ד”ר אסנת רזיאל

הכתבות שלי

הכתבות שלי

לא רק תשבצים: איך מפחיתים את הסיכון לדמנציה ושומרים על המוח

איך מפחיתים את הסיכון לדמנציה?

הסיכון לדמנציה אינו גזירת גורל. הנחיות בינלאומיות חדשות מציבות את בריאות המוח כחלק מבריאות הלב, חילוף החומרים, החושים והחיים החברתיים. המסר המרכזי ברור: אין דרך שמבטיחה למנוע דמנציה. עם זאת, אפשר לפעול כבר היום כדי לצמצם את הסיכון או לדחות את הופעת המחלה.

המוח אינו מזדקן בבידוד

במשך שנים נתפסה הדמנציה כתוצאה של גיל וגנטיקה בלבד. אולם המהדורה השנייה של הנחיות ארגון הבריאות העולמי, שפורסמה ב־15 ביולי 2026, מציגה תמונה אופטימית. בריאות המוח מושפעת לאורך כל החיים מהגוף, מפעילות מנטלית וחברתית, מהשמיעה והראייה ומהסביבה. בנוסף, היא מושפעת מהטיפול בגורמי סיכון מטבוליים ובכלי הדם.

אין פירוש הדבר שכל מקרה ניתן למניעה. גיל, תורשה ותהליכים ניווניים ממשיכים למלא תפקיד חשוב. לכן המונח המדויק אינו "מניעת אלצהיימר", אלא הפחתת סיכון, דחיית המחלה ושימור עצמאות לאורך שנים.

לפי ארגון הבריאות העולמי, בשנת 2021 חיו בעולם 57 מיליון בני אדם עם דמנציה. בכל שנה מתווספים כמעט עשרה מיליון מקרים חדשים. הארגון מדגיש כי דמנציה אינה חלק הכרחי של ההזדקנות, אף ששכיחותה עולה אחרי גיל 65.

הסיכון לדמנציה ו־14 גורמים שאפשר לשנות

דוח ועדת The Lancet לשנת 2024 זיהה 14 גורמי סיכון שאפשר לשנות, לפחות בחלקם. לפי המודל של הוועדה, טיפול בהם לאורך החיים עשוי למנוע או לדחות כ־45% ממקרי הדמנציה ברמת האוכלוסייה. בדוח האחרון נוספו שני גורמים: כולסטרול LDL גבוה בגיל הביניים ואובדן ראייה שאינו מטופל.

ואלה הגורמים: השכלה מועטה, ירידה בשמיעה, אובדן ראייה, LDL גבוה, יתר לחץ דם, סוכרת, השמנה, חוסר פעילות גופנית, עישון, שתיית אלכוהול רבה, דיכאון, בידוד חברתי, חבלת ראש וזיהום אוויר. על הקשר בין משקל למוח כתבתי בהרחבה במאמר על השמנה ובריאות המוח.

חשוב להבין גם מה הנתון של 45% אינו אומר. הוא אינו מבטיח לאדם מסוים הפחתה של 45% בסיכון האישי. זהו אומדן אוכלוסייתי, והגורמים חופפים זה לזה. ובכל זאת, הכיוון ברור: מה שמגן על הלב, כלי הדם והחושים עשוי להגן גם על המוח.

פעילות גופנית: תרופה למוח שאינה מגיעה בקופסה

ארגון הבריאות העולמי ממליץ בתוקף על פעילות גופנית למבוגרים עם קוגניציה תקינה. פעילות אירובית משפרת את זרימת הדם ואת האיזון המטבולי. במקביל, אימוני כוח שומרים על מסת השריר, על היציבות ועל העצמאות. ההשוואה בין שני סוגי האימון מופיעה במאמר על אימון אירובי מול אימון כוח.

אין צורך להפוך לספורטאי תחרותי. הליכה מהירה, רכיבה, שחייה, ריקוד ועלייה במדרגות מתאימות לרוב האנשים. המטרה היא רצף קבוע וצמצום הישיבה הממושכת. אצל אדם מבוגר או חולה כרוני, כדאי להתאים את הפעילות למצב הרפואי.

מטא־אנליזה גדולה שפורסמה ב-The Lancet Public Health הוסיפה דיוק חשוב: פעילות גופנית בשעות הפנאי קשורה בסיכון נמוך יותר לדמנציה, אבל עבודה פיזית מתישה לא הראתה תועלת כזו.

יתרה מזאת, מחקר U.S. POINTER שפורסם ב־JAMA בשנת 2025 כלל 2,111 משתתפים בני 60 עד 79 בסיכון גבוה לירידה קוגניטיבית. התוכנית שילבה פעילות גופנית, תזונת MIND, אתגר קוגניטיבי, קשר חברתי ומעקב קרדיווסקולרי. אחרי שנתיים, התוכנית המובנית הובילה לשיפור קוגניטיבי מובהק בהשוואה לתוכנית בהכוונה עצמית. החוקרים ציינו שנחוץ מעקב ארוך כדי לדעת אם השיפור יתורגם להפחתה בדמנציה.

אימון מוחי: לא רק לפתור עוד תשבץ

ההנחיות החדשות ממליצות לעודד גירוי מחשבתי ופעילות חברתית. ההמלצה חלה על אנשים עם קוגניציה תקינה וגם על אנשים עם ירידה קוגניטיבית קלה.

אימון מוחי טוב כולל למידה, חידוש ומאמץ. למשל, לימוד שפה, נגינה, ריקוד עם רצפים, קריאה מאתגרת, משחקי אסטרטגיה ולימוד טכנולוגיה חדשה. עם זאת, אין כיום הוכחה שאפליקציה אחת או תשבצים לבדם מונעים דמנציה. לכן הגישה העדכנית משלבת אתגר קוגניטיבי בתוך אורח חיים פעיל וחברתי. גם סקרנות ובריאות המוח קשורות זו לזו.

קשרים חברתיים מפחיתים את הסיכון לדמנציה

בדידות אינה רק חוויה רגשית. היא מצמצמת גירוי מחשבתי, מגבירה דיכאון ומתח ומפחיתה פעילות גופנית. לכן ההנחיות רואות בפעילות חברתית התערבות בריאותית של ממש.

חוג, התנדבות, ארוחה משותפת, מקהלה או קבוצת הליכה משלבים שפה, זיכרון, קשב, תנועה ורגש. בדומה למרשם לפעילות גופנית, אפשר לקבוע ביומן שני מפגשים קבועים בשבוע או לחדש קשר שנזנח.

גם מחקר שסוקר באתר כמוני מצא שמעורבות חברתית מאטה את הזדקנות המוח אצל מבוגרים. התועלת הגדולה נראתה אצל מי שהשתתפו בכמה סוגי פעילויות.

תזונה בריאה למוח אינה תוסף תזונה

ההנחיות ממליצות על דפוס תזונה בריא ומאוזן, ולא על דיאטה אחת מסוימת. התזונה הים־תיכונית היא דוגמה טובה: ירקות, פירות, קטניות, דגנים מלאים, אגוזים, שמן זית ודגים. מנגד, כדאי לצמצם מזון אולטרה־מעובד, סוכר מוסף ובשר מעובד. התועלת נובעת בעיקר מהגנה על כלי הדם ועל חילוף החומרים.

בנוסף, ארגון הבריאות העולמי קובע שאין ליטול ויטמיני B או E, אומגה־3 או מולטי־ויטמין כדי למנוע ירידה קוגניטיבית, אם אין חסר מאובחן. כמובן, חסר אמיתי בוויטמין B12, בחומצה פולית או בוויטמין D דורש אבחון וטיפול. אולם תוסף אינו תחליף לתזונה טובה.

כולסטרול, לחץ דם וסוכרת: גם המוח משלם את המחיר

יתר לחץ דם, סוכרת, כולסטרול גבוה והשמנה פוגעים בכלי הדם. הם מעלים את הסיכון לשבץ ולנזק מוחי מצטבר, לעיתים שנים לפני כל סימן בזיכרון. לכן ההנחיות ממליצות לטפל בהם באופן פעיל, לפי ההנחיות הייעודיות לכל מחלה. את השומנים בדם יש לאזן כבר בגיל הביניים.

עם זאת, ההנחיות מבהירות שאין להתחיל סטטינים רק כדי למנוע דמנציה. גם איזון אינטנסיבי במיוחד של סוכר או לחץ דם לא הראה תועלת נוספת ברורה למוח. הטיפול בכולסטרול אינו "טיפול נגד אלצהיימר", אך הוא מפחית את העומס על כלי הדם.

שמיעה, ראייה והסיכון לדמנציה

החושים הם שער הכניסה של המוח לעולם. ירידה בשמיעה מקשה על הבנת דיבור ומובילה להסתגרות. ירידה בראייה מגבילה קריאה, תנועה ופעילות חברתית. שתיהן מעלות את הסיכון לדמנציה כאשר אינן מטופלות.

ההנחיות קובעות שאפשר להציע מכשירי שמיעה למבוגרים עם ירידה בשמיעה. במחקר ACHIEVE השתתפו 977 מבוגרים בני 70 עד 84 עם ירידה בשמיעה. בכלל המשתתפים החוקרים לא מצאו יתרון קוגניטיבי מובהק. אולם בקבוצה שהייתה בסיכון גבוה מלכתחילה, ההתערבות האטה את הירידה הקוגניטיבית לאורך שלוש שנים. לכן מכשיר שמיעה אינו רק עניין של נוחות. בנוסף, היום אפשר גם לזהות שינויים מוקדמים במוח באמצעות בדיקת דם חדשה.

גם האוויר שאנו נושמים מגיע למוח

המהדורה החדשה עוסקת לראשונה גם בחשיפה לזיהום אוויר. מחקרים קשרו זיהום אוויר לפגיעה בכלי הדם, לדלקת ולסיכון גבוה לשבץ ולדמנציה. כל אחד יכול לעקוב אחר מדדי זיהום ולהימנע ממאמץ ליד כבישים סואנים. אולם השינוי הגדול דורש מדיניות: תחבורה נקייה, מרחבים ירוקים ותכנון עירוני שמעודד הליכה.

הגישה החדשה: לבנות מעטפת, לא הרגל אחד

ההנחיות תומכות בהתערבות רב־תחומית ומותאמת אישית, שמטפלת בשלושה גורמי סיכון לפחות. הגישה נשענת בין היתר על מחקר FINGER הפיני ועל מחקר POINTER האמריקאי. היא גם הגיונית: רוב האנשים חשופים לכמה גורמי סיכון במקביל. תוכנית אישית מזהה היכן טמון פוטנציאל השיפור הגדול ביותר.

עדכון מהמחקר: שנת לימודים נוספת והסיכון לדמנציה

השכלה מעטה בגיל צעיר היא אחד מ־14 הגורמים שאפשר לשנות. כעת מגיעה ראיה חזקה במיוחד מבריטניה. ב־1972 העלו שם את גיל סיום הלימודים בחובה מ־15 ל־16. כך קיבלו ילדים שנולדו אחרי 1 בספטמבר 1957 שנת לימודים נוספת, בלי שבחרו בה בעצמם.

החוקרים ניצלו את הרפורמה כ"ניסוי טבעי" ובדקו את נתוני UK Biobank, מאגר של יותר מ־100 אלף משתתפים. לפי המחקר שפורסם בכתב העת PNAS, שנת הלימוד הנוספת הפחיתה את ההיארעות המצטברת של דמנציה בכ־0.88%. ההשפעה צנועה, אך מקורה בתכנון שמתקרב לניסוי ולא רק במתאם.

יתרה מזאת, הרפורמה ריככה את הסיכון הגנטי. לפני הרפורמה, אצל בעלי סיכון גנטי גבוה שיעור הדמנציה היה גבוה ב־0.18 נקודות אחוז לעומת בעלי סיכון נמוך. אחריה הפער הצטמצם ל־0.02 נקודות אחוז בלבד, כך לפי סיכום המחקר של NBER. כלומר, הגנים אינם גזירת גורל, והסביבה יכולה לרכך את השפעתם.

מה זה אומר עבורנו כמבוגרים? את שנות בית הספר כבר אי אפשר לשנות. עם זאת, העיקרון שמאחורי הממצא הוא רזרבה קוגניטיבית, והיא נבנית לאורך כל החיים. לימוד שפה, נגינה, קורס חדש או תפקיד מאתגר בעבודה מפעילים את אותם מנגנונים.

חדש מהמעבדה: סמן אפיגנטי במוח וברשתית

מחקר נוסף פותח כיוון טיפולי אחר. החוקרים בחנו סימון כימי על החלבונים שעוטפים את ה־DNA, בשם H3K9me3, שמשתיק גנים. ברקמות מוח ורשתית של תורמים, רמתו עלתה כבר בשלבים המוקדמים של אלצהיימר והלכה יד ביד עם הפגיעה הקוגניטיבית. בנוסף, הרמות במוח וברשתית של אותו אדם תאמו זו את זו.

לאחר מכן נתנו החוקרים לעכברים חומר ניסיוני בשם ETP69, שמעכב את הסימון. בשני מודלים של אלצהיימר החומר הפחית את הפתולוגיה, שמר על הסינפסות ושיפר זיכרון וראייה, כך דיווחו החוקרים. חשוב לזכור שאלה תוצאות בעכברים, והדרך לטיפול בבני אדם עוד ארוכה. ובכל זאת, הממצא מחזק רעיון מלהיב: בעתיד בדיקת רשתית פשוטה עשויה לשמש חלון לאבחון מוקדם של המוח.

מה כבר זמין היום

לצד המחקר, יש כבר כלים ממשיים. בדיקות דם לחלבון pTau217 עוזרות לרופאים לזהות שינויים של אלצהיימר מוקדם בהרבה מבעבר. על כך ועל התרופות החדשות נגד עמילואיד כתבתי במאמר על בדיקת הדם לאלצהיימר. בנוסף, כתבתי על הליכה יומית ומניעת אלצהיימר. בסופו של דבר, הצעדים שלמטה נשענים על הראיות החזקות ביותר שיש לנו כיום.

מה אפשר לעשות השבוע כדי להפחית את הסיכון לדמנציה?

הצעד הראשון אינו תוסף חדש. ראשית, כדאי להכיר את פרופיל הסיכון האישי: לחץ דם, סוכר, כולסטרול, משקל והיקף מותניים. שנית, כדאי לבדוק שמיעה וראייה ולברר אם יש הפרעות שינה או דיכאון. על הקשר בין לילה טוב לזיכרון כתבתי במאמר על שינה ובריאות המוח.

לאחר מכן בחרו כמה צעדים מדידים: שלושה מועדים שבועיים לפעילות אירובית, שני אימוני כוח, ארוחה ים־תיכונית אחת ביום, לימוד של דבר חדש ומפגש חברתי קבוע. מי שסובל ממחלות רקע צריך לבנות את התוכנית עם הרופא המטפל.

שורה תחתונה

ההנחיות החדשות אינן מבטיחות חסינות מדמנציה, אך הן משנות את השיחה. במקום לחכות לשכחה, אפשר לטפח רזרבה קוגניטיבית, להגן על כלי הדם, לשמור על החושים ולהישאר בקשר עם אחרים. כך מפחיתים את הסיכון לדמנציה, ולעיתים גם דוחים את הופעתה בשנים יקרות של עצמאות ותפקוד.

המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.

מראי מקום

Education reduces dementia incidence and mitigates genetic risk

H3K9me3 inhibition reverses Alzheimer's progression by restoring synaptic and immune proteostasis across the brain-retina axis

Risk reduction of cognitive decline and dementia: WHO guidelines, second edition

Dementia

Dementia prevention, intervention, and care: 2024 report of the Lancet standing Commission

Structured vs Self-Guided Multidomain Lifestyle Interventions for Global Cognitive Function: The US POINTER Randomized Clinical Trial

Hearing intervention versus health education control to reduce cognitive decline in older adults with hearing loss in the USA (ACHIEVE): a multicentre, randomised controlled trial

A 2 year multidomain intervention of diet, exercise, cognitive training, and vascular risk monitoring versus control to prevent cognitive decline in at-risk elderly people (FINGER): a randomised controlled trial

הסיכון לדמנציה

ד”ר אסנת רזיאל