הכתבות שלי

שפה מכבדת בהשמנה: המילים שאנחנו בוחרים משנות את הטיפול

מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל

שפה מכבדת בהשמנה – למה המילים הן חלק מהטיפול

שפה מכבדת בהשמנה היא לא עניין של נימוס בלבד, אלא חלק מהטיפול עצמו. המילים שבהן רופאים, חוקרים והתקשורת מתארים השמנה משפיעות על האופן שבו אנשים רואים את עצמם ואת מחלתם. לכן, מאמר חדש בכתב העת "הרפואה" של ההסתדרות הרפואית מציע מערכת מונחים אחידה ומכבדת בעברית. המאמר מבוסס על המלצות של הפדרציה הבינלאומית לכירורגיה של השמנה והפרעות מטבוליות (IFSO), ובכתבה זו אני מתרגמת אותו לשפה יומיומית.

מי כתב את ההמלצות ולמה דווקא עכשיו

את המאמר כתבו חמישה אנשי מקצוע מתחום הרוקחות הקלינית, האנדוקרינולוגיה ורפואת ההשמנה: אלמוג אליהו דהן, עידית דותן, דרור דיקר, אריק דהן וכרמיל עזרן. הם מגיעים מאוניברסיטת בן־גוריון, ממרכז רפואי רבין, משירותי בריאות כללית, ממכבי ומהאוניברסיטה העברית.

הרקע לכתיבה פשוט: הידע על הטיפול בהשמנה גדל במהירות, אבל המונחים נשארו מבולבלים. אותה תופעה מקבלת שמות שונים במאמרים שונים, גם באנגלית וגם בתרגום לעברית. לדברי הכותבים, הבלבול הזה פוגע ביכולת להשוות בין מחקרים, ולעיתים גם מטיל סטיגמה על המטופלים. על רקע זה פרסמה IFSO רשימת מונחים מומלצים, והמאמר הישראלי מתאים אותה לעברית ולתרבות המקומית.

שפה מכבדת בהשמנה מתחילה באדם, לא באבחנה

העיקרון הראשון במאמר הוא שפה ממוקדת־אדם (Person-first language – שפה שמציבה את האדם לפני האבחנה). במקום "שמן" או "שמנים", הכותבים ממליצים לומר "אדם החי עם השמנה". כך גם "סוכרתי" הופך ל"מטופל עם סוכרת", ו"השמנה חולנית" הופכת ל"השמנה חמורה".

ההבדל נראה קטן, אבל המחקרים שהכותבים מצטטים מלמדים אחרת. סקירה שיטתית גדולה מצאה שאנשים מעדיפים מונחים ניטרליים, ושמילים פוגעניות סביב משקל קשורות להערכה עצמית נמוכה ואף לסיכון מוגבר להפרעות אכילה. כלומר, שפה פוגענית היא גורם סיכון בריאותי בפני עצמו. על כך הרחבתי בעבר בכתבה על סטיגמה במשקל כבד.

לא "הצלחה" ולא "כישלון": איך מתארים תוצאות

אחת ההמלצות החשובות במאמר עוסקת בתיאור התוצאות. הכותבים מבקשים להימנע מהמילים "הצלחה", "כישלון", "ירידה מספקת" או "ירידה לא מספקת במשקל". במקומן הם מציעים שני מונחים: "תגובה קלינית מיטבית" ו"תגובה קלינית תת־מיטבית".

למה זה חשוב? מפני שהתגובה לטיפול, תרופתי או ניתוחי, תלויה בגורמים ביולוגיים, התנהגותיים וסביבתיים רבים. היא אינה שחור או לבן. בנוסף, הכותבים ממליצים להשתמש בהגדרות כמותיות: מדד מסת גוף (BMI – משקל בק"ג חלקי גובה במטרים בריבוע), אחוז ירידה ממשקל הגוף הכולל (%TWL – Total Weight Loss) ושיפור במדדים מטבוליים.

יתרה מזאת, ירידה במשקל אינה היעד היחיד של הטיפול. המאמר מדגיש גם איזון של סוכרת, שיפור בפרופיל השומנים, בלחץ הדם, בכבד השומני, בדום נשימה בשינה ובתפקוד היומיומי. מי שמגיב "תת־מיטבית" במשקל עשוי להרוויח המון בבריאות, ולכן המילה "כישלון" פשוט אינה נכונה.

דרגות השמנה לפי מספרים, לא לפי תארים

במקום "השמנה קיצונית" או "השמנה סופר־קיצונית", הכותבים ממליצים על סיווג כמותי לפי מדד מסת הגוף. השמנה דרגה I היא BMI בין 30 ל־35, דרגה II בין 35 ל־40, דרגה III בין 40 ל־50, דרגה IV בין 50 ל־60, ודרגה V בין 60 ל־70. הגדרות אלו מאפשרות השוואה מדויקת בין מחקרים. מי שרוצה לחשב את המדד שלו ימצא הסבר במדריך לחישוב BMI.

שפה מכבדת בהשמנה גם בחדר הניתוח

בהיבט הכירורגי, המאמר ממליץ על המונח "ניתוח בריאטרי־מטבולי" ולא "ניתוח הרזיה" או "ניתוח בריאטרי" בלבד. הסיבה: הניתוחים משפיעים לא רק על המשקל, אלא גם על הורמונים, על המערכת הנוירו־אנדוקרינית ועל חילוף החומרים. לכן הכותבים מבקשים גם להימנע מהסיווג הישן של ניתוחים ל"רסטרקטיביים" ול"תת־ספיגתיים".

את הניתוחים עצמם מומלץ לתאר לפי האנטומיה: "מעקף קיבה בשתי השקות", "מעקף קיבה בהשקה אחת" (ולא "מיני מעקף") ו"שרוול קיבה". בנוסף, יש להבחין בין "ניתוח תיקון", שהוא התערבות באותו ניתוח, למשל הקטנת כיס הקיבה לאחר מעקף, לבין "ניתוח המרה", שהוא מעבר לניתוח עם מנגנון אחר, למשל משרוול למעקף בהשקה אחת. לבסוף, המונח המומלץ לטווח הארוך הוא "עלייה חוזרת במשקל", ולא "עלייה במשקל לאחר הניתוח". על התופעה הזו כתבתי בהרחבה בכתבה על עלייה חוזרת אחרי ניתוח שרוול.

"תרופות לטיפול במחלת ההשמנה", לא "תרופות הרזיה"

בהקשר התרופתי, הכותבים ברורים: המונח הנכון הוא "תרופות לטיפול במחלת ההשמנה" (Obesity Management Medications), ולא "תרופות הרזיה". ההבדל מהותי, וגם כאן שפה מכבדת בהשמנה פירושה דיוק: זו התערבות רפואית במחלה כרונית, לא אמצעי קוסמטי. גישה זו רואה בהשמנה מחלה כרונית שדורשת טיפול מתמשך ורב־תחומי.

גם באתר שלי מופיע לא פעם הביטוי "זריקות הרזיה", מפני שכך אנשים מחפשים מידע. עם זאת, ההמלצה החדשה מזמינה את כולנו לדייק. במדריך לטיפול תרופתי בהשמנה תוכלו לקרוא על התרופות עצמן, ומכאן והלאה אשתדל לקרוא להן בשמן הנכון.

מטופלים, משתתפים ותחלואה נלווית

המאמר מוסיף שתי הבחנות קטנות. ראשית, במאמרים קליניים עדיף המונח "מטופלים", ואילו במחקרים כלליים אפשר לומר "אנשים" או "משתתפים". שנית, במקום "מחלות נלוות" מומלץ לומר "תחלואה נלווית להשמנה", כי זה מדויק יותר מבחינה קלינית.

המילון בקצרה: מה להחליף ובמה

שמן ← אדם החי עם השמנה

סוכרתי ← מטופל עם סוכרת

השמנה חולנית ← השמנה חמורה

הצלחה או כישלון ← תגובה קלינית מיטבית או תת־מיטבית

השמנה קיצונית ← השמנה דרגה III, IV או V לפי BMI

ניתוח הרזיה ← ניתוח בריאטרי־מטבולי

מיני מעקף ← מעקף קיבה בהשקה אחת

עלייה במשקל לאחר הניתוח ← עלייה חוזרת במשקל

תרופות הרזיה ← תרופות לטיפול במחלת ההשמנה

מחלות נלוות ← תחלואה נלווית להשמנה

שפה מכבדת בהשמנה בחיי היומיום: מה זה אומר לכם

ראשית, מותר לכם לבקש מהצוות הרפואי שפה מכבדת. אם מילה פוגעת בכם, אמרו זאת. שנית, אם הטיפול שלכם הביא לתגובה "תת־מיטבית", זה אינו כישלון אישי. זהו מידע קליני, והוא מזמין התאמה של הטיפול, לא האשמה. שלישית, שימו לב גם לשפה שבה אתם מדברים אל עצמכם ועל עצמכם. "אני חי עם השמנה" מצלצל אחרת לגמרי מ"אני שמן".

לבסוף, השפה חשובה גם בבית. בכתבה על איך לדבר עם המשפחה על טיפול בהשמנה תמצאו כלים מעשיים לשיחה מכבדת עם הקרובים לכם.

שורה תחתונה

מילים אינן רק תיאור של המציאות, הן מעצבות אותה. שפה מכבדת בהשמנה ומערכת מונחים אחידה ומכבדת תשפר את המחקר, את ההוראה ואת השיחה בין רופא למטופל. הכותבים ממליצים להכניס את ההנחיות לכתבי העת הרפואיים בעברית ולהכשרה הקלינית, ואני מצטרפת להמלצה. השינוי מתחיל במשפט הבא שכל אחד מאיתנו אומר.

המידע בכתבה זו הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי אישי. לכל שאלה על מצבכם, התייעצו עם הרופא המטפל.