תרופות GLP-1 ושריר: כמה מסת גוף רזה באמת מאבדים בזמן הירידה במשקל?
הירידה במשקל אינה מורכבת משומן בלבד
הטיפולים התרופתיים החדשים בהשמנה, ובהם סמגלוטייד, לירגלוטייד וטירזפטייד, מאפשרים ירידה משמעותית במשקל ושיפור במדדים מטבוליים.
אולם ככל שהטיפולים נעשים יעילים יותר, עולה שאלה חשובה: מה בדיוק אנחנו מאבדים במהלך הירידה במשקל? האם מדובר בעיקר בשומן, או שגם מסת הגוף הרזה והשריר נפגעים?
סקירה שיטתית ומטא אנליזה חדשה, שפורסמה בשנת 2026 בכתב העת International Journal of Obesity,
בחנה את השפעתן של תרופות ממשפחת GLP-1 במינונים המיועדים לטיפול בהשמנה על מסת הגוף הרזה ועל הרכב הגוף.
החוקרים כללו שבעה מחקרים אקראיים ומבוקרים שבהם השתתפו 821 אנשים עם השמנה.
מהי מסת גוף רזה – ומדוע היא אינה זהה למסת שריר?
אחד המסרים החשובים ביותר להבנת הממצאים הוא שמסת גוף רזה אינה בהכרח מסת שריר בלבד.
המושג “מסת גוף רזה” כולל את כל משקל הגוף שאינו שומן: שרירי השלד, איברים פנימיים, עצמות, נוזלים ורקמות נוספות.
לכן, כאשר בדיקת DXA, הדמיה או בדיקת עכבה חשמלית מראות ירידה במסת הגוף הרזה, אין פירוש הדבר שכל הירידה הזאת היא אובדן שריר.
שינויים במאזן הנוזלים, במאגרי הגליקוגן וברקמות אחרות יכולים להשפיע על המדידה.
עם זאת, מסת הגוף הרזה משמשת במחקרים רבים כמדד עקיף לבריאות השריר. לכן ירידה משמעותית בה במהלך טיפול בהשמנה מחייבת תשומת לב.
כמה מסה רזה אבדה במהלך הטיפול?
בניתוח המשולב מצאו החוקרים ירידה ממוצעת של כ־1.74 קילוגרם במסת הגוף הרזה.
הם מצאו אותה בקרב מטופלים שקיבלו תרופות GLP-1 במינונים לטיפול בהשמנה, בהשוואה לקבוצות הביקורת.
החוקרים מצאו גם ירידה של כ־3.06% במסת הגוף הרזה לעומת נקודת ההתחלה. במקביל, שיעור המסה הרזה מתוך משקל הגוף הכולל עלה בכ־1.81 נקודות אחוז.
המטופלים אמנם איבדו מסה רזה, אך הם איבדו כמות גדולה יותר של שומן. כתוצאה מכך השתפר היחס בין המסה הרזה למשקל הגוף הכולל. גם הרכב הגוף השתפר.
זו נקודה חשובה. ירידה מסוימת במסה הרזה אינה מעידה בהכרח על הרעה כוללת בהרכב הגוף.
סמגלוטייד: ירידה גדולה במשקל וגם ירידה גדולה יותר במסה הרזה
מבין התרופות שנבדקו, סמגלוטייד במינון 2.4 מ״ג בשבוע הייתה קשורה לירידה הגדולה ביותר במסת הגוף הרזה.
במחקר שנכלל במטא אנליזה נמצאה ירידה ממוצעת של כ־5.44 קילוגרם במסה הרזה. בנוסף, הייתה ירידה של קרוב ל־10% ביחס לערך ההתחלתי.
עם זאת, יש לפרש את הנתון בזהירות. סמגלוטייד גרמה גם לירידה גדולה במיוחד במשקל הכולל ובמסת השומן. נוסף על כך,
הנתונים על סמגלוטייד במטא אנליזה התבססו על מחקר אחד בלבד. בקבוצת משתתפים מוגבלת.
החוקרים העריכו כי במחקרי לירגלוטייד המסה הרזה היוותה כ־14% עד 22% מהמשקל הכולל שאבד. בסמגלוטייד השיעור הגיע בחלק מהנתונים עד כ־45%.
ההבדלים בין התרופות עשויים להיות קשורים לעוצמת הירידה במשקל, למשך הטיפול, לאוכלוסיות שנבדקו ולשיטות השונות שבהן נמדד הרכב הגוף.
ומה למדנו על טירזפטייד?
גם בטיפול בטירזפטייד נמצאה ירידה במסת הגוף הרזה. לפי נתוני מחקר SURMOUNT-1 שהובאו בסקירה,
מסת הגוף הרזה ירדה בכ־10.9% בקבוצת הטירזפטייד. לעומת זאת, בקבוצת הפלצבו נמדדה ירידה של כ־2%.
עם זאת, הירידה במסת השומן הייתה גדולה בערך פי שלושה מהירידה במסה הרזה. לכן גם בטיפול בטירזפטייד חל בסופו של דבר שיפור בהרכב הגוף.
נתוני הטירזפטייד לא נכללו בניתוח הסטטיסטי המרכזי של המטא אנליזה. זאת משום שהמחקר לא סיפק לחוקרים נתונים מפורטים מספיק מתת הקבוצה שעברה בדיקת DXA.
האם התרופות גורמות לסרקופניה?
המחקר אינו מאפשר לקבוע כי תרופות GLP-1 גורמות לסרקופניה. סרקופניה אינה מוגדרת רק לפי כמות השריר, אלא גם לפי כוח השריר והתפקוד הגופני.
המחקרים שנכללו בסקירה כמעט שלא בדקו כוח אחיזה, מהירות הליכה, יכולת קימה מכיסא, סיבולת או ביצועים בפעילות היומיומית.
לכן אין לנו עדיין תשובה מלאה לשאלה האם הירידה שנמדדה במסה הרזה התבטאה גם בירידה בכוח או בתפקוד.
היעדר הנתונים התפקודיים הוא אחת המגבלות החשובות של המאמר.
ירידה במסה הרזה שנמדדת בבדיקת הדמיה אינה בהכרח שוות ערך לפגיעה קלינית בשריר.
הירידה במסה הרזה אינה ייחודית לטיפול תרופתי
חשוב לזכור כי כמעט כל ירידה משמעותית במשקל, בין אם היא מושגת באמצעות תזונה, טיפול תרופתי או ניתוח בריאטרי, עלולה להיות מלווה גם בירידה מסוימת במסה הרזה.
החוקרים מציינים כי שיעור המסה הרזה שאבדה בטיפולי GLP-1 דומה בחלק מהמחקרים לזה שנצפה לאחר ניתוחים בריאטריים.
במטא אנליזות קודמות הוערך כי כ־25% עד 30% מהמשקל שאובד במהלך טיפול בתרופות אלו עשוי להיות מסה רזה.
המטרה הקלינית אינה בהכרח למנוע כל ירידה במסה הרזה. במקום זאת, יש לצמצם ככל האפשר את אובדן השריר, לשמור על כוח ועל תפקוד, ולהבטיח שעיקר הירידה תגיע ממסת השומן.
מדוע חלבון ואימוני כוח הם חלק מהטיפול?
המסקנה המעשית של החוקרים ברורה: טיפול תרופתי בהשמנה צריך להיות מלווה בהתערבות תזונתית ובפעילות גופנית שמטרתן לשמור על מסת השריר.
צריכה מספקת של חלבון מספקת לגוף את חומרי הבנייה הדרושים לשימור ולבניית השריר.
אימוני התנגדות ואימוני כוח מעניקים לשריר גירוי שמאותת לגוף כי יש צורך לשמר אותו גם בתקופה של ירידה קלורית וירידה במשקל.
התרופה מפחיתה את הרעב, ולעיתים המטופלים אוכלים כמות קטנה מאוד של מזון. במצב כזה קיים סיכון שלא יגיעו לכמות מספקת של חלבון ואנרגיה.
לכן חשוב שלא להסתפק במשפט “אני אוכל פחות”, אלא לבדוק מהו הרכב המזון שנאכל.
האם צריך למדוד הרכב גוף?
המאמר מחזק את החשיבות של הערכה רחבה יותר מאשר שקילה בלבד. משקל הגוף אינו מספר לנו כמה שומן ירד, כמה מסה רזה נשמרה ומה קרה ליכולת הגופנית.
בדיקות כמו DXA או BIA עשויות לספק מידע על מגמות בהרכב הגוף. עם זאת, יש לפרש אותן בהקשר הקליני ומתוך הבנה שהן אינן מודדות בהכרח מסת שריר טהורה.
במקביל, יש מקום לעקוב אחר מדדים תפקודיים: כוח אחיזה, יכולת לקום מכיסא, מהירות הליכה, שיווי משקל, סבולת והיכולת לבצע פעולות יומיומיות.
למי חשוב במיוחד לבצע מעקב?
רוב המשתתפים במחקרים היו צעירים יחסית. לרבים מהם לא הייתה סוכרת, והם סבלו ממעט מחלות נלוות.
לכן קשה לדעת אם הממצאים זהים גם בקרב בני הגיל המבוגר. עדיין חסר מידע גם לגבי אנשים עם שבריריות או מחלות כרוניות.
הדבר נכון גם למטופלים עם סוכרת או מסת שריר נמוכה מלכתחילה.
לכן חשוב במיוחד לעקוב אחר התזונה וצריכת החלבון. כדאי להעריך גם פעילות גופנית, הרכב גוף וכוח שריר.
השורה התחתונה
תרופות GLP-1 במינונים לטיפול בהשמנה מובילות לירידה גדולה במסת השומן. במקביל, הן משפרות את הרכב הגוף.
לצד זאת, המטופלים עשויים לאבד גם חלק ממסת הגוף הרזה.
הממצאים אינם מצדיקים הימנעות מהטיפול התרופתי. הם כן מזכירים לנו שהצלחה בטיפול בהשמנה אינה נמדדת רק במספר הקילוגרמים שירדו.
המטרה היא לרדת בעיקר בשומן ולשמור ככל האפשר על השריר. חשוב גם להתחזק ולשפר את הבריאות ואת התפקוד.
לכן תזונה עשירה בחלבון ואימוני כוח אינם תוספת שולית לטיפול.
גם מעקב אחר הרכב הגוף והיכולת הגופנית חשוב.
