מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל
מחקר REST: שאלה חשובה, עדיין בלי תשובה
מחקר REST שואל שאלה שמטופלים רבים שואלים אותי: מה קורה כשמפסיקים סמגלוטייד (Semaglutide) אחרי ירידה מוצלחת במשקל? האם עדיף להפסיק בבת אחת, או להפחית את המינון בהדרגה כדי לתת לגוף זמן להסתגל? ביולי 2026 פרסמו החוקרים את פרוטוקול המחקר, כלומר את תוכנית העבודה שלו, בכתב העת PLOS One.
חשוב להדגיש כבר בהתחלה: זהו תכנון מחקר, ולא מחקר עם תוצאות. לפי הפרוטוקול, הגיוס החל במרץ 2026, איסוף הנתונים יסתיים ביולי 2028, והתוצאות צפויות בשנת 2030. לכן אי אפשר להסיק ממנו שהפחתה הדרגתית מונעת עלייה חוזרת במשקל. זוהי בדיוק ההשערה שהמחקר בא לבדוק.
שמו המלא הוא Recovery Effects after Semaglutide Termination, והוא רשום במאגר הניסויים הקליניים. את המחקר מובילים חוקרים מבית החולים Mount Sinai ומאוניברסיטת טורונטו בקנדה.
למה המשקל חוזר אחרי הפסקת הטיפול?
סמגלוטייד, החומר הפעיל בוויגובי (Wegovy), מחקה את הורמון השובע GLP-1. התרופה מפחיתה רעב, מגבירה שובע ומשפיעה על ויסות האכילה. במחקר STEP 1 ירדו המטופלים בממוצע 14.9% ממשקלם אחרי 68 שבועות. בנוסף, השתפרו לחץ הדם, רמות הסוכר והשומנים בדם.
עם זאת, אחרי הפסקה חדה מטופלים רבים עולים שוב במשקל. במחקר ההמשך של STEP 1 החזירו המשתתפים, בתוך שנה, כשני שלישים מהמשקל שירד. גם רוב השיפורים המטבוליים חזרו לכיוון ערכי ההתחלה. בהמשך לכך, מטא־אנליזה שפורסמה ב־BMJ בינואר 2026 ריכזה 37 מחקרים עם 9,341 משתתפים. לפי הניתוח, העלייה החוזרת הממוצעת הגיעה ל־0.4 ק"ג בחודש, והמדדים המטבוליים צפויים לחזור לבסיס בתוך כ־1.4 שנים.
הסיבה אינה "חוסר משמעת". ירידה במשקל מפעילה מנגנוני הגנה ביולוגיים ששומרים על מאגרי האנרגיה. הרעב עולה, הוצאת האנרגיה יורדת, והורמוני הרעב והשובע זזים לכיוון שמעודד אכילה. כשהתרופה מפסיקה לפעול, המנגנונים האלה בולטים במיוחד. על ההתמודדות עם הרעב בשלב הזה כתבתי במאמר איך מתמודדים עם רעב אחרי הפסקת הזריקות.
ההשערה של מחקר REST
רוב המחקרים עד היום השוו המשך טיפול להפסקה חדה. כמעט אף ניסוי אקראי לא בדק איך עדיף להפסיק, כשההפסקה הכרחית. החוקרים משערים שהפחתת מינון הדרגתית במשך 16 שבועות תמתן את התגובה המפצה של הגוף. כלומר, מערכות הרעב, השובע והוצאת האנרגיה יקבלו זמן להסתגל. ההשערה הגיונית מבחינה ביולוגית, אבל עדיין לא הוכחה.
איך ייערך מחקר REST?
זהו ניסוי אקראי ומבוקר, פתוח, עם שתי קבוצות, במרכז אחד בטורונטו. כל משתתף ילווה 32 שבועות. ב־16 השבועות הראשונים תתבצע אסטרטגיית ההפסקה, וב־16 השבועות הבאים כל המשתתפים יהיו ללא התרופה.
- קבוצת הפסקה חדה: ממשיכים במינון המלא 16 שבועות, ואז מפסיקים בבת אחת.
- קבוצת הפחתה הדרגתית: המינון יורד ב־25% מדי ארבעה שבועות, עד הפסקה מלאה בשבוע ה־16.
כל המשתתפים יקבלו המלצות סטנדרטיות לאורח חיים: פעילות גופנית, שליטה בגודל המנות ושקילה עצמית. מנגד, הפרוטוקול אינו מתאר תוכנית התנהגותית אינטנסיבית, כמו מפגשים קבועים עם דיאטנית או אימוני כוח מובנים.
מי ישתתף?
המחקר יכלול 98 גברים ונשים בגילי 18 עד 75, עם BMI של 30 ומעלה, או 27 ומעלה עם סיבוך כמו יתר לחץ דם או כבד שומני. המשתתפים צריכים לקבל זריקת סמגלוטייד שבועית של לפחות 1 מ"ג. בנוסף, עליהם לרדת לפחות 10% ממשקלם ולשמור על משקל יציב ב־12 השבועות האחרונים.
מנגד, אנשים עם סוכרת מסוג 2, מחלת לב קודמת, אי־ספיקת לב, ניתוח בריאטרי בעבר, הפרעת אכילה, הריון או הנקה לא ייכללו. המשמעות: התוצאות לא יחולו בהכרח על קבוצות אלה.
מה ימדדו החוקרים?
התוצא הראשי הוא ההבדל באחוז השינוי במשקל, 16 שבועות אחרי ההפסקה המלאה. החוקרים תכננו את המחקר כך שיזהה הבדל של 3% בין הקבוצות. למשל, אצל אדם ששוקל 90 ק"ג, 3% הם כ־2.7 ק"ג.
בנוסף, החוקרים ימדדו לחץ דם רציף לאורך 24 שעות ואת רמת הגרלין בצום. גרלין מכונה "הורמון הרעב", כי הוא מעורר תיאבון וחיפוש מזון. כמו כן, המשתתפים יעברו מבחן ארוחה סטנדרטי. אחריו החוקרים יבדקו בדם את התגובה של הורמוני הרעב והשובע: גרלין, PYY, GLP-1, GIP וגלוקגון. במקביל, המשתתפים ידרגו את תחושת הרעב שלהם.
מה כבר ידוע על הפחתת מינון?
בינתיים הגיעו נתונים ממחקר קרוב, שבדק הפחתה למינון תחזוקה ולא הפסקה מלאה. במחקר SURMOUNT-MAINTAIN, שפורסם ב־The Lancet במאי 2026, קיבלו המשתתפים טירזפטייד (Tirzepatide) במינון מרבי במשך 60 שבועות. אחר כך החוקרים חילקו אותם לשלוש קבוצות: המשך מינון מרבי, ירידה ל־5 מ"ג או מעבר לפלצבו.
אחרי 112 שבועות עמדה הירידה הכוללת על 21.9% במינון המרבי, 16.6% במינון 5 מ"ג ו־9.9% בפלצבו. מרגע החלוקה, המשקל נשאר יציב במינון המרבי, עלה ב־7.0% במינון 5 מ"ג ועלה ב־15.2% בפלצבו. כלומר, מינון נמוך שמר על חלק ניכר מההישג, אבל פחות מהמינון המלא. זהו מידע חשוב, אך הוא אינו עונה על שאלת מחקר REST: מה קורה כשמפסיקים לגמרי.
החוזקות והמגבלות
היתרון המרכזי הוא החלוקה האקראית. היא מפחיתה את הסיכוי שהבדלים ינבעו ממוטיבציה או ממצב בריאותי שונה. בנוסף, המחקר בודק לא רק משקל, אלא גם לחץ דם, הורמונים ומדדים מטבוליים, ולכן הוא עשוי להסביר את המנגנון.
לעומת זאת, המחקר קטן ונערך במרכז אחד. המשתתפים יודעים לאיזו קבוצה שובצו, וזה עלול להשפיע על האכילה ועל הדיווח על רעב. גם המעקב ללא תרופה קצר, 16 שבועות בלבד. לבסוף, יציבות המשקל בכניסה מבוססת על דיווח עצמי ומאפשרת שינוי של עד 5%.
מה מחקר REST אומר לנו כבר עכשיו?
המחקר מראה שהמדע עובר משאלה פשוטה, "האם התרופה מורידה משקל?", לשאלות מורכבות: מי צריך טיפול ממושך, האם אפשר להפחית מינון, ואיך מפסיקים בצורה הבטוחה ביותר. עם זאת, הפרוטוקול אינו מוכיח שהפחתה הדרגתית עדיפה. לכן אין להשתמש בו כהמלצה להפחית מינון לבד, בלי מעקב רפואי.
הפסקת טיפול צריכה להיות אישית. היא תלויה בסיבת ההפסקה, בירידה במשקל, ברמת הרעב, במחלות הרקע ובהרכב הגוף. כדאי להכין אותה מראש, עם תזונה עשירה בחלבון, אימוני כוח, שינה טובה ומעקב צמוד. הרחבתי על כך במאמר על הכנה להפסקת הטיפול כבר מתחילתו ובמאמר על הפסקה מדורגת של תרופות הרזיה.
השורה התחתונה
המסר החשוב של מחקר REST אינו שנמצאה הדרך הנכונה להפסיק סמגלוטייד. המסר הוא שהשאלה נבדקת לראשונה באופן אקראי ושיטתי. עד שיגיעו התוצאות, הראיות ממשיכות להראות שהשמנה היא מחלה כרונית. אצל רבים, הפסקת התרופה מלווה בחזרת הרעב ובעלייה במשקל. לכן ההגעה למשקל היעד אינה סוף הטיפול, אלא מעבר לתוכנית תחזוקה ארוכת טווח, המותאמת לכל מטופל.
המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.
מראי מקום
Once-Weekly Semaglutide in Adults with Overweight or Obesity
מחקר REST ממומן על ידי Heart and Stroke Foundation of Canada. לפי החוקרים, הגוף המממן אינו מעורב בתכנון, בניתוח או בפרסום. מחקר SURMOUNT-MAINTAIN מומן על ידי חברת לילי, יצרנית טירזפטייד.



