פאונדאיו (Foundayo) – אורפורגליפרון: המדריך המקיף לכדור החדש לטיפול בהשמנה בישראל

 

פאונדאיו היא הכדור הראשון ממשפחת תרופות ה-GLP-1 שאינו פפטיד ושאושר בארצות הברית לטיפול בהשמנה.

נוטלים אותו פעם ביום, בכל שעה, עם אוכל או בלעדיו, ללא צום וללא הפרדה מארוחות.

במינון המרבי הוא הביא במחקרים לירידה ממוצעת של 11.1% ממשקל הגוף אצל אנשים ללא סוכרת.

פאונדאיו הוא השם המסחרי של אורפורגליפרון (Orforglipron).

זה השם העברי שמופיע בדף המידע למטופל בישראל, ובתקשורת הוא נכתב לעיתים גם "פאונדיו". התרופה פותחה בחברת אלי לילי (Eli Lilly),

ורשות המזון והתרופות האמריקאית אישרה אותה ב-1 באפריל 2026 לטיפול ארוך טווח בהשמנה ובעודף משקל עם תחלואה נלווית.

כבר כתבתי כאן על האישור, וגם בכמוני על הגלולה שמסמנת עידן חדש ובמדפייג׳ על השלב הבא במהפכת ההשמנה.

במדריך הזה ריכזתי את כל מה שחשוב לדעת לפני שמתחילים, על בסיס העלון לרופא, דף המידע למטופל בעברית והמחקרים שפורסמו עד היום.

מה מצב פאונדאיו בישראל?

נכון לספטמבר 2026, פאונדאיו עדיין אינה רשומה בישראל.

היא זמינה במסגרת מסלול 29ג, בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של הרופא המטפל.

המסלול מאפשר לרופא לרשום, באחריותו, תרופה שאינה רשומה בישראל אך רשומה במדינה מוכרת, כמו ארצות הברית.

הרופא ממלא טופס ייעודי, והתרופה מסופקת דרך בית מרקחת.

הסבר מפורט על התהליך תמצאו בכתבה טופס 29: מה שחשוב לדעת באתר "כמוני".

היבואן בישראל הוא סולומון לוין ואלשטיין (ס.ל.א) בע״מ. למטופלים מסופק דף מידע למטופל בעברית.

ההתוויה, המינונים והאזהרות בו תואמים את העלון לרופא שאישר ה-FDA, ועליו מתבסס הטיפול בישראל בשלב זה.

תרופה שאינה רשומה בישראל אינה כלולה בסל הבריאות, ולכן הטיפול כרגע במימון עצמי. על הנגישות של פאונדאיו ומונג׳רו ועל עלות הטיפול התרופתי בהשמנה כתבתי בנפרד.

מהו אורפורגליפרון?

אורפורגליפרון הוא אגוניסט לקולטן ל-GLP-1 (Glucagon-Like Peptide-1, הורמון שובע טבעי שמופרש מהמעי אחרי ארוחה).

הוא מפעיל את אותו קולטן שעליו פועלות גם ויגובי (Wegovy), אוזמפיק (Ozempic) ומונג׳רו (Mounjaro).

ההבדל הוא במבנה. סמגלוטייד (Semaglutide) וטירזפטייד (Tirzepatide) הם פפטידים, כלומר שרשראות של חומצות אמינו שמתפרקות בקלות במערכת העיכול.

אורפורגליפרון הוא מולקולה קטנה ולא פפטידית, שתוכננה כדי להיספג היטב דרך המעי.

לכן אפשר ליטול אותו כטבלייה רגילה. לפי העלון לרופא, אין צורך ליטול אותו על קיבה ריקה, ואין צורך להמתין לפני אכילה, שתייה או נטילת תרופות אחרות.

מאפיינים פרמקולוגיים עיקריים

• הזמינות הביולוגית גבוהה יחסית: כ-77% מהמנה מגיעה לזרם הדם (נמדד במנה של 0.8 מ״ג).
• הריכוז המרבי בדם מושג 4 עד 8 שעות אחרי הנטילה.
• זמן מחצית החיים הוא 29 עד 49 שעות. רמה יציבה בדם מושגת אחרי כשבוע של נטילה יומית.
• הפירוק נעשה בעיקר בכבד, באמצעות האנזים CYP3A4 (Cytochrome P450 3A4, אנזים כבדי שמפרק תרופות רבות).
• כ-87% מהתרופה ומתוצרי הפירוק שלה מופרשים בצואה, ופחות מ-1% בשתן.
• התרופה נשמרת בטמפרטורת החדר ואינה דורשת קירור.

כיצד התרופה פועלת?

פאונדאיו מפעילה את הקולטן ל-GLP-1 ומשפיעה על כמה מנגנונים:

• מגבירה את תחושת השובע.
• מפחיתה רעב ודחף לאכילה, ומשקיטה את מה שמטופלים רבים מכנים "רעש האוכל".
• מסייעת להפחית את צריכת הקלוריות.
• מאטה את התרוקנות הקיבה. ההשפעה חזקה במיוחד אחרי המנה הראשונה ונחלשת עם הזמן.
• מגבירה הפרשת אינסולין רק כשרמת הסוכר גבוהה.
• מפחיתה הפרשת גלוקגון כשרמת הסוכר גבוהה.

עיקר ההשפעה המתמשכת על המשקל אינו נובע מהאטת הקיבה. הוא נובע מפעילות במרכזי הרעב והשובע במוח.

הרחבתי על כך במאמר תרופות GLP-1 והמוח: הסיפור החדש של רעב ושובע ובכתבה למה המוח שלנו מבקש אוכל גם בלי רעב?.

למי מיועדת פאונדאיו?

לפי ההתוויה שבעלון לרופא, שמופיעה גם בדף המידע למטופל בעברית,

פאונדאיו ניתנת לצד תזונה מופחתת קלוריות ופעילות גופנית, כדי להפחית משקל עודף ולשמר את הירידה לאורך זמן. היא מיועדת:

• למבוגרים עם השמנה, כלומר מדד מסת גוף (BMI, Body Mass Index – המשקל בקילוגרמים חלקי הגובה במטרים בריבוע) של 30 ומעלה.
• למבוגרים עם עודף משקל, כלומר BMI של 27 ומעלה, עם לפחות מחלה אחת הקשורה למשקל.

מחלות כאלה כוללות יתר לחץ דם, הפרעה בשומני הדם, דום נשימה בשינה, מחלת לב וכלי דם או סוכרת מסוג 2.

טיפול תרופתי מתאים במיוחד כששינוי אורח חיים לבדו לא מספיק, כפי שמגדירות גם ההמלצות המקצועיות החדשות.

חשוב לדייק: ההתוויה היא לניהול משקל. התרופה נחקרה גם באנשים עם סוכרת מסוג 2 והפחיתה היטב את רמת הסוכר.

הבקשה לאשר אותה גם לטיפול בסוכרת הוגשה ל-FDA ונמצאת בבחינה, אך התוויה זו טרם אושרה.

כ-13% מהמשתתפים במחקרים היו בני 65 ומעלה, ולא נמצאו אצלם הבדלים בבטיחות או ביעילות לעומת מבוגרים צעירים יותר.

על הטיפול בהשמנה בגיל המבוגר כתבתי במדפייג׳, ועל התוצאות אצל נשים בגיל המעבר באתר.

פאונדאיו לא אושרה לילדים ולמתבגרים, והבטיחות והיעילות שלה מתחת לגיל 18 לא הוכחו. על האפשרויות הקיימות בגיל ההתבגרות כתבתי ב-ynet.

אילו מינונים קיימים?

לפי העלון לרופא, פאונדאיו משווקת בשישה חוזקים: 0.8, 2.5, 5.5, 9, 14.5 ו-17.2 מ״ג. כל בקבוק מכיל 30 טבליות.

תוכנית העלאת המינון

1. מתחילים ב-0.8 מ״ג פעם ביום, למשך 30 יום לפחות.
2. עולים ל-2.5 מ״ג פעם ביום, למשך 30 יום לפחות.
3. עולים ל-5.5 מ״ג פעם ביום, למשך 30 יום לפחות.
4. בהתאם לתגובה ולסבילות, אפשר לעלות בהדרגה ל-9, ל-14.5 ול-17.2 מ״ג, כל שלב אחרי 30 יום לפחות במינון הקודם.
5. המינון המרבי הוא 17.2 מ״ג פעם ביום.

העלייה ההדרגתית נועדה להפחית בחילות, הקאות ותופעות עיכול אחרות. אין חובה להגיע למינון המרבי.

המינון הנכון הוא הנמוך ביותר שנותן שליטה טובה ברעב, ירידה או שימור של המשקל וסבילות טובה.

על העיקרון הזה הרחבתי בכתבה האם כל מטופל צריך מינון מקסימלי?

למה המספרים במחקרים שונים?

מחקרי שלב 3 נערכו בפורמולציית מחקר, במינונים של 6, 12 ו-36 מ״ג. הטבליות המסחריות פותחו אחרי התאמת הזמינות הביולוגית.

לכן 6, 12 ו-36 מ״ג במחקר מקבילים ל-5.5, 9 ו-17.2 מ״ג בטבליות המסחריות. אין להשוות בין המספרים באופן ישיר.

כיצד נוטלים את התרופה?

• נוטלים טבלייה אחת פעם ביום, עם אוכל או בלעדיו.
• כדאי לבחור שעה קבועה ונוחה, כדי לחזק את ההתמדה.
• בולעים את הטבלייה בשלמותה. אין לחצות, לרסק או ללעוס אותה.
• אין ליטול יותר מטבלייה אחת ביום.
• שומרים בטמפרטורת החדר, 20 עד 25 מעלות, הרחק מהישג ידם של ילדים.
• לפי דף המידע למטופל בישראל, פאונדאיו רגישה לאור. שומרים את הטבליות בבקבוק ובאריזה המקוריים וסוגרים את המכסה אחרי כל פתיחה.
  אם אריזת הקרטון אינה זמינה, מרחיקים את הבקבוק מאור.

היתרון המעשי הגדול הוא הגמישות. ויגובי בכדור (סמגלוטייד פומי), למשל, נלקחת על קיבה ריקה,

עם כמות מים מוגבלת והמתנה לפני הארוחה. פאונדאיו אינה דורשת את כל אלה. למי שחושש מזריקות או מתקשה לאחסן עטים בקירור, זה הבדל משמעותי.

סקירה של כל האפשרויות הפומיות תמצאו במדריך לכדורים לטיפול בהשמנה.

מה עושים אם שכחנו מנה?

כששוכחים מנה, נוטלים אותה מיד כשנזכרים. אין ליטול שתי מנות באותו יום, ואין להכפיל את המנה הבאה.

אם הוחמצו שבעה ימים רצופים או יותר, דף המידע למטופל מנחה ליצור קשר עם הרופא כדי לקבוע כיצד לחדש את הטיפול.

לפי העלון לרופא, במצב כזה מחדשים את הטיפול במינון נמוך יותר ועולים שוב בהדרגה, כדי להפחית תופעות עיכול.

כמה משקל אפשר לרדת?

שני מחקרי שלב 3 המרכזיים, ATTAIN-1 ו-ATTAIN-2, נמשכו 72 שבועות וכללו יחד 4,740 משתתפים עם השמנה או עודף משקל.

כל המשתתפים קיבלו הדרכה לתזונה מופחתת קלוריות והמלצה לפעילות גופנית של 150 דקות בשבוע לפחות.

אנשים ללא סוכרת: מחקר ATTAIN-1

מחקר ATTAIN-1, שפורסם ב-New England Journal of Medicine, כלל 3,127 מבוגרים ללא סוכרת. המשקל הממוצע בתחילת המחקר היה כ-103 ק״ג.

בניתוח שכלל את כל המשתתפים, גם את מי שהפסיקו את הטיפול, הירידה הממוצעת במשקל הייתה:

מינון יומי	ירידה ממוצעת במשקל אחרי 72 שבועות
5.5 מ״ג	7.4%
9 מ״ג	8.3%
17.2 מ״ג	11.1%
פלצבו	2.1%

במינון המרבי, מתוך כל 100 משתתפים:

• כ-72 ירדו לפחות 5% ממשקלם (71.5%).
• כ-55 ירדו לפחות 10% ממשקלם (54.5%).
• כ-36 ירדו לפחות 15% ממשקלם (35.9%).
• כ-18 ירדו לפחות 20% ממשקלם (18.4%).

לשם השוואה, בקבוצת הפלצבו רק 13 מתוך 100 ירדו לפחות 10% ממשקלם.

אנשים עם סוכרת מסוג 2: מחקר ATTAIN-2

מחקר ATTAIN-2, שפורסם ב-Lancet, כלל 1,613 מבוגרים עם עודף משקל או השמנה וסוכרת מסוג 2. הירידה הממוצעת במשקל הייתה:

מינון יומי	ירידה ממוצעת במשקל אחרי 72 שבועות
5.5 מ״ג	5.1%
9 מ״ג	7.0%
17.2 מ״ג	9.6%
פלצבו	2.5%

במינון המרבי, 67 מתוך 100 משתתפים ירדו לפחות 5% ממשקלם, וכ-46 ירדו לפחות 10% (45.6%).

ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c, מדד לממוצע הסוכר בדם בשלושת החודשים האחרונים) ירד בממוצע ב-1.7 נקודות אחוז, לעומת 0.4 בפלצבו.

הערך הממוצע בתחילת המחקר היה 8%. במינון המרבי, 75.5% מהמשתתפים הגיעו לערך המוגלובין מסוכרר נמוך מ-7%, יעד האיזון המקובל.

ירידה במשקל קשה יותר בדרך כלל אצל אנשים עם סוכרת, ולכן הממוצעים כאן נמוכים מעט יותר. על הקשר בין השמנה לסוכרת הרחבתי במדריך השמנה וסוכרת מסוג 2.

שתי דרכים לקרוא את התוצאות

המספרים שלמעלה מבוססים על ניתוח של כל המשתתפים שהוקצו לטיפול, כולל מי שהפסיקו אותו.

זה הניתוח המחמיר והמציאותי יותר. בניתוח היעילות של ATTAIN-1, שמעריך מה קורה למי שמתמיד בטיפול,

הירידה במינון הגבוה הייתה 12.4% בממוצע, לעומת 0.9% בפלצבו. ב-ATTAIN-2 הירידה בניתוח זה הייתה 10.5%, לעומת 2.2% בפלצבו.

חשוב לזכור שמדובר בממוצעים. יש מטופלים שירדו יותר, יש שירדו פחות, ויש שלא ישיגו תגובה מספקת.

על הסיבות לשונות הזו כתבתי במאמר למה אותן תרופות משפיעות על אחד ולא על אחר?

שימור המשקל ומעבר מזריקות: מחקר ATTAIN-MAINTAIN

פאונדאיו אושרה לא רק לירידה במשקל אלא גם לשימור הירידה לאורך זמן. מחקר ATTAIN-MAINTAIN,

שפורסם ב-Nature Medicine במאי 2026, בדק שאלה שמטופלים רבים שואלים אותי: האם אפשר לעבור מזריקה לכדור בלי לאבד את ההישג?

במחקר השתתפו 376 מבוגרים שסיימו 72 שבועות של טיפול בזריקות טירזפטייד או סמגלוטייד. הם הוקצו באקראי לאורפורגליפרון או לפלצבו למשך 52 שבועות נוספים. התוצאות:

• מי שעברו מטירזפטייד שמרו בממוצע על 74.7% מהירידה במשקל עם אורפורגליפרון, לעומת 49.2% עם פלצבו.
• מי שעברו מסמגלוטייד שמרו בממוצע על 79.3% מהירידה במשקל, לעומת 37.6% עם פלצבו.

המשמעות: המעבר לכדור שימר את רוב הירידה במשקל, אך לא את כולה.

במעבר מטירזפטייד נרשמה במשך השנה עלייה ממוצעת של כ-5 ק״ג, ובמעבר מסמגלוטייד כ-1 ק״ג בלבד.

הממצא מחזק עיקרון חשוב: השמנה היא מחלה כרונית, והמשך הטיפול הוא חלק מהשמירה על ההישג. הרחבתי על המחקר באתר, בכמוני ובמדפייג׳.

כיצד היעילות משתווה לזריקות ולכדורים אחרים?

פאונדאיו יעילה, אך הירידה הממוצעת במחקרים שלה מתונה יותר מזו של הזריקות החזקות.

במחקר SURMOUNT-1, למשל, טירזפטייד במינון 15 מ״ג הביא לירידה ממוצעת של 20.9% ב-72 שבועות.

עם זאת, השוואה בין מחקרים נפרדים עלולה להטעות. האוכלוסיות, משך הטיפול, שיטות הניתוח ושיעורי הנשירה אינם זהים.

אין כיום בסיס לקבוע שפאונדאיו עדיפה או נחותה עבור מטופל מסוים, בלי להתחשב בהעדפותיו, בתחלואה הנלווית, בתגובה לטיפולים קודמים וביכולת להתמיד.

בסוכרת מסוג 2 קיימת גם השוואה ישירה מול כדור אחר. במחקר ACHIEVE-3 אורפורגליפרון הוריד את ההמוגלובין המסוכרר יותר מסמגלוטייד פומי (ריבלסוס, Rybelsus) במשך 52 שבועות.

מנגד, תופעות העיכול, הפסקות הטיפול בגלל תופעות לוואי והעלייה בדופק היו שכיחות יותר עם אורפורגליפרון.

היתרון המרכזי של פאונדאיו הוא הנוחות. על השיקולים בבחירה כתבתי במאמר מה עדיף להשמנה: כדור או זריקה?,

ועל ההשוואה בין שני הכדורים החדשים במדפייג׳ וגם באתר.

מומלץ לקרוא גם את הכתבות כדורים במקום זריקות הרזיה? וגלולת הרזיה: הדבר הבא? ב-ynet.

יתרונות מטבוליים ובטיחות לבבית

לצד הירידה במשקל, במחקרים נצפו:

• ירידה בהיקף המותניים: כ-10 ס״מ במינון המרבי אצל אנשים ללא סוכרת. היקף המותניים משקף בין השאר את השומן הקרבי.
• ירידה של כ-6.4 מ״מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי במינון המרבי אצל אנשים ללא סוכרת.
• ירידה של כ-20% ברמת הטריגליצרידים במינון המרבי.
• ירידה בכולסטרול שאינו HDL, כלומר סך הכולסטרול בדם פחות הכולסטרול ה"טוב".
• שיפור באיזון הסוכר אצל אנשים עם סוכרת מסוג 2.

הדופק עלה בממוצע ב-4 עד 5 פעימות לדקה, בדומה לתופעה המוכרת מתרופות אחרות ממשפחת GLP-1.

מה ידוע על הלב?

במחקר ACHIEVE-4 השתתפו 2,749 אנשים עם סוכרת מסוג 2, עודף משקל או השמנה וסיכון לבבי מוגבר.

אורפורגליפרון הושווה בו לאינסולין גלרגין. לפי התוצאות שפרסמה החברה, התרופה עמדה ביעד הבטיחות:

שיעור האירועים הקרדיווסקולריים המשמעותיים (MACE, Major Adverse Cardiovascular Events – התקף לב, שבץ, מוות לבבי או אשפוז בשל תעוקת חזה) לא היה גבוה יותר מאשר עם אינסולין.

בניתוח נוסף נצפה אף שיעור תמותה נמוך יותר, אך ממצא זה לא נבדק בשיטה סטטיסטית מחמירה ויש לפרש אותו בזהירות.

המחקר הזה מראה בטיחות לבבית, אך לא הגנה.

עדיין לא הוכח שפאונדאיו מפחיתה התקפי לב, שבץ או תמותה קרדיווסקולרית. אין להשליך עליה אוטומטית את היתרונות שהוכחו בוויגובי (מחקר SELECT בכמוני) או במונג׳רו.

על הקשר בין אורח חיים, השמנה ולב כתבתי במדפייג׳, ועל ההגנה של תרופות GLP-1 אחרי התקף לב בכמוני.

מהן תופעות הלוואי השכיחות?

תופעות הלוואי השכיחות קשורות למערכת העיכול. הן מופיעות בעיקר בתקופת ההסתגלות ואחרי העלאת מינון, ונחלשות עם הזמן. בנתונים המשולבים של שני המחקרים דווחו:

תופעה	פלצבו	5.5 מ״ג	9 מ״ג	17.2 מ״ג
בחילה	10%	26%	34%	35%
עצירות	9%	20%	27%	24%
שלשול	11%	21%	23%	25%
הקאות	4%	13%	21%	24%
קשיי עיכול	4%	12%	16%	13%
כאבי בטן	7%	13%	14%	14%

תופעות שכיחות נוספות כללו נפיחות בבטן, גיהוקים, רפלוקס וצרבת, גזים, עייפות, כאב ראש ונשירת שיער.

רוב תופעות העיכול היו קלות. מבין המטופלים שדיווחו עליהן, 60% תיארו אותן כקלות, 36% כבינוניות ו-4% כקשות.

כ-8 מתוך 100 מטופלים הפסיקו את פאונדאיו בגלל תופעות לוואי, לעומת 3 מתוך 100 בפלצבו. רוב ההפסקות נבעו מתופעות במערכת העיכול.

נשירת שיער דווחה בעיקר אצל נשים: 7% מהנשים לעומת פחות מ-1% מהגברים, והיא הייתה קשורה לירידה במשקל.

הרחבתי על כך במאמר תרופות GLP-1 ונשירת שיער. סקירה של תופעות הלוואי בכל התרופות להשמנה תמצאו במדריך תופעות הלוואי.

כיצד מפחיתים תופעות לוואי?

הסתגלות הדרגתית מאפשרת לרוב המטופלים להמשיך בטיפול בנוחות. מומלץ:

• לאכול מנות קטנות, לאט, ולעצור עם תחושת השובע הראשונה.
• לצמצם זמנית מזון שומני, מטוגן או כבד.
• להקפיד על שתייה מספקת לאורך היום.
• להוסיף סיבים תזונתיים בהדרגה ולשמור על תנועה יומיומית.
• לדחות העלאת מינון כשיש בחילות, הקאות, עצירות או שלשולים משמעותיים.
• לשקול, בהנחיית הרופא, חזרה למינון הקודם כשהתסמינים נמשכים.

היעדר תופעות לוואי אינו מעיד שהטיפול לא עובד, וגם בחילה אינה תנאי לירידה במשקל.

עוד על תזונה נכונה בזמן טיפול תרופתי בהשמנה ועל 8 צעדים לתמיכה בירידה במשקל ב-ynet.

מתי פונים להערכה רפואית?

יש לפנות לבדיקה כשמופיע אחד מאלה:

• כאב בטן חזק ומתמשך, במיוחד אם הוא מקרין לגב.
• הקאות ממושכות או קושי לשתות.
• סימני התייבשות: ירידה בכמות השתן, סחרחורת משמעותית או חולשה.
• כאב בצד הימני העליון של הבטן, חום, צהבת או צואה בהירה.
• עצירות קשה עם כאב, נפיחות או היעדר יציאות וגזים.
• נפיחות בפנים, בשפתיים, בלשון או בגרון, פריחה נרחבת או קוצר נשימה.
• גוש או נפיחות בצוואר, צרידות מתמשכת או קושי בבליעה.
• שינוי פתאומי בראייה אצל אדם עם סוכרת.

בישראל ניתן לדווח על תופעות לוואי למשרד הבריאות בטופס המקוון לדיווח על תופעות לוואי,

או דרך הקישור "דיווח על תופעות לוואי עקב טיפול תרופתי" בדף הבית של אתר משרד הבריאות.

הלבלב וכיס המרה

דלקת לבלב

דלקת לבלב חריפה דווחה בתרופות ממשפחת GLP-1 ומופיעה באזהרות של פאונדאיו.

בשני מחקרי ATTAIN אושרו 6 מקרים בקרב מטופלי פאונדאיו, לעומת מטופל אחד בקבוצת הפלצבו. זה אירוע נדיר, אך חשוב לזהות אותו.

כאב חזק ומתמשך בבטן העליונה, לעיתים עם הקרנה לגב ועם הקאות, מחייב הפסקת הטיפול ופנייה דחופה לבדיקה.

בבדיקות דם נצפתה עלייה ממוצעת קלה באמילאז ובליפאז, אנזימי הלבלב. כשאין תסמינים, המשמעות הקלינית של עלייה כזו אינה ידועה.

אצל מי שעבר דלקת לבלב בעבר נדרשת החלטה אישית וזהירה. הניסיון באוכלוסייה זו מוגבל, וקיימות חלופות טיפוליות.

הרחבתי על כך במאמר דלקת לבלב, השמנה וטיפול תרופתי: בין פחד לראיות.

כיס המרה

אבני מרה ודלקת בכיס המרה עלולות להופיע בכל ירידה מהירה במשקל.

בשני המחקרים דווחו אבני מרה אצל 1% ממטופלי פאונדאיו לעומת 0.7% בפלצבו, ודלקת חריפה בכיס המרה אצל 0.4% לעומת 0.3%.

תסמינים מתאימים מצדיקים בדיקת כיס מרה. עוד על הסיכונים של ירידה מהירה במשקל.

בלוטת התריס

כמו בכל התרופות ממשפחת GLP-1, גם העלון של פאונדאיו כולל אזהרה מודגשת לגבי גידולים בתאי C של בלוטת התריס.

בתרופות אחרות מהמשפחה נצפו גידולים כאלה בחולדות ובעכברים.

אורפורגליפרון אינו פעיל במכרסמים ולא גרם בהם לגידולים, ולכן המבחן הזה אינו מתאים לו. המשמעות לבני אדם אינה ידועה.

בפועל, מי שיש לו או לבן משפחה סרטן מדולרי של בלוטת התריס לא יקבל את התרופה.

חשוב לדווח לרופא על גוש בצוואר, צרידות מתמשכת, קושי בבליעה או קוצר נשימה.

למי התרופה אינה מתאימה?

התרופה אסורה לשימוש כאשר קיים אחד מאלה:

• סיפור אישי או משפחתי של קרצינומה מדולרית של בלוטת התריס.
• תסמונת MEN 2 (Multiple Endocrine Neoplasia type 2, תסמונת גנטית של גידולים בבלוטות הפרשה פנימית).
• תגובת רגישות חמורה קודמת לאורפורגליפרון או לאחד ממרכיבי הטבלייה.

בנוסף, התרופה אינה מומלצת:

• בגסטרופרזיס קשה, כלומר האטה קשה בהתרוקנות הקיבה.
• באי־ספיקת כבד קשה.
• בזמן הנקה.
• בשילוב עם תרופה אחרת ממשפחת GLP-1. לכן אין ליטול פאונדאיו במקביל לוויגובי, אוזמפיק, ריבלסוס,
  סקסנדה (Saxenda), מונג׳רו או תכשיר דומה.

כליות וכבד

תפקוד הכליות

פגיעה בתפקוד הכליות, כולל אי־ספיקת כליות סופנית, לא שינתה את רמות התרופה בדם.

לכן העלון לרופא אינו דורש התאמת מינון לפי תפקוד הכליות.

עם זאת, בחילות, הקאות ושלשולים עלולים לגרום להתייבשות ולפגיעה כלייתית חריפה.

בשני המחקרים דווחה פגיעה כלייתית חריפה אצל 0.2% ממטופלי פאונדאיו, לעומת 0.05% בפלצבו.

אצל אנשים עם מחלת כליות, נטייה להתייבשות או טיפול במשתנים חשוב לעקוב אחר השתייה ותפקודי הכליה, במיוחד בתחילת הטיפול ואחרי כל העלאת מינון.

תפקוד הכבד

באי־ספיקת כבד בינונית, החשיפה לתרופה עלתה פי 1.7 בערך, ובאי־ספיקת כבד קשה פי 4.6.

לכן התרופה אינה מומלצת באי־ספיקת כבד קשה (Child-Pugh C, הדרגה החמורה בסולם Child-Pugh לדירוג חומרת מחלת כבד).

באי־ספיקה קלה או בינונית העלון לרופא אינו דורש התאמת מינון, אך מעקב קליני צמוד הגיוני.

עם האישור, ה-FDA ביקש מאלי לילי נתוני בטיחות כבדית נוספים, כחלק מדרישות המעקב שאחרי השיווק.

לפי החברה, במחקר ACHIEVE-4 לא נמצא סימן לפגיעה כבדית.

זו דרישה מקובלת לתרופה חדשה ולא אזהרה חריגה. הרחבתי על כך במאמר גלולה חדשה להרזיה תחת זכוכית מגדלת.

אצל אנשים עם כבד שומני, ירידה במשקל היא חלק מרכזי בטיפול. בחירת התרופה צריכה להתחשב במצב הכבד ובתרופות הנוספות.

סוכרת, ירידת סוכר ולחץ דם

ירידת סוכר (היפוגליקמיה)

פאונדאיו לבדה גורמת בדרך כלל לסיכון נמוך לירידת סוכר, כי השפעתה על הפרשת האינסולין תלויה ברמת הסוכר.

במחקר ATTAIN-2 דווחה ירידת סוכר משמעותית אצל 2% ממטופלי פאונדאיו, לעומת 0.2% בפלצבו.

הסיכון עולה בשילוב עם אינסולין או עם תרופות שמעודדות הפרשת אינסולין, בעיקר סולפונילאוריאה.

במחקר, 7% מהמטופלים שנטלו גם סולפונילאוריאה חוו ירידת סוכר, לעומת 0.5% מאלה שלא נטלו אותה.

לכן לעיתים יש להפחית את מינון התרופות האלה עם התחלת פאונדאיו ולעקוב אחר רמות הסוכר.

רטינופתיה סוכרתית

שיפור מהיר באיזון הסוכר עלול להיות מלווה בהחמרה זמנית ברטינופתיה סוכרתית, כלומר פגיעה בכלי הדם של הרשתית. מטופלים עם רטינופתיה קיימת זקוקים למעקב עיניים מסודר.

לחץ דם נמוך

בשני המחקרים דווח לחץ דם נמוך אצל 2% ממטופלי פאונדאיו, לעומת 0.5% בפלצבו.

התופעה הייתה שכיחה יותר אצל מי שנטלו תרופות ללחץ דם (4%). הירידה במשקל מורידה את לחץ הדם,

ולכן לעיתים צריך להתאים את התרופות ללחץ דם. הרחבתי על כך במדריך לטיפול ביתר לחץ דם דרך ירידה במשקל.

היריון, מניעה והנקה

ירידה מכוונת במשקל אינה מומלצת בהיריון. כשמתגלה היריון, מפסיקים את פאונדאיו ופונים לרופא המטפל.

המידע בבני אדם מוגבל, והעלון לרופא מציין סיכון אפשרי לעובר על סמך מחקרים בבעלי חיים.

לכן נשים בגיל הפוריות צריכות להשתמש באמצעי מניעה יעיל במהלך הטיפול.

הנחיה חשובה לנשים הנוטלות גלולות למניעת היריון: יש לעבור לאמצעי מניעה שאינו ניתן דרך הפה, או להוסיף אמצעי חוצץ כמו קונדום,

במשך 30 יום מתחילת הטיפול ובמשך 30 יום אחרי כל העלאת מינון. הסיבה היא שהאטת התרוקנות הקיבה עלולה להפחית את ספיגת הגלולה.

אמצעי מניעה הורמונליים שאינם פומיים, כמו טבעת, מדבקה או התקן הורמונלי, אינם צפויים להיות מושפעים.

לגבי הנקה: גם העלון לרופא וגם דף המידע למטופל בעברית קובעים שהנקה אינה מומלצת בזמן הטיפול בפאונדאיו.

התרופה נמצאה בחלב של חולדות, ואין מידע על מעבר לחלב אם אצל נשים.

על ההנחיות הבינלאומיות החדשות לנשים בגיל הפוריות כתבתי בכמוני, באתר ובמדפייג׳.

כדאי לקרוא גם מה קורה למשקל כשמפסיקים תרופות GLP-1 לקראת היריון.

אינטראקציות עם תרופות אחרות

בשונה מהתרופות הפפטידיות, אורפורגליפרון מתפרק בעיקר באמצעות האנזים CYP3A4,

ומועבר בכבד גם בעזרת החלבון OATP1B (Organic Anion Transporting Polypeptide 1B, חלבון נשא שמכניס תרופות לתאי הכבד).

לכן יש לו אינטראקציות תרופתיות חשובות יותר, ומומלצת סקירה של כל התרופות הקבועות לפני תחילת הטיפול.

עוד על כך במאמר השמנה, תרופות וריבוי תרופות.

סוג התרופה	דוגמה	מה עושים
מעכבים חזקים של CYP3A4	קלריתרומיצין	מינון מרבי של 9 מ״ג ביום
מעכבים חזקים של CYP3A4 שמעכבים גם OATP1B	ריטונביר	להימנע מהשילוב
משרים חזקים של CYP3A4	קרבמזפין, ריפמפיצין	להימנע מהשילוב
משרים בינוניים של CYP3A4	אפווירנז	לעקוב אחר היעילות ולהעלות מינון לפי הצורך
סימבסטטין		לא לעבור 20 מ״ג ביום
אינסולין וסולפונילאוריאה		לשקול הפחתת מינון ולעקוב אחר הסוכר
גלולות למניעת היריון		אמצעי מניעה חלופי או נוסף ל-30 יום בכל שלב

להמחשה: קלריתרומיצין העלה את החשיפה לאורפורגליפרון פי 3.5, וקרבמזפין הוריד אותה ב-82%.

השילוב עם סימבסטטין הכפיל את החשיפה לחומר הפעיל של סימבסטטין.

עם אטורבסטטין ורוזובסטטין לא נמצא שינוי בעל משמעות קלינית, ותרופות להפחתת חומציות, כמו אזומפרזול, לא השפיעו על רמת התרופה.

האטת התרוקנות הקיבה עשויה להשפיע גם על ספיגת תרופות פומיות אחרות, בעיקר בתחילת הטיפול.

הדבר חשוב במיוחד בתרופות בעלות טווח טיפולי צר. כל שילוב כדאי לבדוק במאגר אינטראקציות עדכני או עם רוקח.

ניתוחים, הרדמה ובדיקות פולשניות

פאונדאיו מאטה את התרוקנות הקיבה. בתרופות ממשפחת GLP-1 דווחו מקרים נדירים של שארית מזון בקיבה

ושאיפה לריאות בזמן הרדמה כללית או טשטוש עמוק, גם כשהמטופלים הקפידו על צום.

יש ליידע מראש את המנתח, את המרדים ואת הצוות שמבצע כל פעולה בטשטוש,

כמו גסטרוסקופיה או קולונוסקופיה. לפי העלון לרופא, הנתונים הקיימים אינם מספיקים כדי לקבוע אם הפסקה זמנית של התרופה או שינוי בהנחיות הצום מפחיתים את הסיכון.

לכן ההחלטה תלויה בסוג הפעולה, במינון, בשלב העלאת המינון, בתסמיני העיכול ובהנחיות ההרדמה המקומיות.

כיצד עוברים מזריקה לפאונדאיו?

אין טבלת המרה מוסכמת בין פאונדאיו לבין סמגלוטייד, טירזפטייד או לירגלוטייד (Liraglutide). מספר המיליגרמים בתכשירים השונים אינו בר השוואה.

מחקר ATTAIN-MAINTAIN הראה שמעבר כזה אפשרי ושומר על רוב הירידה במשקל.

עם זאת, המחקר השתמש בפורמולציית מחקר ובפרוטוקול משלו, ולכן אין להעתיק ממנו הוראות מינון. מעבר צריך להביא בחשבון:

• את התרופה ואת המינון הקודמים.
• את מועד המנה האחרונה.
• את מידת הרגישות לתופעות לוואי.
• את רמת הרעב ואת התגובה במשקל.
• את רמת הסוכר ואת הטיפול הנוסף בסוכרת.
• את משך ההפסקה בין הטיפולים.
• את התרופות הקבועות ואת האינטראקציות האפשריות.

עיקרון בטיחות סביר הוא להתחיל בצורה שמרנית ולהתקדם לפי הסבילות. זה חשוב במיוחד אחרי הפסקה ממושכת או אצל מי שסבל בעבר מבחילות והקאות.

את הפרוטוקול המדויק קובע הרופא הרושם, לפי העלון לרופא ובאחריותו, כפי שמחייב מסלול 29ג.

איזה מעקב מומלץ?

לפני תחילת הטיפול

• משקל, גובה, BMI והיקף מותניים.
• לחץ דם ודופק.
• המוגלובין מסוכרר או רמת סוכר בצום.
• תפקודי כליה וכבד, בהתאם לרקע הרפואי.
• פרופיל שומנים.
• רשימת תרופות קבועות ובדיקת אינטראקציות.
• היסטוריה של מחלות לבלב, כיס מרה ומערכת העיכול.
• היסטוריה אישית ומשפחתית של גידולים בבלוטת התריס.
• תכנון היריון ואמצעי מניעה.
• הרגלי תזונה, צריכת חלבון, פעילות גופנית ושינה.

שלב אחר שלב, תמצאו את התהליך במדריך איך להתחיל טיפול תרופתי להרזיה.

במהלך הטיפול

חשוב לעקוב אחר היעילות, הסבילות, צריכת הנוזלים, תפקוד מערכת העיכול, מסת השריר ואיכות התזונה.

כמו כן יש לבדוק אם נדרשת התאמה של התרופות לסוכרת וללחץ דם.

את התגובה כדאי להעריך אחרי תקופה מספקת במינון טיפולי שהמטופל סובל היטב.

העלאת מינון אינה מטרה בפני עצמה. על בדיקות להתאמה אישית של הטיפול, על החשיבות של צוות רב־תחומי ועל המסמך שמגדיר מחדש את הטיפול בתרופות ההרזיה כתבתי בהרחבה.

כיצד שומרים על מסת השריר?

כל ירידה משמעותית במשקל כוללת גם ירידה מסוימת במסת הגוף הרזה. לפי העלון לרופא, הירידה במשקל עם פאונדאיו כללה יותר שומן מאשר מסת גוף רזה.

עדיין, התרופה מפחיתה תיאבון, ולעיתים מטופלים אוכלים פחות מדי חלבון וקלוריות. תוכנית טובה כוללת:

• כמות חלבון מותאמת אישית.
• אימוני כוח פעמיים עד שלוש בשבוע.
• פעילות אירובית ותנועה יומיומית.
• שינה מספקת.
• מעקב אחר כוח, תפקוד והרכב גוף, כשהדבר אפשרי.
• בירור חסרים תזונתיים, כמו חסר ברזל, כשיש עייפות, חולשה או נשירת שיער.

נשירת שיער בזמן טיפול תרופתי בהשמנה קשורה לעיתים קרובות לקצב הירידה ולמחסור בחלבון,

בברזל או ברכיבים תזונתיים אחרים. היא אינה מעידה בהכרח על רעילות ישירה של התרופה.

להרחבה: תרופות GLP-1 ושריר, אימון אירובי או אימון כוח?, שמירה על מסת שריר בעידן תרופות הרזיה והזרעים שבונים שריר ב-ynet,

וגם שימור מסת השריר והסוגיות החדשות בטיפול ב-GLP-1 במדפייג׳.

מה קורה כשמפסיקים?

השמנה היא מחלה כרונית, וזו לא עצלות אלא פיזיולוגיה. הפסקת טיפול יעיל עלולה להחזיר את הרעב ולהוביל לעלייה חוזרת במשקל.

מחקרים מהעולם האמיתי מראים זאת בבירור בתרופות ממשפחת GLP-1.

לכן פאונדאיו אושרה גם לשימור הירידה במשקל, ולא רק ליצירת ירידה ראשונית.

ההחלטה על המשך הטיפול, מינון תחזוקה או מעבר לתרופה אחרת צריכה להתבסס על היעילות, הסבילות, המצב הרפואי, הזמינות והעלות.

הפסקה אינה כישלון אישי, והסטיגמה סביב השמנה רק מזיקה. זה שינוי בטיפול במחלה ביולוגית כרונית. כך מתכוננים נכון להפסקה כבר מתחילת הטיפול.

השורה התחתונה

פאונדאיו היא הכדור הלא־פפטידי הראשון ממשפחת GLP-1 שאושר בארצות הברית לניהול משקל. נוטלים אותו פעם ביום, ללא תלות באוכל.

במינון המרבי הוא הביא לירידה ממוצעת של 11.1% במשקל אצל אנשים ללא סוכרת ושל 9.6% אצל אנשים עם סוכרת מסוג 2.

הוא גם שימר את רוב הירידה במשקל אצל מי שעברו אליו מזריקות.

התרופה עשויה להתאים במיוחד למי שמעדיף כדור על פני זריקה. המפתח לטיפול בטוח ויעיל הוא בחירת מטופלים נכונה,

העלאת מינון הדרגתית, סקירת אינטראקציות, ושילוב של תזונה, חלבון, אימוני כוח ומעקב רפואי.

טיפול תרופתי אינו פתרון קסם אלא כלי רפואי מקצועי, והוא עובד הכי טוב כשלא מתמודדים עם זה לבד.

המידע במאמר זה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי. ההחלטה על טיפול תרופתי צריכה להתקבל עם רופא המכיר את ההיסטוריה הרפואית שלכם.

המידע נכון ל-10 בספטמבר 2026 ומבוסס על העלון לרופא, על דף המידע למטופל בעברית ועל המחקרים שפורסמו.

בישראל התרופה עדיין אינה רשומה וזמינה במסלול 29ג. אם וכאשר תירשם, יש לפעול לפי העלון שיאושר בישראל ולפי הנחיות משרד הבריאות.

מקורות

דף מידע למטופל: פאונדאיו טבליות מצופות, 0.8 עד 17.2 מ״ג (ס.ל.א, יוני 2026)

1. FOUNDAYO (orforglipron) tablets: Full Prescribing Information (FDA-approved)
2. FDA Approves First New Molecular Entity Under National Priority Voucher Program
3. FDA Approval Letter: Foundayo (orforglipron) tablets, NDA 220934
4. Orforglipron, an Oral Small-Molecule GLP-1 Receptor Agonist for Obesity Treatment (ATTAIN-1)
5. Orforglipron, an oral small-molecule GLP-1 receptor agonist, for the treatment of obesity in people with type 2 diabetes (ATTAIN-2)
6. Orforglipron for maintenance of body weight reduction: the double-blind, randomized phase 3b ATTAIN-MAINTAIN trial
7. Efficacy and safety of once-daily oral orforglipron compared with oral semaglutide in adults with type 2 diabetes (ACHIEVE-3)
8. ACHIEVE-4, the longest Phase 3 study of Lilly's Foundayo (orforglipron) to date, reaffirmed its cardiovascular and overall safety profile
9. Daily Oral GLP-1 Receptor Agonist Orforglipron for Adults with Obesity (Phase 2)
10. FDA approves Lilly's Foundayo (orforglipron), the only GLP-1 pill for weight loss that can be taken any time of day without food or water restrictions