הכתבות שלי

סרטן הקשור להשמנה: הקשר שכבר אי אפשר להתעלם ממנו

מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל

סרטן הקשור להשמנה: הקשר שמשנה את רפואת ההשמנה

סרטן הקשור להשמנה הוא אחד הנושאים החשובים ברפואה המונעת של השנים האחרונות. במשך שנים ראו בהשמנה בעיה מטבולית ואסתטית בעיקר, עם השלכות על סוכרת, לחץ דם ומחלות לב. אולם בעשור האחרון התברר שהשמנה היא גם אחד מגורמי הסיכון החשובים להתפתחות סרטן. זהו קשר ביולוגי עמוק ומבוסס, שמשפיע על השכיחות, על החומרה ולעיתים גם על התמותה.

אילו סוגי סרטן קשורים להשמנה?

בשנת 2016 סקרה קבוצת מומחים של הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) מעל 1,000 מחקרים. לפי המסקנות שפרסמה הקבוצה, יש ראיות מספיקות לקשר בין עודף שומן בגוף ל־13 סוגי סרטן. ביניהם סרטן המעי הגס, סרטן השד לאחר גיל המעבר, סרטן הרחם, הכליה, הלבלב, הכבד, כיס המרה והשחלה. בנוסף, הרשימה כוללת אדנוקרצינומה של הוושט, סרטן בחלק העליון של הקיבה, סרטן בלוטת התריס, מנינגיומה (גידול בקרומי המוח) ומיאלומה נפוצה.

כמה גדול ההיקף? לפי נתוני ה־CDC האמריקאי, סוגי הסרטן האלה היוו 40% מכלל אבחנות הסרטן בארצות הברית בשנת 2014. מדובר בכ־630,000 אנשים בשנה אחת. חשוב להבין שלא כל המקרים האלה נגרמו מהשמנה. עם זאת, ניתוח של האגודה האמריקאית לסרטן העריך ש־7.6% מכלל מקרי הסרטן אצל מבוגרים מגיל 30 נובעים מעודף משקל. כלומר, עודף משקל הוא גורם הסיכון השני בחשיבותו שניתן לשנות, אחרי עישון.

במקרים מסוימים, ההשמנה קשורה גם לאבחון בשלב מתקדם ולפרוגנוזה פחות טובה. לכן ההשמנה משפיעה לא רק על הסיכוי לחלות, אלא גם על מהלך המחלה. על הקשר הרחב בין עודף משקל למחלות אחרות כתבתי בכתבה על סיבוכי ההשמנה.

המנגנון הביולוגי של סרטן הקשור להשמנה

השמנה אינה הצטברות פסיבית של שומן. רקמת השומן היא איבר אנדוקריני פעיל, כלומר איבר שמפריש הורמונים, ציטוקינים (חלבוני איתות של מערכת החיסון) וחומרים דלקתיים. כך נוצרת סביבה ביולוגית שמעודדת תהליכים סרטניים. המכון הלאומי האמריקאי לסרטן מונה כמה מנגנונים מרכזיים:

דלקת כרונית בדרגה נמוכה, שעלולה לפגוע ב־DNA ולעודד שגשוג תאים.
תנגודת לאינסולין ורמות אינסולין גבוהות, שפועלות כגורמי גדילה.
עלייה ב־IGF-1, גורם גדילה דמוי אינסולין שמעודד חלוקת תאים.
עודף אסטרוגן שמקורו ברקמת השומן, שמשפיע על סרטן השד, הרחם והשחלה.
שינוי באדיפוקינים, הורמוני רקמת השומן: הלפטין עולה והאדיפונקטין המגן יורד.

בנוסף, כבד שומני מתקדם ושינויים במיקרוביום מוסיפים סיכון לסרטן הכבד. השומן הבטני, שעוטף את איברי הבטן, פעיל במיוחד בתהליכים האלה. הסבר מפורט מופיע בכתבה על שומן ויסרלי ובמדריך על אבחון וטיפול בכבד שומני.

האם ירידה במשקל מפחיתה סרטן הקשור להשמנה?

זו אחת השאלות החשובות, והתשובה הולכת ומתבהרת. קבוצת IARC ציינה שירידה מכוונת במשקל עשויה להפחית סיכון, בעיקר לסרטן השד והרחם. עם זאת, היא קבעה שהראיות בבני אדם עדיין אינן מספיקות להכרעה סופית.

מאז הצטברו נתונים חזקים. במחקר SPLENDID השוו החוקרים 5,053 מנותחים בריאטריים ל־25,265 מטופלים ללא ניתוח. אחרי 10 שנים, סרטן הקשור להשמנה הופיע אצל 2.9% מהמנותחים, לעומת 4.9% בקבוצת ההשוואה. הסיכון היחסי ירד ב־32%. יתרה מזאת, התמותה מסרטן ירדה כמעט בחצי: 0.8% לעומת 1.4%.

ההשפעה המגינה אינה נובעת רק מהירידה במשקל. גם הפחתת הדלקת, שיפור הרגישות לאינסולין וירידה ברמות האסטרוגן תורמים לה. בסופו של דבר, הסביבה המטבולית כולה משתפרת.

מה לגבי התרופות החדשות?

תרופות ממשפחת GLP-1, כמו סמגלוטייד (Semaglutide) וטירזפטייד (Tirzepatide), נבדקות היום גם בהקשר הזה. GLP-1 הוא הורמון שובע טבעי שהמעי מפריש אחרי ארוחה. מחקר עוקבה של 1,651,452 חולי סוכרת השווה מטופלים בתרופות GLP-1 למטופלים באינסולין. החוקרים מצאו סיכון נמוך ב־10 מתוך 13 סוגי הסרטן, בהם הלבלב, הכבד, המעי הגס והרחם.

מנגד, בהשוואה למטפורמין לא נמצאה ירידה בסיכון, ובסרטן הכליה הסיכון אף היה גבוה ב־54%. לכן אלה ראיות ראשוניות ממחקר תצפיתי, ולא הוכחה. ניסויים מבוקרים עדיין נדרשים. הרחבה תמצאו בכתבה על השמנה, סרטן ותרופות GLP-1 ובכתבה על תרופות הרזיה והסיכון לסרטן.

טיפול בהשמנה כרפואה מונעת

למשמעות הקלינית של הנתונים האלה השלכות רחבות. טיפול יעיל בהשמנה אינו טיפול בסימפטומים בלבד, אלא חלק מרפואה מונעת. בדומה לטיפול ביתר לחץ דם או בכולסטרול, גם כאן המטרה היא להקטין סיכון עתידי למחלות קשות.

תרופות חדשות, ניתוחים בריאטריים ושינוי באורח החיים משפרים את איכות החיים כשמנהלים אותם נכון. בנוסף, הם עשויים לשנות את מסלול הבריאות לטווח הארוך, כולל בהיבט האונקולוגי.

מבט רחב על אחריות רפואית

לנוכח הנתונים, השאלה אינה אם לטפל בהשמנה, אלא מתי ואיך. ההכרה בהשמנה כמחלה כרונית עם השלכות אונקולוגיות מחייבת שינוי גישה. זה נכון לרופאים וגם למערכת הבריאות כולה. זיהוי מוקדם, טיפול מותאם אישית וליווי ארוך טווח אינם מותרות, אלא כלי מניעה משמעותי נגד סרטן הקשור להשמנה.

מה אפשר לעשות כבר היום?

ראשית, כדאי למדוד גם היקף מותניים ולא רק משקל. היקף מותניים גדול מעיד על שומן בטני פעיל. שנית, בדיקות הסקר לגילוי מוקדם חשובות במיוחד לאנשים עם השמנה. למשל, בדיקת דם סמוי בצואה או קולונוסקופיה, ממוגרפיה ובדיקה גינקולוגית לפי הגיל וההמלצות. בנוסף, דימום וגינלי אחרי גיל המעבר מחייב בירור מהיר.

לבסוף, גם ירידה מתונה במשקל משפרת את הסביבה המטבולית. תזונה עשירה בסיבים, פעילות גופנית סדירה, שינה טובה והפחתת אלכוהול תורמות כולן. כשצריך, טיפול תרופתי או ניתוחי מצטרף לתוכנית. ההחלטה נעשית עם רופא, לפי הסיכון האישי של כל מטופל.

שורה תחתונה: סרטן הקשור להשמנה וההזדמנות למנוע

הקשר בין השמנה לסרטן משנה את גבולות רפואת ההשמנה. זה כבר אינו תחום שעוסק במשקל בלבד, אלא מרכיב מרכזי ברפואה מונעת מודרנית. ככל שהידע מתרחב, ברור יותר ויותר שטיפול בהשמנה הוא השקעה ארוכת טווח בבריאות. הבנת הסיכון לסרטן הקשור להשמנה היא צעד ראשון בדרך למניעה.

המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.