית תגובתית בבדיקות.
הטיפול ב־Monlunabant שיפר מדדים של נוקשות ריאתית ותפקוד דרכי אוויר קטנות,
במיוחד במינונים של 20 ו־50 מ״ג.
השיפור היה משמעותי אף יותר אצל המטופלים שסבלו מהפרעה נשימתית כבר בתחילת המחקר.
המשמעות הקלינית חשובה:
לא כל קוצר נשימה אצל אדם עם השמנה הוא “רק בגלל המשקל”.
ייתכן שחלק מהמטופלים סובלים מהפרעה ריאתית אמיתית שאינה מאובחנת.
סמגלוטייד 7.2 מ״ג: עידן חדש של ירידות משקל דרמטיות
מחקר STEP UP עורר עניין עצום בכינוס.
מדובר בניתוח פוסט־הוק של סמגלוטייד במינון 7.2 מ״ג לעומת 2.4 מ״ג ופלצבו.
הנתונים כבר אינם נראים כמו “עוד תרופת הרזיה”.
אלו מספרים שמתקרבים לעיתים לירידות משקל שנראו בעבר רק לאחר ניתוחים בריאטריים.
המחקר כלל כ־1,400 משתתפים עם השמנה ללא סוכרת, עם BMI ממוצע של כמעט 40.
כ־37% מהם היו במצב של טרום סוכרת.
התוצאות היו דרמטיות: ממוצע הירידה במשקל הגיע ל־20.7%
עם סמגלוטייד 7.2 מ״ג, לעומת 17.5% במינון 2.4 מ״ג.
כמחצית מהמטופלים הגיעו לירידה של לפחות 20% ממשקל הגוף.
נוסף על כך, כשליש הגיעו ליותר מ־25% ירידה.
בקבוצת הפלצבו אף משתתף לא הגיע לירידה של 25%.
מעבר למספרים עצמם, החוקרים בחנו גם את מהירות ההגעה
ליעדים ואת היכולת לשמור עליהם לאורך זמן.
מטופלים במינון 7.2 הגיעו ליעדי ירידה משמעותיים מוקדם יותר,
לעיתים כבר בשבוע 32, והצליחו לשמור על ההישגים עד סוף המחקר בשבוע 72.
לא רק כמה יורדים, אלא לאן מגיעים
פרופ׳ Luca Busetto הציג תפיסה חדשה ומעניינת: “Treat to Target” בהשמנה.
כלומר, לא להסתפק בשאלה כמה קילוגרמים ירדו, אלא להגדיר מטרות בריאותיות ברורות.
במחקר REDEFINE 1 נבדקה התרופה CagriSema, שילוב של סמגלוטייד עם קגריליניטייד.
החוקרים הגדירו שני יעדים אנתרופומטריים שנחשבים קשורים לסיכון נמוך יותר לסיבוכי השמנה:
BMI מתחת ל־27 ויחס היקף מותניים – גובה קטן מ־0.53.
התוצאות היו מרשימות:
30% מהמטופלים ב־CagriSema הגיעו לשני היעדים גם יחד,
לעומת 16% בלבד עם סמגלוטייד, 8% עם קגריליניטייד ו־2% בלבד עם פלצבו.
הממצא החשוב באמת היה שאצל מי שהגיעו ליעדים האלו נראתה גם “נורמליזציה”
רחבה של מדדים מטבוליים: לחץ דם, HDL, טריגליצרידים, CRP ורמות גלוקוז.
הירידה במשקל שמצליחה לשמור על השריר
אחד החששות המרכזיים בטיפול תרופתי להשמנה הוא איבוד מסת שריר יחד עם הירידה בשומן.
Eric Ravussin הציג נתונים מתת מחקר של REDEFINE 1 שבדק הרכב גוף באמצעות DEXA,
כוח שרירים ותפקוד גופני.
המשתתפים שטופלו ב־CagriSema ירדו כ־23.9% ממשקלם, לעומת 2.8% בלבד בפלצבו.
כשנבדק הרכב הירידה במשקל התברר כי כ־67% מהירידה היו במסת שומן ורק כ־33% ברקמה רזה.
המשמעות חשובה במיוחד בעידן שבו יותר ויותר מטופלים יורדים 20% ואף 25% ממשקלם.
לכן, לא די להסתכל על המספר שעל המשקל. חייבים להבין מהו הרכב הגוף החדש שנוצר.
התרופה שמנסה לשמר שריר גם אחרי הפסקת הטיפול
אחד המחקרים החדשניים ביותר היה BELIEVE, שבדק את Bimagrumab,
נוגדן הפועל על מסלולי activin/myostatin ומשפיע על שרירי השלד.
המחקר בדק מה קורה לאחר הפסקת טיפול של 72 שבועות בסמגלוטייד, Bimagrumab או שילוב של שניהם.
השילוב הביא לירידה של יותר מ־21% במשקל הגוף. אך הסיפור האמיתי הגיע לאחר הפסקת הטיפול.
כעבור חצי שנה, המטופלים שטופלו ב־Bimagrumab שמרו על כ־75% מהירידה במשקל,
לעומת כ־50% בלבד בקבוצות הסמגלוטייד והשילוב.
בנוסף, Bimagrumab הצליח לשמר טוב יותר מסת שריר.
מעבר לכך, הוא הפחית משמעותית שומן ויסרלי וסמני דלקת כמו hsCRP.
עם זאת, נצפו גם תופעות לוואי אופייניות כמו התכווצויות שרירים, שלשולים ואקנה.
האם הגנים שלנו באמת קובעים אם נצליח לרדת במשקל?
מחקר ממאיו קליניק ניסה לענות על שאלה שמעסיקה רופאים ומטופלים כאחד:
האם ניתן לנבא מראש מי יגיב טוב לטירזפטייד?
החוקרים בדקו יותר מ־800 מטופלים והשוו בין אנשים עם “סיכון גנטי גבוה להשמנה”
לבין כאלה עם סיכון נמוך יותר לפי BMI polygenic risk score.
התוצאה הייתה מפתיעה: לא נמצא הבדל משמעותי בירידה במשקל בין הקבוצות.
גם BMI התחלתי גבוה לא ניבא תגובה פחות טובה לטיפול.
השליטה באכילה הופכת למטרה טיפולית
ניתוח נוסף של STEP UP בחן לא רק ירידה במשקל אלא גם תחושת שליטה באכילה.
החוקרים מצאו שסמגלוטייד 7.2 מ״ג שיפר בצורה משמעותית אכילה רגשית,
אכילה בלתי נשלטת ותשוקות למזון לאורך זמן.
מעניין במיוחד היה הממצא שלא נצפה שינוי שלילי במצב הרוח,
למרות החששות שעלו בעבר סביב השפעות פסיכיאטריות אפשריות של תרופות מסוג זה.
רפואת ההשמנה עוברת מהפכה עמוקה
הכינוס הזה המחיש עד כמה רפואת ההשמנה משתנה במהירות. התרופות להשמנה כבר
אינן מסתכמות בהפחתת קלוריות או במספר הקילוגרמים שיורדים.
הוא עוסק כיום בתפקוד ריאתי, שימור שריר, הפחתת דלקת,
איכות חיים, ויסות תיאבון, בריאות מטבולית ואפילו במבנה הגוף עצמו.
