הכתבות שלי

הפרעות אכילה ברפואת אורח חיים: כשהמלצה בריאה הופכת לנטל

מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל

הפרעות אכילה: כשהמלצה בריאה הופכת לנטל

הפרעות אכילה יכולות להתחיל דווקא מהמלצה טובה. "לאכול מזון מלא", "להפחית סוכר", "לעבור לתזונה צמחית". אצל רוב האנשים אלה צעדים מבריאים. עם זאת, אצל מיעוט פגיע אותן מילים מצטברות לכללים נוקשים, לחרדה ולאשמה. בכנס LM2026 באורלנדו שמעתי על כך הרצאה שלמה. זה נושא שכל צוות שמטפל בהשמנה חייב להכיר.

את ההרצאה העבירה ד"ר לורה מצ'אדו (Laura Machado), פסיכולוגית ברפואת אורח חיים ב-Kaiser Permanente בקליפורניה. לא היה לי תמלול של ההרצאה. לכן כתבתי את המאמר על בסיס תקציר ההרצאה הרשמי ועל בסיס המחקרים העדכניים בתחום.

מה הן הפרעות אכילה בהקשר הזה

ההרצאה עסקה ב-Disordered Eating, רצף רחב של הפרעות אכילה ודפוסי אכילה בעייתיים. לא תמיד הם עומדים בקריטריונים של הפרעת אכילה מאובחנת. למשל, הגבלה נוקשה, דילוג קבוע על ארוחות, אכילה בלי שליטה, או עיסוק מתמיד באוכל ובגוף. לפעמים זו גם אורתורקסיה (Orthorexia), עיסוק כפייתי באכילה "נכונה". על כך כתבתי בהרחבה במאמר על אורתורקסיה.

הקו המפריד אינו התפריט עצמו. השאלה היא אם ההרגלים גורמים מצוקה, חרדה, בידוד חברתי או חסרים תזונתיים. כלומר, אדם שאוכל בריא ונהנה הוא לא כמו אדם שאוכל בריא ומפחד.

על מה דיברה ההרצאה

לפי תקציר ההרצאה, מצ'אדו יצאה מנקודת מוצא ברורה. רפואת אורח חיים יעילה מאוד במניעה, בטיפול ואף בהחזרת מחלות כרוניות לאחור. מנגד, ההמלצה לתזונה מבוססת מזון מלא ורובה צמחית עלולה לעודד או להחמיר דפוסי אכילה בעייתיים אצל אנשים פגיעים. זה נכון גם למי שלא מאובחן עם הפרעת אכילה.

מתוך ניסיון במערכת בריאות גדולה, היא הציגה את שכיחות הסיכון בקרב משתתפי תוכניות אורח חיים. בנוסף, היא הציגה מסגרת מובנית לשקילת סיכון מול תועלת: מתי מטופל ממשיך בתוכנית ומתי מפנים אותו לטיפול ייעודי. לבסוף, היא נתנה הנחיות לשפה ולמסרים בקבוצות, כדי לשמור על עקרונות רפואת אורח החיים בלי לגרום נזק.

כמה זה שכיח במרפאות שלנו

המטופלים האלה כבר יושבים מולנו. מטא־אנליזה ב-JAMA בדקה בריאות נפשית אצל מי שמתכננים ניתוח בריאטרי ואצל מי שעברו אותו. החוקרים מצאו הפרעת אכילה בולמוסית אצל 17% מהם (טווח 13%-21%), ודיכאון אצל 19%.

יתרה מזאת, מחקר מדנמרק בדק 136 מטופלים שהופנו מבית חולים לקורס אורח חיים. אצל 17.65% עלו תסמינים של הפרעת אכילה, מלאה או תת־קלינית. 11.03% עמדו בקריטריונים בדיווח עצמי: 7.35% להפרעת אכילה בולמוסית ו-3.68% לבולימיה. כלומר, חלק מהאנשים שמגיעים לירידה במשקל צריכים קודם כול טיפול אחר. על כך כתבתי גם במאמר הפרעות אכילה בכל משקל ובכל גיל.

האם תוכניות לירידה במשקל גורמות להפרעות אכילה

כאן יש חדשות מרגיעות. סקירה שיטתית ב-Obesity Reviews כללה 49 מחקרים ו-6,337 מבוגרים בתוכניות התנהגותיות לירידה במשקל. בסוף התוכנית, ציון הפרעות האכילה הכולל ירד (Hedges' g = -0.27). בנוסף, אכילה בולמוסית ירדה בצורה בולטת (g = -0.66). שני השיפורים החזיקו גם במעקב.

עם זאת, ארבעה מחקרים דיווחו על תסמינים חדשים אצל חלק קטן מהמשתתפים, בין 0% ל-6.5%. לכן המסקנה כפולה. לרוב האנשים, תוכנית מובנית ומלווה דווקא מקטינה את הסיכון. אבל צריך לעקוב, כי אצל מיעוט המצב מחמיר.

תזונה צמחית והפרעות אכילה: מה מראים המחקרים

האם תזונה צמחית עצמה מזיקה? מטא־אנליזה מיולי השנה כללה 24 מחקרים ו-25,223 משתתפים. החוקרים לא מצאו הבדל מובהק בתסמיני הפרעות אכילה בין צמחונים וטבעונים לבין אוכלי כול.

מנגד, מטא־אנליזה נוספת בדקה תסמינים של אורתורקסיה דווקא. היא כללה 26 מחקרים ו-23,783 מבוגרים. אצל צמחונים וטבעונים התסמינים היו גבוהים במידה בינונית (Cohen's d = 0.46). בנוסף, הסיכוי לדווח עליהם היה כפול בערך (OR = 1.99). חשוב לזכור שכל המחקרים היו חתך, באיכות נמוכה ועם שונות גבוהה. כלומר, אולי אנשים עם נטייה לנוקשות פשוט בוחרים בתפריט צר, ולא התפריט יוצר את הנוקשות.

גם הרשתות החברתיות משחקות תפקיד

מטא־אנליזה מאוקטובר מצאה קשר חיובי קטן בין שימוש ברשתות חברתיות לנטייה לאורתורקסיה (r = 0.20). לפי החוקרים, סוג התוכן שנצרך חשוב בהרבה מהפלטפורמה או מזמן השימוש. רמת הוודאות של הממצא נמוכה מאוד.

הפרעות אכילה בעידן תרופות ה-GLP-1

הנושא חשוב במיוחד היום. בזכות GLP-1 התיאבון יורד, וגם רעש האוכל שוכך. אצל חלק מהמטופלים הן אף מפחיתות התקפי אכילה. אולם אותו מנגנון עלול לחזק הגבלה אצל מי שנוטה אליה.

באוקטובר פורסמה ב-World Psychiatry הסכמת מומחים ראשונה בנושא. 45 מומחים ובעלי ניסיון אישי השתתפו בה. ההמלצות כוללות סינון להפרעות אכילה, נוכחיות ובעבר, לפני תחילת הטיפול, בכלי קצר ומתוקף. בנוסף, הם ממליצים על מעקב לפי רמת הסיכון ועל טיפול פסיכולוגי במקביל. לדבריהם, ככלל לא מתחילים את התרופות בהפרעת אכילה פעילה, במיוחד באנורקסיה, באנורקסיה לא טיפוסית ובבולימיה עם הגבלה חזקה. גם בעבר כזה צריך זהירות.

מניעת הפרעות אכילה: חמישה עקרונות

על בסיס ההרצאה והמחקרים, אלה העקרונות שאני מיישמת במרכז שלנו:

1. לשאול לפני שממליצים

לפני תוכנית תזונה, תרופה או ניתוח, שואלים על היסטוריה של הפרעות אכילה, הגבלה, הקאות ובולמוסים. שאלון קצר מתוקף מספיק כדי לזהות מי צריך הערכה מעמיקה.

2. לשים לב לשפה

מילים כמו "נקי", "מלוכלך", "אסור" ו"חטא" מזינות פחד. במקומן, כדאי להשתמש בשפה של הוספה וגמישות: להוסיף ירקות, קטניות וחלבון, במקום לשלול קבוצות מזון. בנוסף, בקבוצות כדאי לדבר על בריאות ותפקוד, ולא רק על מספר על המשקל.

3. לזהות סימני אזהרה להפרעת אכילה

נוקשות שגורמת למצוקה, הימנעות מארוחות משפחתיות, אשמה אחרי אכילה, ירידה מהירה מהצפוי או עיסוק מתמיד בתוויות. אלה סימנים לעצור ולבדוק.

4. לשקול סיכון מול תועלת

לא כל סימן מחייב להוציא מטופל מהתוכנית. לפעמים אפשר להתאים אותה ולהוסיף ליווי פסיכולוגי. לעומת זאת, כשיש הפרעת אכילה פעילה, מטפלים בה לפני הירידה במשקל.

5. לעבוד בצוות

זה המקום שבו טיפול רב־תחומי מוכיח את עצמו. צוות של דיאטנית, פסיכולוג ורופא מגלה את הסימנים בזמן ומעדכן את הטיפול.

מה זה אומר עבורכם

אם אתם בטיפול לירידה במשקל ומרגישים שהאוכל הפך למקור של פחד, חשוב לומר זאת לצוות. זו לא חולשה, וזה גם לא כישלון. להפך, זה מידע שעוזר לנו לבנות טיפול בטוח. על הביולוגיה של הפרעות אכילה כתבתי בנפרד, ושם תמצאו הסבר למה זה לא עניין של משמעת.

שורה תחתונה

הפרעות אכילה הן סיכון אמיתי, אבל לא סיבה לוותר על המלצות לאורח חיים בריא. רוב המטופלים מרוויחים מתוכנית מובנית, וחלקם אף משתפרים גם בהרגלי האכילה. המפתח הוא לשאול, להקשיב, לבחור מילים בזהירות ולעבוד בצוות. כך רפואת אורח חיים נשארת מרפאה, ולא הופכת לעוד מקור של לחץ.

המאמר מבוסס על תקציר ההרצאה בכנס ועל מחקרים שפורסמו. זהו מידע כללי, ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי. אם אתם חוששים מהפרעת אכילה, פנו לרופא המטפל או לגורם מקצועי.