ד”ר אסנת רזיאל

הכתבות שלי

הכתבות שלי

תרופות GLP-1 והמוח: הסיפור החדש של רעב, שובע וירידה במשקל

תרופות GLP-1 והמוח: הסיפור החדש של רעב, שובע וירידה במשקל 

מחקר חדש מציע הסבר מפתיע לפעולתן של תרופות ההשמנה: סמגלוטייד אינו רק מפחית רעב.

בטיפול ממושך הוא עשוי דווקא להפעיל נוירונים המזוהים עם רעב וייתכן שהפעלתם מסייעת לגוף להסתגל לירידה במשקל ולשמר אותה.

הממצא מוסיף נדבך חדש להבנת הדרך שבה אוזמפיק, וויגובי ותרופות האינקרטינים משפיעות על המוח. 

התרופות להשמנה פועלות גם במוח 

מטופלים רבים באוזמפיק, ויגובי או מונג׳רו מתארים תופעה מעניינת: הם לא רק אוכלים פחות, אלא גם חושבים פחות על אוכל.

הרעב נחלש, השובע מגיע מוקדם יותר, החשקים פוחתים ולעיתים נחלש משמעותית ה־Food Noise – אותו "רעש" מתמשך של מחשבות סביב אוכל. 

הסיבה לכך היא שתרופות ממשפחת GLP-1 אינן פועלות רק בקיבה ובלבלב.

הן משפיעות גם על מערכות מוחיות המנהלות רעב, שובע, תגמול, מוטיבציה ומאזן אנרגיה. 

הבנה זו משנה בהדרגה את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על השמנה:

לא רק כבעיה של כמה אנחנו אוכלים, אלא כמחלה שבה למערכת הבקרה הביולוגית של האכילה והמשקל יש תפקיד מרכזי. 

ההיפותלמוס: חדר הבקרה של הרעב 

אחד האזורים החשובים בוויסות המשקל הוא ההיפותלמוס.

בתוכו נמצאות אוכלוסיות שונות של תאי עצב המקבלות מידע על מצב האנרגיה של הגוף. 

ביניהן נמצאים נוירוני AgRP, המופעלים במיוחד בצום ובמחסור באנרגיה ונחשבים במשך שנים ל"נוירוני רעב". 

לכן היה הגיוני לחשוב שתרופה יעילה להשמנה צריכה פשוט לדכא אותם. 

אלא שמחקר חדש מציע תמונה מורכבת ומפתיעה הרבה יותר. 

ההפתעה: אולי צריך גם את נוירוני הרעב כדי לרדת במשקל 

מחקר חדש בעכברים, שזכה לאחרונה לחשיפה ב־Forbes Health, בחן מה קורה לנוירוני AgRP במהלך טיפול ממושך בסמגלוטייד. 

החוקרים מצאו שסמגלוטייד עשוי דווקא להפעיל נוירונים אלה במהלך טיפול כרוני.

מעניין עוד יותר: כאשר החוקרים פגעו בתפקודם, ההשפעה ארוכת הטווח של הטיפול על משקל הגוף נפגעה. 

זהו ממצא מפתיע. כיצד ייתכן שנוירונים שמעודדים רעב מסייעים לתרופה שמטרתה להפחית משקל? 

התשובה היא ש־AgRP אינו רק מתג של "אני רעב". 

נוירונים אלה משתתפים בניהול מאזן האנרגיה כולו, לרבות הדרך שבה הגוף משתמש בפחמימות ובשומן ומסתגל למצבי חסר אנרגטי. 

ייתכן אפוא שסמגלוטייד פועל בשני כיוונים במקביל: מצד אחד הוא מפחית צריכת מזון באמצעות מסלולי שובע ותגמול,

ומצד שני הוא מגייס מנגנוני הסתגלות המאפשרים לגוף להתמודד עם המצב המטבולי החדש. 

Food Noise: לא רק כמה אכלנו, אלא כמה רצינו לאכול 

אחת ההשפעות המעניינות ביותר של תרופות האינקרטינים מתרחשת במערכת התגמול. 

רעב פיזי הוא רק חלק מהסיבה שאנחנו אוכלים.

ריח של מאפה, קינוח שאנחנו אוהבים, מתח נפשי או עצם הידיעה שיש משהו טעים במקרר יכולים לגרום לנו לרצות לאכול גם כשאין צורך אנרגטי ממשי. 

מערכת GLP-1 מתקשרת עם אזורים מוחיים המעורבים במוטיבציה ובתגמול,

ולכן עשויה להשפיע לא רק על הרעב אלא גם על המשיכה למזון ועל הערך שהמוח מייחס לו. 

זו כנראה אחת הסיבות לכך שחלק מהמטופלים אומרים: "אני עדיין אוהבת את האוכל, אבל הוא כבר לא מנהל אותי." 

מבחינה טיפולית, זהו שינוי משמעותי מאוד. 

אז למה הרעב חוזר אחרי שמפסיקים? 

כאן נמצאת אחת התובנות החשובות ביותר. 

התרופות אינן מוחקות לצמיתות את הביולוגיה שתרמה להשמנה. כל עוד הן פועלות,

הן משנות חלק מהאותות המוחיים והמטבוליים הקשורים לאכילה ולמשקל. 

כאשר מפסיקים טיפול, אצל רבים חוזרים בהדרגה הרעב, החשקים וה־Food Noise.

במחקר ההמשך של STEP 1, משתתפים שהפסיקו סמגלוטייד החזירו בתוך שנה חלק משמעותי מהמשקל שאיבדו. 

אין בכך עדות לחוסר כוח רצון. להפך – זו המחשה לעוצמתה של הבקרה הביולוגית על משקל הגוף. 

לכן אצל חלק מהמטופלים נכון לחשוב על השמנה כמחלה כרונית ועל הטיפול בה כטיפול ארוך טווח,

תוך התאמת המינון והאסטרטגיה באופן אישי. 

התרופה היא גם חלון הזדמנויות 

תקופת הטיפול שבה הרעב וה־Food Noise נחלשים היא הזדמנות לבנות את התשתית שתסייע לשמור על הבריאות לאורך זמן. 

חשוב לנצל אותה לשיפור איכות התזונה, צריכת חלבון מספקת, אימוני כוח לשימור ובניית מסת שריר,

פעילות אירובית והליכה, שינה טובה וניהול מתח. 

המטרה איננה רק להגיע למספר נמוך יותר על המשקל. 

המטרה היא להגיע להרכב גוף טוב יותר, פחות שומן ויסצרלי, יותר שריר,

כושר טוב יותר ובריאות מטבולית טובה יותר – עקרונות שהם גם חלק מרכזי ברפואת הלונג׳ביטי. 

הדור הבא: לא רק איזו תרופה – אלא איזה מעגל מוחי 

כיום יש לנו סמגלוטייד הפועל על GLP-1 וטירזפטייד הפועל על GLP-1 ו־GIP.

במקום לשאול רק איזה הורמון התרופה מחקה, נרצה לדעת איזה מעגל מוחי היא מפעילה. 

מחקרים כבר מצביעים על כך שניתן להבחין בין מסלולים מוחיים התורמים לשובע לבין מסלולים הקשורים לבחילה ולתחושת דחייה.

הבנה מדויקת שלהם עשויה בעתיד לאפשר תרופות שמפחיתות רעב ו־Food Noise בצורה חזקה יותר, אך עם פחות תופעות לוואי. 

המוח אינו האויב – הוא מנסה להגן עלינו 

זה אולי המסר החשוב ביותר. 

השמנה אינה פשוט תוצאה של "אכילה מופרזת וחוסר כוח רצון".

מאחורי ההתנהגות שלנו סביב מזון פועלת מערכת עצבית מורכבת שתפקידה האבולוציוני הוא להגן על מאגרי האנרגיה של הגוף. 

תרופות GLP-1 אינן פשוט מדכאות תיאבון.

הן מתערבות בתוך מערכת הבקרה הזאת ומשנות את האופן שבו המוח מפרש רעב, שובע, תגמול ומצב אנרגטי. 

והמחקר החדש מוסיף טוויסט מרתק: לפעמים כדי לאפשר לגוף לרדת במשקל לאורך זמן, ייתכן שאין צורך רק להשתיק את הרעב

אלא גם לדעת כיצד להשתמש נכון במנגנונים שהמוח מפעיל דווקא כאשר הוא מזהה מחסור באנרגיה. 

מראי מקום 

  1. How Do GLP-1s Work For Weight Loss? New Study Explores The Brain's Role 
  2. The critical role of gut–brain signalling in eating behaviour and obesity 
  3. Glucagon-Like Peptide 1 (GLP-1) Action on Hypothalamic Feeding Circuits 
  4. AgRP neurons are required for the weight-lowering effects of GLP-1 receptor agonists in female mice 
  5. Regulation of substrate utilization and adiposity by Agrp neurons 
  6. From Satiety to Substance Use: Neural Mechanisms of GLP-1 Signaling in Appetite and Reward 
  7. Weight regain and cardiometabolic effects after withdrawal of semaglutide: The STEP 1 trial extension 
  8. Dissociable hindbrain GLP1R circuits for satiety and aversion 

ד”ר אסנת רזיאל