גל ההשמנה וגל התרופות: מה באמת חושבים אנשי הבריאות על מונג’רו ואוזמפיק?

אמונות בריאות, סטיגמה על השמנה והמרוץ אחר הזריקות שמשנות את הרפואה 

מאת: ד״ר אסנת רזיאל, מומחית בכירורגיה וטיפול בהשמנה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנה, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל 

 

זריקות ה־GLP-1 כמו מונג’רו ואוזמפיק הן סנסציה עולמית. הן משנות גורל של חולים, מגדירות מחדש את רפואת ההשמנה, ומעצבות מחדש תפיסות ציבוריות. אבל מה חושבים על כך אנשי הרפואה עצמם? מחקר חדש ורחב היקף, שבוצע בקרב רופאים, רוקחים וסטודנטים לרפואה ורוקחות בארבע מדינות ערביות, מספק הצצה נדירה לאמונות, לחששות ולדעות הקדומות שמעצבות את עמדתם כלפי תרופות ההרזיה המובילות בעולם. המחקר, שכלל 494 משתתפים לאחר סינון איכות קפדני (מתוך 622 תגובות), מציג תמונה מורכבת: מצד אחד, מודעות גבוהה; מצד שני, יחס זהיר ולעיתים אף שלילי כלפי התרופות. 

מי השתתף במחקר? 

המדגם כלל בעיקר צעירים (76 אחוז בגילאי 18–24), רובם נשים (67 אחוז), ורובם סטודנטים לרפואה או רוקחות. המשתתפים הגיעו בעיקר מ: 

• כווית – 32.8%
• מצרים – 20.9%
• סעודיה – 18.8%
• ירדן – 15.4%

כ־83.6% הכירו היטב את מונג’רו ואוזמפיק, אך רק 5.9% השתמשו בעצמם ורק 17.2% המליצו עליהם למטופליהם. 

הקשר בין סטיגמה להשמנה לבין עמדות כלפי התרופות 

אחת התרומות החשובות של המחקר היא יצירת שני מדדים חדשים: 

 

1. מדד הסטיגמה להשמנה (OOB)

סטיגמה הוגדרה כתפיסות כגון: 

• “עודף משקל מעיד על חוסר שליטה עצמית”
• “אנשים עם השמנה פחות פרודוקטיביים”
• “עודף משקל הוא סיכון בריאותי משמעותי”

ממוצע הסטיגמה עמד על 3.83 מתוך 5, כלומר – נטייה להסכים עם אמירות סטיגמטיות. 

הממצאים המעניינים: 

• גברים הביעו יותר סטיגמה מנשים
• רוקחים היו הקבוצה עם הסטיגמה הגבוהה ביותר
• מצרים הציגו את רמת הסטיגמה הגבוהה ביותר; סעודים – הנמוכה ביותר

 

2. מדד העמדות כלפי תרופות GLP-1 (Mini-HBAGS)

המדד בחן תפיסות של יעילות, סיכונים, מחירים, נורמות חברתיות ורצון להמליץ על הטיפול. 

הממוצע: 2.70 מתוך 5 – כלומר עמדה מעט שלילית כלפי מונג’רו ואוזמפיק. 

הטענות שהמשתתפים הכי הסכימו איתן היו: 

• “התרופות יקרות מדי” – ציון ממוצע 3.77
• “תופעות הלוואי הופכות אותן לפחות אטרקטיביות” – ציון 3.54

 

וכאן מגיעה התגלית המרתקת: 

ככל שהסטיגמה כלפי השמנה גבוהה יותר – כך העמדה כלפי התרופות חיובית יותר. 

המתאם חלש אך מובהק סטטיסטית. כלומר, מי שתופס השמנה כמצב “אשמתי”, “מסוכן”, או “בעייתי”, נוטה יותר לתמוך בטיפול תרופתי אגרסיבי. 

 

מי תומך בטיפול – ומי מסתייג? 

תומכים יותר: 

• רופאים ורוקחים – בשל חשיפה קלינית משמעותית
• אנשים עם השמנה (BMI ≥30)
• משתמשים קודמים בתרופות להרזיה שאינן GLP-1

 

תומכים פחות: 

באופן מפתיע, מי שכבר השתמש במונג’רו או אוזמפיק בעצמו וגם מי שהמליץ למטופלים על התרופות דיווח דווקא על עמדה שלילית יותר. 

החוקרים משערים כי הסיבה קשורה ל: 

• תופעות לוואי
• אכזבה מהתוצאות
• עומס רגשי בהדרכת מטופלים
• חשיפה לקשיים של מטופלים (כמו הפסקת הטיפול, מחיר, זמינות)

 

החשש המרכזי: בטיחות, נפש, עלות ומקורות מזויפים 

המחקר מדגיש מאמרים ונתונים עכשוויים הכוללים: 

• דיווחים על תופעות לוואי נפשיות: חרדה, דיכאון, מחשבות אובדניות
• עלייה במקרי שימוש לא חוקי או לא מפוקח, במיוחד במדינות המפרץ
• אזהרות של ארגון הבריאות העולמי מפני זיופים של סמגלוטייד
• חשש ממשי מנגישות וכדאיות כלכלית לטווח ארוך

אלה מייצרים “ערפל של חשדנות” סביב התרופות – במיוחד בקרב צעירים. 

 

מה אפשר ללמוד מכך? 

המחקר מעלה שאלות רחבות על השפעת סטיגמה, תרבות, פחד, עלות ומידע שגוי על קבלת החלטות רפואיות. 

 

חשיבותו הבולטת של המחקר 

1. מציג לראשונה כלי מדידה חדש לעמדות כלפי GLP-1
2. מספק נתונים על פערי ידע ועמדה בין אנשי מקצוע שונים
3. חושף את מקומם של נורמות חברתיות, סלבריטאים ותקשורת בעיצוב גישה רפואית
4. מדגיש את הקשר בין סטיגמה לבין תמיכה יתר או חוסר איזון בהחלטות טיפול

 

המסר המרכזי לקלינאים: איזון, ידע והפחתת סטיגמה 

התרופות האלו הן מהפכה – אך הן אינן פתרון קסם. 

מחיר גבוה, זמינות מוגבלת, תופעות לוואי וחוסר פיקוח מקבלים משקל זהה ליעילות המרשימה. 

 

החוקרים קוראים להשקיע ב: 

1. חינוך רפואי מעודכן – על יתרונות, סיכונים ותופעות נפשיות
2. הפחתת סטיגמה כלפי השמנה – כדי למנוע קבלת החלטות לא מאוזנת
3. יצירת מדיניות נגישות ובקרה – כדי לצמצם שימוש בתכשירים מזויפים
4. מחקרי אורך – על שינוי עמדות לאורך שנים

 

מראה מקום 

Health Beliefs and Obesity Bias as Determinants of Attitudes Toward the Rising Tides of GLP-1 Medications: Mounjaro and Ozempic