מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל
המערכת הפאראסימפתטית: לחזור למצב של מנוחה
המערכת הפאראסימפתטית היא החלק במערכת העצבים שאחראי על מנוחה, עיכול והתאוששות. לעומתה, המערכת הסימפתטית מפעילה את תגובת "הילחם או ברח". לפי ד״ר פדרם שוג׳אי (Pedram Shojai), רובנו חיים כמעט כל הזמן במצב הלחץ. לדבריו, הגוף נועד לחיות דווקא במצב של מנוחה. כלומר, הלחץ אמור להיות הרגע הקצר, ולא ברירת המחדל.
שוג׳אי הוא רופא ברפואה סינית, מאסטר צ׳י־גונג ומחבר רב־המכר The Urban Monk, "הנזיר העירוני". בכנס Nervous System Reboot 2026 הוא שוחח עם פסיכולוגית שמתמחה בחרדה. הנה עיקרי השיחה, לצד מה שהמחקר אומר.
נזיר עירוני: לא לברוח להרים
שוג׳אי למד שנים במנזרים. שם, לדבריו, היה זמן לארבע שעות של מדיטציה ויוגה ביום. אבל כשחזר לעיר, להקים משפחה ולעבוד כרופא, הבין שלמטופלים שלו אין זמן כזה. לכן חיפש דרך לחיות במודעות בתוך החיים העמוסים, בלי לברוח להרים.
בנוסף, הוא מבחין בין שני סוגי עזרה. האחד הוא "פלסטר", טכניקה שמקלה רגע על החרדה. השני הוא טיפול בשורש. לדבריו, החרדה נובעת לפעמים מתאורה גרועה, ממזון שהגוף לא סובל, או משיחה שאנחנו חוששים לנהל עם בן הזוג. לכן כדאי לשאול מה גורם לחרדה, ולא רק איך משתיקים אותה.
ארבעה מתגים שמפעילים את המערכת הפאראסימפתטית
שוג׳אי מתאר כמה "מנופים" פשוטים שהגוף מבין מיד. לדבריו, כל אחד מהם הוא אות למערכת העצבים שאנחנו בטוחים:
שוקיים רפויות: כופפו מעט את הברכיים והרפו את שרירי השוק.
לשון לחך: הצמידו את קצה הלשון לחך העליון.
נשימה סרעפתית: נשמו לאט ונמוך, אל הבטן התחתונה.
ראייה היקפית: הרחיבו את המבט לצדדים, במקום להתמקד בנקודה אחת.
את הראייה ההיקפית הוא מסביר בעזרת אנטילופה. כשהיא רועה בשקט, המבט שלה רחב. כשמגיע אריה, המבט מתכווץ לנקודה אחת והגוף נכנס ללחץ. מנגד, אנחנו מבלים שעות במבט צר אל מסך קטן. לדבריו, זה כמו להתאמן רק על שרירי החזה ולהזניח את הגב. לכן כדאי להרים את הראש מדי פעם, ולהביט אל האופק, אל עץ או אל הים.
רגעים קטנים שהופכים לגדולים
המנחה מכנה את הרגעים האלה "מיקרו־רגעים" של ויסות. שוג׳אי הופך את המשוואה. לדבריו, רגעי הרוגע צריכים להיות העיקר, והלחץ צריך להיות הרגע הקצר. כמו אצל האדם הקדמון, שברח מנמר ואחר כך חזר לנוח.
מתי המערכת הפאראסימפתטית מאפשרת זרימה
שוג׳אי מבקש מאיתנו להיזכר בקיץ מאושר מהילדות. הוא עצמו נזכר בקיץ אצל דודו, ליד אגם. מה היה שם? הרגשנו בטוחים, היינו בחוץ ובשמש, שיחקנו בחופשיות, ישנו היטב ואכלנו אוכל טוב. לדבריו, אלה התנאים למצב של זרימה (Flow – ריכוז מלא והנאה מהרגע).
לכן אין, לדבריו, "דבר אחד" שפותר הכול. הוא משווה זאת לגידול עגבנייה. הזרע חשוב, אבל צריך גם אדמה טובה, מים ושמש. באותו אופן, הגוף צריך מעי בריא, נשימה טובה, תנועה, שמש וקהילה, כולם יחד.
כשהגוף מדבר בשפה של חרדה: המעי ומערכת העצבים
שוג׳אי מספר שבעבר, כנזיר קשוח, אמר למטופלים שלא הצליחו למדוט שהם פשוט עצלים. בהמשך החליט להאמין להם, ושלח אותם לבדיקות. לדבריו, ברוב המקרים מצא סימנים לפגיעה במחסום המעי ורגישויות למזון. אחרי חודשיים או שלושה של טיפול, הם חזרו לישון ולמדוט.
המשפט שלו נשאר איתי: "הגוף שלי לא מדבר אנגלית". הוא מדבר בשפה של חרדה, של נדודי שינה ושל מחלה. אנחנו, מנגד, עונים לו באספרסו, במשכך כאבים או בכדור הרגעה. לכן הוא מציע לעצור ולשאול מה הגוף מנסה לומר.
עם זאת, חשוב לדייק. חלק מבדיקות "רגישות המזון" ו"המעי הדולף" אינן מתוקפות ברפואה המקובלת, ותוצאותיהן קשות לפירוש. לכן כדאי לברר תסמיני מעי ועייפות עם רופא. כתבתי גם על המיקרוביום והגיל הביולוגי, ועל מחסום המעי וההזדקנות.
להדליק מחדש את החושים
לפי שוג׳אי, יש לנו הרבה יותר מחמישה חושים. יש תחושה של מה שקורה בתוך הגוף, תחושת מיקום של הגפיים ותחושת שיווי משקל. בנוסף, יש מה שהוא מכנה "חוש הביטחון", כלומר היכולת של מערכת העצבים לזהות אם אנחנו מוגנים. לדבריו, את רוב החושים האלה מסרנו למסכים.
הנה תרגיל הבוקר שהוא מציע. החזיקו את כוס הקפה או התה. הרגישו את החום ואת המרקם של הכוס. אחר כך הריחו את הארומה. לבסוף, הורידו את הנשימה לבטן והרגישו את כפות הרגליים על הרצפה. כך, לדבריו, "מדליקים את האורות" אחד אחרי השני. כתבתי על תרגול דומה בכתבה על מודעות גופנית שמרגיעה את מערכת העצבים.
תנועה בכל המישורים, ונוכחות בתוכה
שוג׳אי לא מבקש מכולם להתאמן באומנויות לחימה. יוגה, ריקוד או כדורסל מתאימים באותה מידה. לדבריו, העיקר הוא לנוע למעלה ולמטה, ימינה ושמאלה, ולהצליב. למשל, לגעת במרפק ימין בברך שמאל, לזחול ולהסתובב.
אבל השאלה החשובה יותר, לדבריו, היא איפה אנחנו בזמן התנועה. מתיחה תוך גלילה באינסטגרם אינה באמת מתיחה. לכן הוא מציע להניח את הטלפון ולנשום אל הבוהן. הוא משווה זאת לנחיתה בנורמנדי. רגע אחד של מודעות הוא "ראש גשר", וממנו אפשר להתרחב לכל היום.
תרגיל מודרך להפעלת המערכת הפאראסימפתטית
במהלך השיחה הנחה שוג׳אי תרגיל קצר. אפשר לעשות אותו בישיבה, במשך כמה דקות:
לשון: הצמידו את קצה הלשון לחך.
בלון בבטן: בשאיפה נפחו בלון דמיוני בבטן התחתונה, ובנשיפה רוקנו אותו.
יציבה: שבו על עצמות הישיבה ויישרו את הגב, כאילו חוט מושך את קודקוד הראש למעלה.
הרפיה: הרפו את הפנים, הלסת, הכתפיים והשוקיים.
שיווי משקל: שימו לב לתנודה עדינה של הגוף קדימה ואחורה.
הקשבה: נסו לשמוע את פעימות הלב, ואחר כך את הצלילים בחדר.
המחקר על נשימה איטית תומך ברעיון. סקירה שיטתית על נשימה איטית מצאה שהיא מעלה את שונות קצב הלב, מדד לפעילות המערכת המרגיעה. בנוסף, היא נקשרה לרוגע ולירידה בחרדה.
מה קורה ברמת הגנים?
שוג׳אי טוען שתרגולי גוף־נפש מורידים דלקת. סקירה שיטתית של 18 מחקרים אכן מצאה שתרגולים כמו מדיטציה, יוגה וצ׳י־גונג קשורים לירידה בפעילות של NF-κB. זהו מתג גנטי שמפעיל תגובה דלקתית בזמן לחץ. עם זאת, החוקרים מציינים שנדרש עוד מחקר. שוג׳אי מספר גם על ניסוי קליני שהוא עורך עכשיו. הניסוי בודק שונות קצב לב, שינה, קורטיזול ברוק וסמני דלקת. לדבריו, הוא לא יפרסם מספרים עד סוף הניסוי.
מודעות בכל מהירות
האיטיות אינה המטרה בפני עצמה. שוג׳אי רץ שלוש פעמים בשבוע, ארבעה מייל בכל פעם, עם שני כלבי לברדור ביער. בנוסף, הוא גולש סקי בין עצים. לדבריו, במהירות כזו אין לו "מותרות של מחשבה". לכן המודעות צריכה להיות איתנו בכל מהירות.
הוא משווה זאת לתיבת הילוכים ידנית. כדי לעבור הילוך, לוחצים על המצמד. לדבריו, הנשימה היא המצמד של המוח, והיא מאפשרת לעבור בין לחץ, רוגע, יצירתיות וריכוז.
צפו בשיחה המלאה: פדרם שוג׳אי על מערכת העצבים
השיחה באנגלית ונמשכת כ־49 דקות. היא הוקלטה בכנס Nervous System Reboot 2026 של מכון Heart Mind.
המערכת הפאראסימפתטית, המשקל ואריכות חיים בריאה
במרפאה אני רואה את הקשר הזה כל יום. לחץ מתמשך פוגע בשינה, מגביר את התיאבון ומקשה על בחירות טובות. כתבתי על כך בכתבה על סטרס והשמנה, ועל מדיטציה, אכילה רגשית ומשקל.
לכן הטיפול בהשמנה במרכז שלנו כולל גם את הנפש. לצד הרופאה והדיאטנית, אני מפנה לפי הצורך לפסיכולוגים, ליוגה, לפילאטיס ולטכניקות להפחתת לחץ. כפי ששוג׳אי אומר, התשובות מתחילות בהקשבה לגוף.
שורה תחתונה
המערכת הפאראסימפתטית היא מצב הבסיס שהגוף שלנו נבנה עבורו. לפי פדרם שוג׳אי, אפשר לחזור אליה בכמה צעדים פשוטים: נשימה נמוכה, מבט רחב, שרירים רפויים ותשומת לב לחושים. חלק מהטענות בשיחה נשענות על מחקר, וחלקן על ניסיונו האישי. בכל מקרה, כמה דקות ביום הן התחלה טובה.
המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי או טיפולי אישי.
