מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל
עמדות כלפי זריקות הרזיה: מה חושבים אנשי המקצוע?
עמדות כלפי זריקות הרזיה משפיעות לא רק על מטופלים, אלא גם על מי שרושם וממליץ עליהן. מונג'רו, טירזפטייד (Tirzepatide), ואוזמפיק, סמגלוטייד (Semaglutide), הפכו לתופעה עולמית. הן משנות את רפואת ההשמנה ואת האופן שבו הציבור רואה אותה. אבל מה חושבים עליהן הרופאים, הרוקחים והסטודנטים עצמם?
מחקר שפורסם במאי 2025 בדק את השאלה בארבע מדינות ערביות. החוקרים בחנו אמונות, חששות ודעות קדומות כלפי השמנה. התמונה שעלתה מורכבת: מודעות גבוהה מצד אחד, ויחס זהיר ואף שלילי מעט מצד שני.
מי השתתף במחקר?
החוקרים העבירו שאלון מקוון בנובמבר ודצמבר 2024. אחרי סינון קפדני של תשובות חפוזות או סותרות, נותרו 494 משתתפים. רובם היו צעירים: 75.7% בגילאי 18 עד 24. בנוסף, 67.2% היו נשים, ורובם סטודנטים לרפואה או לרוקחות. רופאים היוו 11.1% ורוקחים 15.4%.
המשתתפים הגיעו מארבע מדינות עיקריות:
- כווית – 32.8%
- מצרים – 20.9%
- סעודיה – 18.8%
- ירדן – 15.4%
כ־83.6% הכירו את מונג'רו ואוזמפיק לפחות במידה מסוימת. עם זאת, רק 5.9% השתמשו בהן בעצמם, ו־17.2% המליצו עליהן לירידה במשקל.
הקשר בין סטיגמה לבין עמדות כלפי זריקות הרזיה
אחת התרומות החשובות של המחקר היא שני מדדים חדשים. המדד הראשון בודק דעה קדומה כלפי השמנה ועודף משקל, ובקיצור OOB. הוא כלל היגדים כמו "עודף משקל מעיד על חוסר שליטה עצמית" ו"אנשים עם השמנה פחות פרודוקטיביים". מנגד, הוא כלל גם היגדים על סיכון בריאותי אמיתי.
הציון הממוצע במדד הזה עמד על 3.83 מתוך 5. כלומר, המשתתפים נטו להסכים עם ההיגדים. גברים קיבלו ציון גבוה מנשים. בין התפקידים, רוקחים קיבלו את הציון הגבוה ביותר. בהשוואה בין מדינות, משתתפים ממצרים קיבלו את הציון הגבוה, ומסעודיה את הנמוך. על הנזק שהסטיגמה גורמת כתבתי בכתבה על סטיגמה כלפי אנשים עם השמנה.
המדד השני: יחס לתרופות
המדד השני, Mini-HBAGS, בחן תפיסות של יעילות, סיכונים, מחיר, נורמות חברתיות ונכונות להמליץ. הממוצע עמד על 2.70 מתוך 5, כלומר יחס שלילי מעט. ההיגדים שזכו להסכמה הרבה ביותר היו "התרופות יקרות מדי לשימוש ארוך טווח", עם ציון 3.77, ו"תופעות הלוואי הופכות אותן לפחות מושכות", עם ציון 3.54.
וכאן מגיע הממצא המעניין. ככל שהדעה הקדומה כלפי השמנה הייתה חזקה, כך היחס לתרופות היה חיובי. המתאם היה חלש (ρ=0.129), אך מובהק סטטיסטית. במילים אחרות, מי שרואה בהשמנה כישלון אישי או סכנה, נוטה לתמוך בטיפול תרופתי. החוקרים מזהירים שזו עלולה להיות תמיכה מהסיבות הלא נכונות.
עמדות כלפי זריקות הרזיה לפי תפקיד וניסיון
רופאים ורוקחים הביעו את היחס החיובי ביותר, עם ציון 2.98. החוקרים מייחסים זאת לחשיפה קלינית רחבה. לעומתם, סטודנטים לרפואה הביעו את היחס הזהיר ביותר, עם ציון 2.56. בנוסף, משתמשים קודמים בתרופות הרזיה כלשהן הביעו יחס חיובי.
הממצא המפתיע נוגע למי שכבר השתמש במונג'רו או באוזמפיק, או המליץ עליהן. בניתוח הפשוט, דווקא הם היו החיוביים ביותר. אולם בניתוח הרב־משתני, שמביא בחשבון את כל הגורמים יחד, התמונה התהפכה, והקשר שלהם ליחס חיובי הפך לשלילי. החוקרים משערים שהסיבות הן תופעות לוואי, אכזבה מהתוצאות, וחשיפה לקשיים של מטופלים, כמו מחיר וזמינות.
החששות: בטיחות, נפש, עלות וזיופים
בפרק הדיון החוקרים סקרו את החששות שעולים בספרות. ראשית, דיווחים על תופעות לוואי נפשיות כמו חרדה, דיכאון ומחשבות אובדניות. עם זאת, חשוב לעדכן: ועדת הבטיחות של סוכנות התרופות האירופית קבעה באפריל 2024 שהראיות אינן תומכות בקשר סיבתי בין התרופות למחשבות אובדניות. הרחבתי על כך בכתבה על תרופות GLP-1 ובריאות הנפש.
שנית, החוקרים מציינים עלייה בשימוש לא מפוקח בתרופות במדינות המפרץ. שלישית, ארגון הבריאות העולמי הזהיר ביוני 2024 מפני סמגלוטייד מזויף. לבסוף, נשאר החשש מהעלות לאורך זמן. על הצד הכלכלי כתבתי במדריך לעלות הטיפול התרופתי בהשמנה.
מה השתנה מאז המחקר?
בדצמבר 2025 פרסם ארגון הבריאות העולמי הנחיה עולמית ראשונה לשימוש בתרופות GLP-1 בהשמנה. ההנחיה מגדירה השמנה כמחלה כרונית וחוזרת. היא ממליצה, בהמלצה מותנית, על טיפול ארוך טווח במבוגרים, לצד תוכניות תזונה ותנועה. בנוסף, הארגון מעריך שעד 2030 התרופות יגיעו לפחות מ־10% ממי שיכולים להפיק מהן תועלת. כלומר, החשש מנגישות ומעלות שעלה במחקר עדיין בתוקף.
מה אפשר ללמוד מכך?
המחקר מעלה שאלות רחבות על השפעת סטיגמה, תרבות, פחד, מחיר ומידע שגוי על החלטות רפואיות. לדעת החוקרים, יש לו ארבע תרומות בולטות:
- כלי מדידה חדש לעמדות כלפי GLP-1.
- נתונים על פערי ידע ועמדה בין אנשי מקצוע שונים.
- חשיפת התפקיד של נורמות חברתיות ותקשורת בעיצוב גישה רפואית.
- הדגשת הקשר בין סטיגמה לבין החלטות טיפול לא מאוזנות.
יש גם מגבלות חשובות. זהו סקר חתך, ולכן אי אפשר להסיק ממנו סיבה ותוצאה. המדגם נאסף ברשתות חברתיות, ורוב המשתתפים היו סטודנטים צעירים. בנוסף, המחקר לא כלל דיאטניות, שממלאות תפקיד מרכזי בטיפול בהשמנה.
עמדות כלפי זריקות הרזיה: המסר לקלינאים
התרופות האלה הן מהפכה, אבל הן אינן פתרון קסם. מחיר גבוה, זמינות מוגבלת ותופעות לוואי צריכים לקבל משקל לצד היעילות המרשימה. לכן החוקרים קוראים להשקיע בחינוך רפואי מעודכן על יתרונות וסיכונים. כמו כן, הם קוראים לצמצם סטיגמה כלפי השמנה, למשל בעזרת שפה מכבדת בהשמנה. גם ההצהרה הבינלאומית לסיום הסטיגמה בהשמנה מדגישה שדעה קדומה פוגעת באיכות הטיפול.
בסופו של דבר, עמדות כלפי זריקות הרזיה צריכות להישען על ראיות, ולא על שיפוטיות. השמנה היא מחלה כרונית שדורשת טיפול מודרני. ההחלטה על טיפול תרופתי נכונה כשהיא אישית, מבוססת ומלווה, ולא כשהיא נובעת מבושה או מלחץ חברתי.
המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.
מראי מקום
Meeting highlights from the Pharmacovigilance Risk Assessment Committee (PRAC) 8-11 April 2024
WHO issues warning on falsified medicines used for diabetes treatment and weight loss
WHO issues global guideline on the use of GLP-1 medicines in treating obesity
Joint international consensus statement for ending stigma of obesity
