מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל
הורמוני השובע וסרטן: מה באמת ידוע היום
הקשר בין תרופות הורמוני השובע וסרטן הוא אחת השאלות החשובות ברפואת ההשמנה. בעשור האחרון חוללו תרופות GLP-1 מהפכה בטיפול בהשמנה ובסוכרת מסוג 2. סמגלוטייד (Semaglutide), טירזפטייד (Tirzepatide) ודומיהן מורידות משקל, משפרות את האיזון המטבולי ומגינות על הלב. אבל האם הן מעלות את הסיכון לסרטן, לא משפיעות עליו או אולי אפילו מגינות? התשובה של 2026 מרגיעה: הראיות אינן מראות עלייה בסיכון הכללי, וחלקן מרמזות על הגנה.
בסקירה מקיפה בכתב העת Nature Cancer מינואר 2026 עשו סדר בנושא שני חוקרים מטורונטו. פרופ' דניאל דרוקר הוא מהחוקרים הבולטים בעולם בתחום האינקרטינים, ולצדו ד"ר ג'וליאן יאבוט. הם סקרו נתונים קליניים, נתוני רישומים ומחקרי מעבדה.
השמנה, סוכרת וסרטן: קשר שאינו שנוי במחלוקת
הבסיס לדיון הוא הקשר המבוסס בין השמנה לסוגי סרטן רבים. ביניהם סרטן השד אחרי גיל המעבר, סרטן המעי הגס, הלבלב, הכבד, הרחם, הכליה והוושט. גם סוכרת מסוג 2 עצמה מעלה את הסיכון לסרטן ואת התמותה ממנו. עוד על כך בכתבה על סוגי הסרטן הקשורים להשמנה.
המנגנונים מורכבים. ראשית, עודף אינסולין כרוני מפעיל מסלולי גדילה בתאים. בנוסף, פועלים כאן הורמון הגדילה IGF-1, דלקת כרונית ושינויים בהורמונים שרקמת השומן מפרישה. כל אלה יוצרים סביבה שמעודדת הישרדות וגדילה של תאים ממאירים. לעומת זאת, ירידה משמעותית במשקל, למשל אחרי ניתוח בריאטרי, מלווה בירידה בשיעור הסרטן התלוי בהשמנה. לכן ההנחה היא שגם תרופות שמורידות הרבה משקל עשויות להשפיע.
מה ייחודי בתרופות GLP-1
GLP-1 הוא הורמון שהמעי הדק מפריש אחרי אכילה. הוא מגביר הפרשת אינסולין, מדכא את הגלוקגון, מאט את התרוקנות הקיבה ומפחית תיאבון. תחילה פיתחו את התרופות לסוכרת, ובהמשך גם להשמנה. התרופות החדשות, למשל טירזפטייד, משלבות הפעלה של GLP-1 ושל ההורמון GIP. מעבר להשפעה המטבולית, יש להן גם השפעות נגד דלקת ועל מערכת החיסון. הסבר מלא מופיע בכתבה איך התרופות להשמנה עובדות.
החשש הישן: הורמוני השובע וסרטן בלוטת התריס
החשד הראשון עלה כבר בשנות הפיתוח. במכרסמים התרופות גרמו לשגשוג תאי C בבלוטת התריס ואף לגידולים מסוג סרטן מדולרי של בלוטת התריס, MTC. בעקבות זאת הוסיפו לתוויות התרופות אזהרה מודגשת, Black Box Warning. עם זאת, כבר אז היה ברור שיש הבדל מהותי. בתאי C של האדם הקולטן ל־GLP-1 נמוך מאוד ולעיתים בלתי ניתן לזיהוי.
מחקרי האוכלוסייה מאז אינם חד־משמעיים, אבל רובם מרגיעים. מחקר צרפתי מצא עלייה בסיכון לסרטן התריס אחרי שנה עד שלוש שנות שימוש. מנגד, מחקר סקנדינבי גדול שכלל 145,410 משתמשים לא מצא עלייה בסיכון. לדברי דרוקר ויאבוט, המחקר הצרפתי לא תוקן להטיית אבחון: מטופלים במעקב צמוד עוברים יותר בדיקות, ולכן מאובחנים בהם גידולים קטנים. למרות זאת, התרופות עדיין אסורות לאנשים עם היסטוריה אישית או משפחתית של MTC או עם תסמונת MEN2.
מה מראים המחקרים האקראיים
בשאלת הורמוני השובע וסרטן, המחקרים האקראיים נותנים את התמונה הנקייה ביותר. במטא־אנליזה ב־Annals of Internal Medicine מדצמבר 2025 נכללו 48 מחקרים עם 94,245 משתתפים. החוקרים הסיקו שלתרופות כנראה השפעה קטנה או אפסית על סרטן התריס, הלבלב, השד והכליה. במטא־אנליזה נוספת של 50 מחקרים לא נמצא שינוי בסיכון הכללי לסרטן. היא כן הראתה ירידה בסרטן הרחם במחקרי ההשמנה, לצד אות חלש לסרטן התריס שדורש בירור.
חשוב להבין מגבלה אחת. המחקרים האלה לא תוכננו לבדוק סרטן, והמעקב בהם קצר יחסית. סרטן מתפתח לאורך שנים, ולכן התמונה המלאה תתבהר רק בהמשך.
מעבר למשקל: השפעה ישירה על גידולים?
אחת השאלות המרתקות היא אם ההשפעה נובעת רק מהירידה במשקל. בתרביות תאים ובבעלי חיים האטו התרופות, במצבים מסוימים, את חלוקת התאים הסרטניים. למשל, בתאי סרטן המעי הגס הן הפעילו מוות תאי מתוכנן דרך מסלול האיתות cAMP-PKA. בנוסף, החוקרים ראו שינויים בסביבת הגידול: פחות דלקת ושינוי בתאי מערכת החיסון, כולל תאי T.
עם זאת, דרוקר ויאבוט מזהירים מפני מסקנות מהירות. קשה מאוד לזהות את הקולטן ל־GLP-1 בתאים סרטניים אנושיים. חלק מהמחקרים השתמשו בנוגדנים לא ספציפיים. לכן ההוכחה להשפעה ישירה עדיין אינה חד־משמעית, ולדעתם הירידה במשקל מסבירה כנראה חלק גדול מהתועלת.
הורמוני השובע וסרטן לפי סוגי גידולים
בסרטן הלבלב, תחום רגיש בגלל ההיסטוריה של התרופות, הנתונים אינם מראים עלייה בסיכון. חלק מהמחקרים אף מראים ירידה, אך מספר המקרים קטן. מידע נוסף על הלבלב מופיע בכתבה על תרופות הרזיה ודלקת לבלב.
בסרטן המעי הגס, מחקר רישומים אמריקאי מצא פחות מקרים אצל משתמשי GLP-1 לעומת משתמשי אינסולין. גם בסרטן הרחם נצפתה ירידה לעומת אינסולין, אם כי מספר האירועים נמוך. לעומת זאת, בסרטן השד המחקרים האקראיים לא הראו הבדל. כלומר, ההבטחה קיימת, אבל היא עדיין לא הוכחה.
מגבלות הידע והמחקר העתידי
למרות האופטימיות, דרוקר ויאבוט קובעים בבירור שהנתונים אינם מספיקים כדי להמליץ על התרופות כמניעה לסרטן. חסרים ניסויים אקראיים שבודקים סרטן כתוצאה ראשית. בנוסף, צריך להבין טוב יותר את ההשפעות שאינן תלויות במשקל. כבר היום נערכים ניסויים בחולות סרטן הרחם ובחולות סרטן השד, וגם בגברים לפני ניתוח לסרטן הערמונית. המטרה היא לבדוק אם ירידה במשקל בעזרת התרופות משפרת את תוצאות הטיפול. עוד על הבטיחות ארוכת הטווח של התרופות בכתבה נפרדת.
סיכום: הורמוני השובע וסרטן, זהירות עם פוטנציאל
המסקנה המרכזית ברורה. הראיות אינן תומכות בעלייה בסיכון הכללי לסרטן בגלל תרופות הורמוני השובע, ופרופיל הבטיחות מרגיע. ייתכן שבעתיד יתברר שיש להן גם תפקיד מגן, אבל הדרך לשם מחייבת מחקר זהיר וארוך טווח. בעידן שבו השמנה היא אחת המגפות הגדולות, התרופות האלה עשויות להיות גם חלון הזדמנויות למניעה. על הצד המניעתי כתבתי גם בכתבה השמנה, סרטן ותרופות GLP-1. ההחלטה על טיפול תמיד אישית, ונעשית יחד עם הרופא.
המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.
מראי מקום
Glucagon-like peptide-1 medicines and cancer
GLP-1 receptor agonists and the risk for cancer: A meta-analysis of randomized controlled trials
Glucagon-like peptide 1 receptor agonist use and risk of thyroid cancer: Scandinavian cohort study
