רעש האוכל בכנס ObesityWeek: האם הוא אמיתי, איך מודדים אותו ומה תרופות GLP-1 עושות לו

מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל

רעש האוכל: הדיווח מכנס ObesityWeek

רעש האוכל, או Food Noise, הוא אחד המושגים שמטופלים מזכירים הכי הרבה מאז שנכנסו תרופות GLP-1. הכוונה למחשבות על האוכל שלא מרפות, גם כשלא רעבים. בכנס ObesityWeek בוושינגטון, הכנס השנתי של The Obesity Society, נפתח היום הראשון במושב שכולו על הנושא, בשם "האם אתם שומעים מה שאני שומע?". על הבמה עלו שני חוקרים ומטופל שחי עם השמנה וסוכרת. בכתבה ריכזתי את מה שהוצג, ובדקתי את הנתונים מול המחקרים המקוריים.

המסר המרכזי היה פשוט: כולם מדברים על רעש האוכל, אבל לא בטוח שכולם מתכוונים לאותו דבר. כתבתי בעבר על מחקר רעש האוכל ועל מחשבות על אוכל בלי הפסקה. הפעם הכנס הוסיף שאלה חדשה: האם מדובר בתופעה עצמאית, או בשם חדש לדברים שאנחנו כבר מכירים?

האם רעש האוכל באמת קיים?

ד"ר אמילי דורנדר מאוניברסיטת טקסס טק פתחה בשאלה פילוסופית. לדבריה, כשנותנים לדבר שם, אנחנו נוטים להניח שהוא קיים כישות עצמאית. היא לא טענה שהחוויה של המטופלים לא אמיתית. להפך, היא שאלה איך מוכיחים מדעית שמדובר בתופעה מוגדרת.

לשם כך היא הציגה כמה מבחנים. ראשית, התופעה צריכה להופיע בעוצמות שונות, ולא רק "יש או אין". שנית, היא צריכה להתאים למה שכבר ידוע על תיאבון ועל מערכת התגמול במוח. בנוסף, צריך להראות שאפשר להגביר או להחליש אותה, ולראות השפעה בעולם האמיתי. לסיכום, לדבריה, התופעה רק מתחיל לעבור את המבחנים האלה.

שלוש הגדרות לרעש האוכל

כרגע אין הגדרה אחת מוסכמת. בכנס הוצגו שלוש הגדרות שמתפתחות במקביל:

• הקבוצה של ד"ר טרוויס מסטרסון מאוניברסיטת פן סטייט רואה בבתופעה ביטוי של תגובתיות לרמזי מזון, כלומר תגובה חזקה למראה, לריח או לפרסומת של מזון.
• הקבוצה של ד"ר קורבי מרטין מתארת מחשבות חוזרות ופולשניות על מזון, שמפריעות לחיי היום־יום ומקשות על הרגלים בריאים.
• קבוצה שהתכנסה ב-2024 הציעה הגדרה רחבה: מחשבות מתמשכות על מזון, שהאדם חווה כלא רצויות או לא נעימות, ושעלולות לפגוע בו חברתית, נפשית או גופנית.

שלוש ההגדרות לא סותרות זו את זו. כולן מדברות על התמדה, על משהו לא רצוי ועל מחיר. עם זאת, לכל אחת יש דגש אחר. לדברי מסטרסון, זה דווקא טוב: הגדרות שונות מאפשרות לבדוק מה באמת עומד בבסיס התופעה.

איך מודדים רעש האוכל: שני שאלונים

היום יש שני שאלונים מרכזיים. הראשון, FNQ, שאלון רעש האוכל, כולל חמש שאלות. הוא מתמקד במידה שבה המחשבות על האוכל מפריעות לחיים, למשל כשהן מסיחות את הדעת מהעבודה. במחקר שפורסם בכתב העת Obesity, השאלון הראה אמינות גבוהה, גם כשמילאו אותו שוב אחרי שבוע.

השאלון השני, RAID-FN, פותח בקבוצה של דורנדר. בגרסה הקצרה יש בו שבע שאלות, והוא מתמקד בצד הלא נעים: למשל, "אני שונא את עצמי על שאני לא שולט במחשבות על האוכל". השאלון קשור לחשקים ולתגובה לרמזי מזון. לדבריה, הוא מדויק במיוחד אצל מי שיש להם רעש מעל הממוצע. אבל יש גם הסתייגות: אפשר "להגזים" בתשובות כדי להיראות במצב קשה יותר, ולכן חשוב שהרופא יכיר את המגבלה הזו.

אצל מי רעש האוכל חזק יותר

לפי המחקרים שהוצגו, נשים, צעירים ואנשים שעושים דיאטה מדווחים על רעש חזק יותר. מעניין שהקשר ל-BMI לא היה עקבי במחקרים הקודמים. לעומת זאת, סקר ארצי חדש בארה"ב, שפורסם באוקטובר 2026 וטרם עבר ביקורת עמיתים, מצא שהציונים עולים ככל שהמשקל עולה.

כמה זה שכיח? התשובה תלויה בשאלה. בסקר של מסטרסון בכ-1,000 אנשים, כמחצית אמרו שהם חווים את התופעה לפעמים, לעיתים קרובות או תמיד. אבל שם שאלו באופן כללי, בלי הגדרה. בסקר החדש, שבדק 3,646 מבוגרים עם השאלון המובנה, רק 4% עד 9.5% עמדו בהגדרה, ובקרב אנשים עם השמנה 6% עד 14%. במילים אחרות, רוב האנשים מכירים מחשבות על מזון, אבל רעש האוכל שמפריע באמת לחיים שכיח פחות.

ממצא מעניין נוסף מהסקר של מסטרסון: מי שהפסיקו תרופות GLP-1 דיווחו על התופעה בשיעור גבוה בהרבה. ההסבר שלו הוא שהם כבר מכירים את התופעה, אבל איבדו את העזרה של התרופה.

תרופות GLP-1 ורעש האוכל: מה ידוע

לפי דורנדר, תרופות GLP-1 מורידות את ציון ה-FNQ בכרבע עד מחצית. המחקר הגדול ביותר הוא INFORM, שבדק 550 אנשים שמטופלים בזריקות סמגלוטייד (וגובי). לפני הטיפול, הציון החציוני היה 13 מתוך 20, ואחרי הטיפול 6. בנוסף, שיעור המשתתפים שהסכימו עם משפטים שמתארים את התופעה ירד מ-47%-63% ל-15%-20%.

עם זאת, חשוב לקרוא את המספרים בזהירות. החוקרים שאלו את המשתתפים בדיעבד איך הרגישו לפני הטיפול, ולא היתה קבוצת השוואה. בנוסף, המחקר מומן על ידי נובו נורדיסק. במחקר אחר, תוכנית דיגיטלית לשינוי התנהגותי הורידה את הרעש מעט, אבל השילוב עם תרופת GLP-1 הוריד אותו יותר.

מחקרים איכותניים, שבהם מראיינים מטופלים לאורך זמן, מתארים דפוס חוזר. רעש האוכל יורד מהר בתחילת הטיפול. אצל חלק מהמטופלים הוא חוזר כשהמשקל מפסיק לרדת. אחרי הפסקת התרופה הוא חוזר, אבל לפי המטופלים, בעוצמה שקל יותר לנהל. כתבתי על המנגנון במוח במאמר על תרופות מבוססות אמילין, שגם הן פועלות על מרכזי השובע.

לסיכום, דורנדר הדגישה שאיכות הראיות עדיין נמוכה. רוב המחקרים מבוססים על זיכרון של משתתפים או על סקרים, ואין עדיין ניסויים מבוקרים שבודקים רעש האוכל כמדד עיקרי.

רעש האוכל וסטיגמת משקל

אחד הממצאים החשובים בעיניי הוא הקשר לסטיגמה. אנשים עם רעש גבוה סביב האוכל נטו להפנים יותר דעות שליליות על משקל, כלומר להאמין שהן נכונות לגביהם. הנתונים הוצגו במחקר על מטופלים אחרי ניתוח בריאטרי, שבו הרעש היה קשור גם לאובדן שליטה באכילה ולחשק למזון עתיר טעם. כתבתי על הנושא במאמר על הטיית משקל ברפואה.

מה מטופלים מספרים ברשתות

הקבוצה של מסטרסון בדקה איך מדברים על רעש האוכל ברשתות. ב-100 הסרטונים המובילים בטיקטוק, היחס ללתופעה היה כמעט תמיד שלילי, ותרופות GLP-1 הוצגו כמשהו שמקל עליו. אבל רוב היוצרים נראו מעל גיל 30 ולבנים, ולכן לא ברור אם התיאור שלהם מייצג את כולם.

בנוסף, החוקרים אספו 33,000 תגובות באינסטגרם, ובחנו 797 תגובות שהזכירו גם GLP-1 וגם Food Noise. עלו חמישה נושאים: הקלה רגשית, שינוי במחשבות על המשקל, יחס אחר לאוכל, והבנה בדיעבד כמה הרעש השפיע. הנושא החמישי חשוב במיוחד: קבוצה של אנשים שלא הרגישו ירידה ברעש בכלל. לדברי מסטרסון, התרופה איננה פתרון קסם לכולם.

בראיונות עם מטופלים לפני ואחרי התרופה, המילים "רעש האוכל" קיבלו משמעויות שונות. אצל אחד זה היה תגובה למראות ולקולות של מזון. אצל אחר זה היה פשוט חשק. מטופלת אחת סיפרה שאחרי התרופה היא חושבת על האוכל באותה מידה, רק מסיבה אחרת: היא חוששת שמשהו יגרום לה להרגיש רע.

מילה אחת, הרבה חוויות

מסטרסון הראה גם הבדלים בין תרבויות. ביפן משתמשים במילה שמשמעותה כמיהה לאוכל, ולה דווקא קונוטציה חיובית. בברזיל משתמשים בביטוי שמשמעותו "צורת החשיבה של אנשים שמנים", ביטוי שיש בו סטיגמה. לכן, לדבריו, צריך להיזהר משתי מילים שונות לאותה תופעה, או ממילה אחת לכמה תופעות שונות. בלבול כזה מפצל את המחקר ומבלבל גם רופאים וגם מטופלים.

הקול של המטופל: "שאלו מה זה אומר עבורי"

הדובר השלישי, מייקל דונלי־בולנד, הוא סגן דיקן בפקולטה למשפטים ופעיל למען מטופלים עם השמנה. הוא חי עם השמנה ועם סוכרת סוג 2, וסיפר שחווה פעמיים שקט בברעש, בשתי דרכים שונות.

בפעם הראשונה, ב-2022, השקט הגיע במקרה, בעקבות שינוי לא מתוכנן במינון של תרופה אחרת. לדבריו, כל חייו המחשבות על האוכל ליוו אותו: כבר בארוחת הבוקר תכנן את ארוחת הערב, והחופשות נבנו סביב האוכל. פתאום חשב על האוכל רק כשהיה רעב, והפסיק לאכול כשהיה שבע. אבל זה היה זמני, ולווה בתופעות לוואי.

בפעם השנייה, במרץ 2024, הוא התחיל טיפול במונג'רו (טירזפטיד). הפעם השקט היה עדין יותר. החשקים לא נעלמו, אלא השתנו: במקום טוסט עם קינמון ומיץ תפוזים, הוא משתוקק לקוטג' וליוגורט. הוא ירד יותר מ-30% ממשקלו, וה-HbA1c, ממוצע הסוכר בשלושה חודשים, ירד מ-10.2 ל-5.2.

לדבריו, השקט במחשבות היה אחד היתרונות המשמעותיים ביותר, גם אם אי אפשר לראות אותו במשקל או בבדיקות דם. לכן מטופלים מפחדים מאוד לאבד אותו. הפחד הזה משפיע על החלטות: יש מי שדוחים בדיקות כמו קולונוסקופיה, כדי לא להפסיק את התרופה. המסר שלו לרופאים היה ברור: כשמטופל אומר שרעש האוכל חזר, שאלו מה הוא מתכוון, והקשיבו.

מה אפשר לעשות כבר היום

• אם המחשבות על האוכל מעסיקות אתכם רוב היום, ספרו על כך לרופא. זה לא חוסר כוח רצון, אלא חלק מהביולוגיה של ההשמנה.
• נסו לתאר מה בדיוק אתם חווים: חשק, תגובה למראה של מזון, דאגה או ביקורת עצמית. התיאור עוזר להתאים טיפול.
• תרופות GLP-1 מורידות רעש האוכל אצל רבים, אבל לא אצל כולם. ליווי התנהגותי ותזונתי מוסיף על הטיפול התרופתי.
• אם אתם חוששים מהפסקת הטיפול, דברו על כך עם הרופא מראש. יש דרכים לתכנן הפסקה זמנית, למשל לפני ניתוח או בדיקה.
• אם יש רקע של הפרעת אכילה, חשוב לספר על כך לפני התחלת טיפול תרופתי.

במרכז הרב־תחומי שלנו אנחנו משלבים רופא, דיאטנית, פסיכולוג ופעילות גופנית, ושואלים כל מטופל מה הרעש אומר עבורו.

שורה תחתונה: רעש האוכל

רעש האוכל הוא חוויה אמיתית עבור אנשים רבים, והוא מתחיל לקבל הגדרה ומדידה מדעית. תרופות GLP-1 מורידות אותו אצל רבים, אבל הראיות עדיין מבוססות בעיקר על סקרים ועל זיכרון של משתתפים. בסופו של דבר, המסר הכי חשוב מהכנס הוא גם הכי פשוט: לשאול את המטופל מה הוא מתכוון, ולהקשיב.

המידע בכתבה זו הוא מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי אישי.

מראי מקום

Development and validation of the Food Noise Questionnaire

Food noise: definition, measurement, and future research directions

Retrospective Assessment of Food Noise Changes After Initiation of Injectable Semaglutide for Weight Management in the USA: The INFORM Survey

Food noise among U.S. adults: Psychometric evaluation and prevalence estimates from a nationally representative sample

Food noise: A theoretical review

הכתבה מבוססת על המושב "Do You Hear What I Hear? Perspectives on Food Noise" בכנס ObesityWeek בוושינגטון, והנתונים נבדקו מול המחקרים המקוריים.