זריקה אחת של DNA במקום זריקה שבועית? פריצת הדרך שעשויה לשנות את עולם הטיפול בהשמנה
האם ייתכן שבעתיד הקרוב נחליף את הזריקות השבועיות כמו אוזמפיק, וויגובי ומונג’רו בזריקה אחת? בנוסף, האם יתכן שזריקה זו תשפיע במשך חודשים ארוכים?
מחקר חדש ומסקרן ממכון המחקר האמריקאי The Wistar Institute, שפורסם בכתב העת המדעי Molecular Therapy – Nucleic Acids,
מציג גישה חדשנית לחלוטין: הזרקה חד-פעמית של מולקולת DNA קטנה. בנוסף, גישה זו מאפשרת לגוף לייצר בעצמו הורמונים המדכאים תיאבון. יתרה מזאת, ההורמונים משפרים את חילוף החומרים לאורך זמן.
למרות שהמחקר בוצע בשלב זה בעכברים בלבד, מדובר באחת מפריצות הדרך המעניינות ביותר בתחום רפואת ההשמנה בשנים האחרונות.
במקום להזריק את התרופה – הגוף מייצר אותה בעצמו
הטיפולים הקיימים כיום, ובהם סמגלוטייד (אוזמפיק, וויגובי) וטירזפטייד (מונג’רו), מחייבים הזרקות חוזרות כדי לשמור על רמות התרופה בגוף.
החוקרים ניסו לפתור את הבעיה בדרך אחרת לחלוטין.
במקום להזריק שוב ושוב את החלבון התרופתי, הם הזריקו מולקולת DNA מעגלית זעירה (minicircle DNA) המכילה את ההוראות הגנטיות לייצור ההורמון.
לאחר ההזרקה, תאי השריר קולטים את ה-DNA . לאחר מכן הם מתחילים לייצר בעצמם את החלבון הטיפולי במשך תקופה ממושכת.
במילים אחרות הגוף הופך ל”מפעל ייצור” זמני של התרופה.
עד פי עשרה יותר זמן פעולה
במהלך התקופה נצפו:
- ירידה משמעותית במשקל הגוף.
- שיפור ברמות הסוכר בדם.
- ירידה בצריכת המזון.
- פעילות ממושכת לאחר זריקה אחת בלבד.
אם תוצאות דומות יתקבלו גם בבני אדם, המשמעות עשויה להיות מעבר מטיפול שבועי לטיפול שניתן אחת למספר חודשים.
יתרון עצום בהתמדה בטיפול
אחת הבעיות הגדולות ביותר כיום היא ההתמדה.
חולים רבים מפסיקים טיפול בגלל עלויות, שכחת זריקות, קושי בהזרקה או מחסור בתרופות.
לא ריפוי גנטי – אלא “הוראות זמניות”
המונח “DNA” עלול לעורר חשש, אך חשוב להבין במה מדובר. אין כאן עריכה של הגנום, אין שינוי קבוע ב-DNA של המטופל, ואין שימוש בטכנולוגיית CRISPR.
ה-DNA המעגלי נשאר מחוץ לכרומוזומים ואינו משתלב בחומר הגנטי. הוא משמש כהוראת ייצור זמנית בלבד, ולאחר פרק זמן פעילותו דועכת.
העתיד של רפואת ההשמנה?
המחקר מצטרף למגמה רחבה ברפואה המודרנית. בנוסף, יש כיום מעבר מתרופות קצרות טווח לפלטפורמות ביולוגיות ארוכות-השפעה.
במקום לייצר מולקולות חדשות בלבד, המדע מחפש דרכים לגרום לגוף לייצר אותן בעצמו בצורה מבוקרת ובטוחה.
אם הטכנולוגיה תצליח גם בניסויים קליניים בבני אדם, היא עשויה להשפיע לא רק על השמנה וסוכרת,
אלא גם על מגוון רחב של מחלות כרוניות שבהן נדרש טיפול ביולוגי מתמשך.
עדיין מוקדם מאוד
רבות מהטכנולוגיות שנראות מבטיחות במודלים של בעלי חיים אינן מגיעות בסופו של דבר לשימוש קליני.
לכן, אין מדובר בתחליף לטיפולים הקיימים כיום, אלא בכיוון מחקרי מרתק שעשוי לעצב את הדור הבא של רפואת ההשמנה.
ייתכן שבעשור הקרוב עולם תרופות ההשמנה יעבור מהפכה נוספת. אחרי שעברנו מזריקות יומיות לזריקות שבועיות,
ייתכן שהשלב הבא יהיה טיפול שניתן אחת למספר חודשים – או אפילו לעיתים רחוקות יותר.
אם החזון הזה יתממש, הוא עשוי לשנות לא רק את יעילות הטיפול, אלא גם את איכות החיים של מיליוני אנשים החיים עם השמנה ברחבי העולם.
