אשווגנדה: האם באמת משנה אם התוסף מופק מהשורש או מהעלים?
הוויכוח החדש סביב בטיחות האשווגנדה
אשווגנדה (Withania Somnifera) אחד מצמחי המרפא המזוהים ביותר עם הרפואה האיורוודית,
הפכה בשנים האחרונות מתוסף נישתי למרכיב פופולרי בעולם הבריאות וה־Wellness.
היא משווקת בעיקר להפחתת מתח, שיפור השינה ולעיתים גם לשיפור ביצועים גופניים.
אלא שעם העלייה בשימוש בה מתחדד ויכוח חשוב:
האם תמציות המופקות מהשורש בלבד בטוחות או עדיפות יותר מתמציות המשלבות גם את עלי הצמח?
נייר עמדה חדש שפורסם באוגוסט 2026 ב־NutraIngredients תחת הכותרת "Beyond Root and Leaf"
מציע להסתכל על השאלה בצורה מורכבת יותר.
לטענתו, לא נכון לקבוע את בטיחותו של תוסף אשווגנדה רק לפי השאלה מאיזה חלק של הצמח הופק,
אלא יש לבחון את ההרכב הפיטוכימי המלא, ריכוז החומרים הפעילים, המינון, תהליך הייצור ובעיקר את הראיות שהתקבלו בבני אדם (1).
חשוב לציין כי מדובר בתוכן ממומן מטעם Arjuna Natural יצרנית Shoden – תמצית אשווגנדה סטנדרטית המופקת משילוב של שורש ועלים.
לכן הטענות מעניינות, אך יש לבחון אותן לצד הספרות המדעית הבלתי תלויה והעמדות הרגולטוריות.
מה בעצם יש באשווגנדה?
החומרים הפעילים המזוהים ביותר עם אשווגנדה הם קבוצה של תרכובות הנקראות Withanolides לקטונים סטרואידליים המצויים בחלקים שונים של הצמח.
אלא שהשורש והעלים אינם זהים בהרכבם הכימי, וגם משרד תוספי התזונה של ה־NIH מציין שקיימים הבדלים בהרכב הפיטוכימי שלהם (2).
אחד החומרים שמעוררים עניין מיוחד הוא Withaferin A .
הוא נמצא בריכוזים שונים בחלקי הצמח ונחקר רבות במודלים תאיים ובבעלי חיים. וכאן בדיוק מתחילה המחלוקת.
חלק מהיצרנים המצדדים בתמציות המופקות מהשורש בלבד טוענים כי רמות גבוהות יחסית של Withaferin A בעלים הן סיבה להעדיף את השורש.
מנגד, מחברי נייר העמדה החדש טוענים שאין להסיק באופן אוטומטי מתוצאות של ניסויי מעבדה על רעילות בבני אדם.
לטענתם, יש לבחון את המינון ואת התמצית השלמה כפי שהיא נצרכת בפועל.
הודו בחרה דווקא בגישה מחמירה
הוויכוח אינו תיאורטי בלבד.
באפריל 2026 דווח כי רשות בטיחות המזון ההודית FSSAI אסרה שימוש בעלי אשווגנדה במזון ובתוספי תזונה.
ההחלטה עוררה מחלוקת משמעותית בתעשייה (3).
התומכים באיסור מדגישים את מסורת השימוש הארוכה בשורש ואת בסיס הנתונים הקליני הגדול יחסית שלו.
מנגד, חוקרים ונציגי התעשייה טענו כי אין מספיק ראיות קליניות המוכיחות שהעלה עצמו מסוכן כאשר הוא נמצא בתוך תמצית סטנדרטית שנבדקה בבני אדם.
לטענתם, חלק מהחששות לגבי Withaferin A מבוססים בעיקר על מחקרים פרה קליניים,
שלא תמיד ניתן להשליך מהם ישירות על צריכת תוסף במינונים המקובלים בבני אדם (3).
ומה אומרים המחקרים בבני אדם?
כאן התמונה נעשית מעניינת יותר.
במחקר אקראי, כפול־סמיות ומבוקר פלצבו שפורסם ב־2024 נבדקה תמצית Shoden המשלבת שורש ועלים ומכילה 35% Withanolide Glycosides.
שישים משתתפים עם רמות גבוהות של מתח וחרדה קיבלו 60 או 120 מ"ג מהתמצית ביום,
או פלצבו, במשך 60 יום. החוקרים דיווחו על שיפור במדדי מתח וחרדה ועל שינויים בקורטיזול, ללא אות בטיחות משמעותי במהלך תקופת המחקר (4).
מחקר בטיחות נוסף שפורסם ב־2026 בדק 62 אנשים בריאים שקיבלו 480 מ"ג ביום של אותה תמצית במשך 90 יום.
לא נמצאו שינויים בעלי משמעות קלינית בספירת הדם,
בתפקודי הכליה או הכבד ובמדדים חיוניים, ולא דווח על פגיעה כבדית הקשורה לתרופה במהלך המחקר (5).
עם זאת, מדובר במחקר פתוח, ללא קבוצת פלצבו, שנמשך שלושה חודשים בלבד.
לכן הוא יכול לתרום למידע על בטיחות קצרת טווח, אך אינו מוכיח בטיחות ארוכת טווח או שולל תופעות לוואי נדירות.
גם לשורש בלבד יש בסיס בטיחותי משמעותי
מצד שני, ב־2026 פורסמה סקירה שיטתית שהתמקדה דווקא בתמציות אשווגנדה סטנדרטיות המופקות מהשורש בלבד.
הסקירה כללה 23 מחקרים ו־2,317 משתתפים. המינונים נעו בדרך כלל בין 125 ל־600 מ"ג ביום ומשך ההתערבות הגיע בחלק מהמחקרים עד 180 יום.
הנתונים מספקים בסיס בטיחותי משמעותי יחסית לתמציות שורש סטנדרטיות, אם כי גם כאן אין עדיין מידע מספק על שימוש הנמשך שנים (6).
למעשה, זו אחת המסקנות החשובות ביותר:
"אשווגנדה" אינה מוצר אחיד. שתי כמוסות שעל שתיהן כתוב Ashwagandha יכולות להכיל תמציות שונות מאוד מבחינת חלקי הצמח, שיטת המיצוי, ריכוז ה־Withanolides והרכבם.
האם אשווגנדה באמת מפחיתה סטרס?
מעבר לשאלת הבטיחות, יש כבר בסיס מדעי מסוים ליעילות.
מטא־אנליזה שכללה תשעה מחקרים אקראיים ו־558 משתתפים מצאה כי אשווגנדה הייתה קשורה לירידה במדדי מתח וחרדה וברמות הקורטיזול בהשוואה לפלצבו.
עם זאת, המחקרים השתמשו במינונים ובתמציות שונות, וחלקם בתמציות שורש וחלקם בתמציות שורש ועלים (7).
כלומר, יש אות חיובי למדי בכל הנוגע להפחתת מתח, אך עדיין קשה לדבר על "מינון אשווגנדה" אחד שמתאים לכולם.
ומה לגבי הכבד?
כאן נדרשת זהירות. למרות שאשווגנדה נסבלת היטב ברוב המחקרים הקליניים הקצרים,
קיימים דיווחים נדירים על פגיעה כבדית הקשורה לתוספי אשווגנדה.
מאגר LiverTox של ה־NIH מתאר מקרים שבהם הפגיעה הופיעה בדרך כלל בתוך 2-12 שבועות מתחילת השימוש, לעיתים עם צהבת וגרד.
ברוב המקרים הייתה התאוששות לאחר הפסקת התוסף, אך תוארו גם מקרים קשים, במיוחד אצל אנשים עם מחלת כבד קיימת (8).
גם ה־NCCIH האמריקאי מדגיש כי הנתונים תומכים בעיקר בבטיחות של שימוש קצר טווח – עד כשלושה חודשים – ושעדיין אין מספיק מידע לגבי שימוש ממושך (9).
לכן העובדה שמוצר מוגדר "טבעי" אינה הופכת אותו אוטומטית לחסר סיכון.
אז מה חשוב לבדוק כשבוחרים אשווגנדה?
המסקנה המעניינת מהוויכוח החדש היא שהשאלה "שורש או עלים?" כנראה אינה מספיקה.
יש משמעות לחלק הצמח, ובוודאי שאין להתעלם מהמסורת הארוכה ומהיקף המחקרים הגדול יותר הקיים לגבי השורש.
אבל בבחינת תוסף מודרני חשוב לדעת גם מהו הריכוז המדויק של החומרים הפעילים,
כיצד בוצעה הסטנדרטיזציה, באיזה מינון נבדק המוצר והאם קיימים מחקרי בטיחות בבני אדם על התמצית הספציפית.
תמצית שורש סטנדרטית שנבדקה במחקרים אינה בהכרח שקולה לאבקת שורש אקראית.
ובאותה מידה, עצם נוכחותם של עלים בתמצית אינה מוכיחה כשלעצמה שהיא מסוכנת.
השורה התחתונה
אשווגנדה היא דוגמה מצוינת לשינוי שעובר עולם תוספי התזונה:
מעבר מהשאלה "איזה צמח יש בכמוסה?" לשאלה מדויקת הרבה יותר – איזה חומר פעיל, באיזה ריכוז, באיזה מינון, באיזו תמצית ועל סמך אילו מחקרים בבני אדם.
המחקר הקיים מצביע על פוטנציאל להפחתת מתח וחרדה ועל בטיחות סבירה בשימוש קצר טווח בתמציות סטנדרטיות מסוימות.
אולם אין עדיין די מידע לגבי בטיחות ארוכת טווח, וקיימים דיווחים נדירים על פגיעה בכבד.
לכן לא נכון להתייחס לכל מוצרי האשווגנדה כאילו היו אותו מוצר – וגם לא לקבוע את בטיחותם על סמך המילים "שורש" או "שורש ועלים" בלבד.
שאלות ותשובות
האם אשווגנדה יכולה לעזור להפחתת סטרס?
מחקרים ומטא אנליזות מצביעים על אפשרות להפחתת מתח, חרדה וקורטיזול, אך קיימת שונות גדולה בין התמציות והמינונים שנחקרו.
האם עדיף לבחור אשווגנדה מהשורש בלבד?
לתמציות שורש יש מסורת שימוש ארוכה ובסיס מחקרי רחב יחסית.
עם זאת, קיימים גם מחקרים בבני אדם על תמציות סטנדרטיות המשלבות שורש ועלים, ולכן לא ניתן לקבוע בטיחות רק לפי חלק הצמח.
האם אשווגנדה בטוחה לשימוש ממושך?
אין עדיין מספיק נתונים איכותיים כדי לקבוע בטיחות בשימוש ארוך טווח.
למי נדרשת זהירות מיוחדת?
בהריון ובהנקה מומלץ להימנע מאשווגנדה. נדרשת זהירות גם במחלות כבד, הפרעות בבלוטת התריס,
מחלות אוטואימוניות ובשילוב עם תרופות מסוימות. מומלץ להתייעץ עם רופא לפני התחלת שימוש קבוע.
מראי מקום
- NutraIngredients. Beyond Root and Leaf: Whitepaper on Ashwagandha, August 18, 2026.
לנייר העמדה ב־NutraIngredients - NIH Office of Dietary Supplements. Ashwagandha – Health Professional Fact Sheet.
למידע המקצועי של NIH על אשווגנדה - NutraIngredients. India bans ashwagandha leaf use in any form, industry reacts. April 2026.
לכתבה על ההחלטה הרגולטורית בהודו - Benny I.J. et al. Shoden promotes relief from stress and anxiety: A randomized, double-blind, placebo-controlled study. Heliyon, 2024.
למחקר המלא ב־PubMed Central - Benny I.J. et al. Safety and tolerability assessment of Shoden, the Ashwagandha extract standardised with withanolide glycosides. Advances in Integrative Medicine, 2026.
למחקר הבטיחות ב־ScienceDirect - Back to the Roots: Safety and Tolerability of Standardised Ashwagandha Root Extract in Healthy Adults – A Systematic Review of Biomarkers and Adverse Events, 2026.
לסקירה השיטתית ב־PubMed - Arumugam V. et al. Effects of Ashwagandha on stress and anxiety: A systematic review and meta-analysis. Explore, 2024.
למטא־אנליזה ב־PubMed - NIH/NIDDK. LiverTox: Ashwagandha. Updated December 2024.
לסקירת LiverTox על אשווגנדה והכבד - National Center for Complementary and Integrative Health. Ashwagandha: Usefulness and Safety.
להנחיות הבטיחות של NCCIH
