הכתבות שלי

הצהרת החברה האנדוקרינית: מפת הדרכים החדשה לטיפול בהשמנה

מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל

הצהרת החברה האנדוקרינית: הבריאות במרכז, לא רק המספר על המשקל

הצהרת החברה האנדוקרינית החדשה משרטטת את עתיד הטיפול בהשמנה. החברה האנדוקרינית (Endocrine Society) היא הארגון הבינלאומי הגדול של רופאים וחוקרים בתחום ההורמונים. המסר המרכזי של ההצהרה פשוט: הצלחת הטיפול צריכה להימדד בבריאות, בתפקוד ובאיכות החיים. הקילוגרמים שירדו הם רק חלק מהתמונה.

ההצהרה מסכמת מה כבר ידוע ואילו שאלות עדיין פתוחות. בנוסף, היא מגדירה איזה מחקר חסר כדי להתאים לכל אדם את הטיפול הנכון לו.

מה פורסם ומי עומד מאחורי ההצהרה

ההצהרה פורסמה ב-9 בספטמבר 2026 בכתב העת Endocrine Reviews, כתב העת המדעי של החברה. כתבו אותה שמונה מומחים בהובלת פרופ׳ דניאל דרוקר (Daniel Drucker) מבית החולים מאונט סיני בטורונטו. דרוקר הוא מחלוצי המחקר על ההורמון GLP-1. הצוות סקר מעל 200 מחקרים.

במרכז ההצהרה עומדות התרופות החדשות. הן מבוססות על הורמונים שהמעי מפריש בתגובה לאכילה. ביניהן סמגלוטייד (Semaglutide), החומר הפעיל בוויגובי (Wegovy) ובאוזמפיק (Ozempic). ביניהן גם טירזפטייד (Tirzepatide), החומר הפעיל במונג׳רו (Mounjaro).

לפי ההצהרה, התרופות האלה מאפשרות היום לאנשים רבים ירידה של 25% ממשקל הגוף ויותר. לכן חשוב להבין היטב מה קורה בגוף בזמן הירידה. חשוב גם להבין איך משפרים את הרכב הגוף ואת הבריאות.

השמנה היא מחלה ביולוגית, לא עניין של כוח רצון

השמנה היא מחלה כרונית. היא מושפעת מגנטיקה, מהמוח, מהורמונים, מחילוף החומרים ומהסביבה. לפי ההצהרה, הגוף מווסת באופן פעיל את כמות השומן ואת מיקומו לאורך כל החיים.

המוח הוא המנהל הראשי של הוויסות הזה. הוא קובע כמה שומן לשמור. כדי להגיע ליעד הוא משתמש ברעב, בשובע ובהוצאת האנרגיה. מעל 75% מהגנים שקשורים להשמנה פעילים בעיקר במערכת העצבים המרכזית.

כשיורדים במשקל בדיאטה בלבד, הגוף פועל כדי לחזור למשקל הקודם. התיאבון עולה והוצאת האנרגיה יורדת. לתגובה הזו קוראים הסתגלות מטבולית. החוקרים מציינים שאצל בני אדם היא נובעת בעיקר מעלייה בתיאבון, ופחות מהאטה בחילוף החומרים.

איך התרופות החדשות משנות את התמונה

התרופות החדשות פועלות אחרת. לפי המודל שבהצהרה, הן מורידות את יעד השומן שהמוח מגן עליו. הגוף נע לעבר היעד החדש והנמוך. לכן בתקופת הירידה פוחתים הרעב, התשוקה למזון ורעש האוכל (Food Noise). רעש האוכל הוא המחשבות הטורדניות והמתמשכות על אוכל.

עם זאת, החוקרים מודים שהמנגנון עדיין אינו מובן עד הסוף. לא ברור אילו תאים במוח אחראים לתועלת, ואילו לתופעות הלוואי כמו בחילה. מחקרים מצאו קשר קטן או אפסי בין עוצמת תופעות הלוואי לבין מידת הירידה במשקל. אם שני האפקטים נובעים מתאים שונים, אולי בעתיד יפותחו תרופות שלא יחייבו העלאת מינון הדרגתית.

למה אותה תרופה פועלת אחרת אצל כל אחד

התגובה לטיפול משתנה מאוד בין אנשים. לפי ההצהרה, השונות הזו דומה בטיפולים שונים מאוד: דיאטה דלת פחמימות, טירזפטייד וניתוח מעקף קיבה. בכל אחד מהם סטיית התקן היא 10% עד 12% ממשקל הגוף. סטיית התקן היא מדד סטטיסטי לפיזור התוצאות סביב הממוצע. לפי החוקרים, צורת הפיזור מרמזת שההבדלים נובעים בעיקר מהביולוגיה, ולא מהתמדה.

יש גם גורמים ידועים. במחקרים רבים, הירידה הממוצעת במשקל של נשים בתרופות החדשות גדולה מזו של גברים. בנוסף, הירידה של אנשים בלי סוכרת סוג 2 גדולה מזו של אנשים עם סוכרת. עם זאת, בדיקות גנטיות אינן יודעות כיום לחזות מי יגיב לאיזו תרופה.

המטרה לעתיד היא רפואה מדויקת. רוצים לזהות תת־סוגים של השמנה ולפתח סמנים שינבאו את התגובה לכל טיפול. לפי ההצהרה, זו עדיין שאיפה. רוב החלוקות לתת־סוגים עוד לא הראו יכולת לנבא תגובה שונה לטיפול.

הצהרת החברה האנדוקרינית: הצלחה נמדדת בבריאות

היום תרופה להשמנה מאושרת בעיקר לפי אחוז הירידה הממוצע במשקל. החוקרים טוענים שבעידן התרופות החזקות המדד הזה כבר לא מספיק.

הסיבה פשוטה. איברים ומצבים שונים מגיבים לדרגות שונות של ירידה במשקל:

ירידה של 2% עד 5% יכולה כבר לשפר את רמות הסוכר ולהוריד טריגליצרידים, סוג של שומנים בדם.

בירידה של 5% עד 10% משתפרים איכות החיים, מצב הרוח והניידות.

ירידה של 10% עד 15% חיונית לרוב לשיפור משמעותי בדום נשימה בשינה ובשחיקת ברכיים.

גם מדד מסת הגוף (BMI) מוגבל. הוא אינו מודד את כמות השומן ואת מיקומו. שומן בטני ושומן סביב איברים פנימיים קשורים לסיכון מטבולי גבוה. לכן ההצהרה ממליצה לבחון גם את היחס בין היקף המותניים לגובה (Waist-to-Height Ratio). בנוסף, היא ממליצה לבחון את הרכב הגוף: שומן, שריר ועצם.

יעדים טיפוליים, כמו בכל מחלה כרונית

החזון הוא לקבוע יעדים טיפוליים. בסוכרת, למשל, מכוונים להמוגלובין מסוכרר (HbA1c) מתחת ל-6.5%. בהשמנה אפשר יהיה לכוון ליעד שמבוסס על תוצאות בריאותיות. על הרעיון הזה הרחבנו במאמר על טיפול לפי יעד בתרופות GLP-1.

ההצהרה מביאה דוגמה ממחקר שהוצג בכנס האירופי להשמנה ב-2024, על בסיס רשומות רפואיות מבריטניה. אחרי ירידה במשקל, מדד מסת גוף של 27 ו/או יחס מותניים לגובה של 0.53 ומטה לוו בסיכון מוחלט נמוך. הסיכון היה נמוך לסוכרת סוג 2, ליתר לחץ דם, לשחיקת ברכיים או ירכיים ולמחלת לב טרשתית.

הצהרת החברה האנדוקרינית: שלושה שלבים בטיפול

ההצהרה מציעה לחלק את הטיפול התרופתי לשלבים פיזיולוגיים:

שלב הירידה: התרופה מורידה את יעד השומן של המוח, והמשקל יורד לעברו. בשלב הזה התיאבון נמוך במיוחד.

שלב ההתייצבות: המשקל מפסיק לרדת במינון נתון. זה לא סימן שהתרופה הפסיקה לעבוד. זהו איזון חדש, שבו כמות השומן תואמת את היעד החדש. בשלב הזה התיאבון נוטה לחזור מעט.

שלב השימור: הטיפול מחזיק את האיזון לאורך שנים. לעתים צריך להתאים את הטיפול, כי השמנה היא מחלה שעלולה להתקדם עם הזמן.

רוב המחקרים עד היום נמשכו כשנה עד שנה וחצי. לכן הם מתארים בעיקר את שלב הירידה. על ההתייצבות ועל השימור יודעים הרבה פחות, וזה אחד הפערים שההצהרה מבקשת לסגור.

האם כל מטופל צריך את המינון המרבי?

היום מעלים את המינון עד המינון המרבי הנסבל, כפי שנעשה בניסויים הקליניים. לפי החוקרים, גישה כזו כמעט ייחודית להשמנה בין המחלות הכרוניות. לעתים היא מובילה לחוסר סבילות ולירידה מופרזת במשקל.

לכן הם קוראים למחקרים על המינון היעיל הנמוך ביותר. הרעיון הוא להעלות מינון עד שמגיעים ליעד בריאותי, ולא עד המינון המקסימלי. בנוסף, הם מציעים לבדוק את קצב הירידה. למשל, ירידה של עד 1% ממשקל הגוף בשבוע לעומת קצב מהיר מזה. חשוב לבדוק גם את השפעת הקצב על השריר, העצם, התפקוד ומצב הרוח.

נתונים ראשונים כבר תומכים בכיוון, לפי הצהרת החברה האנדוקרינית. במחקר SURMOUNT-MAINTAIN מטופלים עברו מטירזפטייד 10 או 15 מ״ג לשבוע ל-5 מ״ג לשבוע. בשנה הנוספת הם שמרו על כשני שלישים מהירידה. במחקר ATTAIN-MAINTAIN מטופלים עברו מזריקות לכדור היומי אורפורגליפרון (Orforglipron). אחרי שנה נוספת הם שמרו על ירידה כוללת של 16.8% מתחילת הטיפול אחרי טירזפטייד, ו-15.1% אחרי סמגלוטייד.

מנגד, הפסקת הטיפול מובילה בדרך כלל לעלייה חוזרת במשקל. גם לחץ הדם, השומנים והסוכר בדם חוזרים לעלות. כך הודגם במחקרי STEP-4, בהמשך של STEP-1 וב-SURMOUNT-4. לפי ההצהרה, זה מה שקורה כשמפסיקים טיפול בכל מחלה כרונית. קראו עוד על עלייה במשקל אחרי הפסקת זריקות ההרזיה.

תועלת מעבר למשקל: לב, שינה וכבד

בשנים האחרונות קיבלו התרופות אישורים גם מעבר להשמנה. ב-2024 אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) את סמגלוטייד להפחתת אירועים לבביים חמורים. באותה שנה אושר טירזפטייד לדום נשימה בשינה בינוני עד קשה. ב-2025 אושר סמגלוטייד לדלקת כבד שומנית על רקע מטבולי (MASH) עם הצטלקות בינונית עד מתקדמת.

לב: במחקר SELECT השתתפו 17,604 אנשים עם מחלת לב, עודף משקל או השמנה, וללא סוכרת. הם קיבלו סמגלוטייד 2.4 מ״ג בשבוע או אינבו. במעקב ממוצע של 39.8 חודשים, אירוע לבבי חמור אירע אצל 6.5% ממקבלי התרופה לעומת 8.0% ממקבלי האינבו. במילים פשוטות: כ-6.5 לעומת 8 מתוך כל 100 מטופלים. הפסקת טיפול בגלל תופעות לוואי הייתה שכיחה בקבוצת התרופה: 16.6% לעומת 8.2%. הרחבה במאמר על מחקר SELECT וההגנה על הלב.

שינה: במחקרי SURMOUNT-OSA השתתפו 469 אנשים עם השמנה ודום נשימה חסימתי בשינה בינוני עד קשה. טירזפטייד במשך 52 שבועות הפחית את מספר הפסקות הנשימה בשעת שינה, את המשקל ואת לחץ הדם הסיסטולי. בנוסף, הוא הוריד את רמת ה-hsCRP, סמן רגיש לדלקת בגוף, ושיפר את איכות השינה שדיווחו המשתתפים.

כבד: במחקר ESSENCE נבדק סמגלוטייד 2.4 מ״ג בשבוע באנשים עם MASH והצטלקות (פיברוזיס) בדרגה 2 או 3. אחרי 72 שבועות, בקרב 800 המטופלים הראשונים, הדלקת בכבד חלפה ללא החמרה בהצטלקות אצל 62.9% ממקבלי התרופה. במקבלי האינבו השיעור היה 34.3%. ההצטלקות פחתה ללא החמרה בדלקת אצל 36.8% לעומת 22.4%.

השאלה הפתוחה היא כמה מהתועלת נובעת מהירידה במשקל, וכמה מהשפעה ישירה של התרופה. לפי ההצהרה, התרופות מפחיתות סמני דלקת ומגנות על הלב, הכליות והכבד. רק חלק מהמנגנונים קשורים למידת הירידה במשקל. בכבד, למשל, ניתוח נוסף של ESSENCE מצביע על תועלת שאינה תלויה בירידה במשקל.

שריר, עצם ואורח חיים

ירידה גדולה במשקל כוללת גם אובדן של רקמה רזה. ההצהרה מדגישה שאין היום הסכמה על הדרך הטובה ביותר למדוד שריר, שומן ועצם במרפאה. לכן היא קוראת לפתח כלים זולים ומדויקים. שמירה על השריר היא חלק מרכזי מהמטרה. קראו עוד על שמירה על מסת השריר בזמן ירידה במשקל.

העצם דורשת תשומת לב מיוחדת. במחקר SELECT נצפו יותר שברים בירך ובאגן בקרב נשים מעל גיל 75 שקיבלו את התרופה. החוקרים קוראים לבדוק כיצד משתנים השריר ותפקודו בזמן הירידה במשקל. הדגש הוא על נשים מעל גיל 60 וגברים מעל גיל 70.

התרופות אינן מחליפות אורח חיים בריא. ההצהרה קוראת למחקרים שיבחנו איך לשלב תרופות עם תזונה ופעילות גופנית, גם בשלב הירידה וגם בשלב השימור. במחקרי אורח חיים, מעקב עצמי, פעילות גופנית וחלבון בתזונה לוו בשמירה טובה על המשקל. עדיין לא ברור אם אותם גורמים חשובים באותה מידה גם אחרי טיפול תרופתי.

בטיחות לטווח הארוך

תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן במערכת העיכול, כמו בחילות והקאות. בגללן מעלים את המינון בהדרגה. ירידה מהירה במשקל, בכל שיטה, מעלה את הסיכון לאבני מרה.

ירידה מהירה מאוד עם אכילה מועטה לוותה בעבר בחסרים תזונתיים, בהפרעות במלחים ובעייפות. כך הראו נתונים מניתוחים ומדיאטות דלות קלוריות מאוד. לכן החוקרים ממליצים לעקוב מקרוב אחר כמות האוכל ואחר קצב הירידה. ההצהרה מונה גם תופעות נדירות, כמו פגיעה איסכמית בעצב הראייה (NAION).

השימוש בתרופות מתרחב ונמשך לעתים שנים. לכן גדל הצורך במידע על בטיחות לטווח הארוך. לדברי דרוקר, התחום צריך מחקרים גדולים, ארוכים ומגוונים מאלה שיש היום. בנוסף, צריך להשתמש באופן רחב בנתונים מהעולם האמיתי. הרחבה במאמר על פרופיל הבטיחות לטווח הארוך.

הצהרת החברה האנדוקרינית: מפת דרכים, לא הנחיה טיפולית

ההצהרה מבהירה במפורש שאינה מיועדת להנחות טיפול. היא אינה מציעה פרוטוקול אחיד. במקום זאת, היא מגדירה מה ידוע, איפה קיימים פערי הידע ואילו מחקרים יקדמו את התחום.

המסר שלה לעולם הרפואה ברור. השאלה החשובה כבר אינה רק ״כמה ירדת?״. השאלה היא ״כמה השתפרו הבריאות, התפקוד ואיכות החיים, ואיך שומרים על השיפור לאורך זמן?״

שורה תחתונה: הצהרת החברה האנדוקרינית

הצהרת החברה האנדוקרינית מסמנת מעבר. הטיפול בהשמנה עובר מהתמקדות במשקל בלבד לטיפול במחלה כרונית מורכבת. בעתיד, הצלחה תימדד בבריאות מטבולית טובה יותר ובשמירה על שריר ועצם. היא תימדד גם בפחות מחלות לב, כבד וכליה, בשינה טובה יותר ובתפקוד משופר. כדי להגיע לשם צריך עוד מחקר, אבל את התשובות הראשונות אנחנו כבר רואים היום.

המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי. כל שינוי במינון, מעבר בין תרופות או הפסקת טיפול צריכים להיעשות עם הרופא המטפל.