מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל
אבנים בכיס המרה ותרופות GLP-1: השורה הראשונה
אבנים בכיס המרה הן אחת מתופעות הלוואי שכדאי להכיר בטיפול בתרופות ממשפחת GLP-1. התרופות האלה, כמו ויגובי (Wegovy) ומונג׳רו (Mounjaro), שינו את הטיפול בהשמנה. לצד היתרונות הגדולים, הן מעלות במידה מתונה את הסיכון לאבני מרה ולדלקת בכיס המרה. במספרים מוחלטים, זו תוספת קטנה של מקרים.
במאמר ריכזתי את המחקרים המרכזיים. מה המנגנון? אצל מי הסיכון גבוה במיוחד? מתי נכון לבצע אולטרסאונד? ואיך מפחיתים את הסיכון בלי לוותר על טיפול יעיל?
כיס המרה ואבני מרה: רקע קצר
כיס המרה הוא שק קטן מתחת לכבד. הוא אוגר מרה, נוזל שהכבד מייצר ושעוזר לעכל שומנים. אחרי ארוחה, ובעיקר ארוחה עם שומן, כיס המרה מתכווץ ומרוקן את המרה אל המעי.
אבני מרה מופיעות כשהמרה רוויה מדי בכולסטרול, או כשהיא עומדת זמן רב בכיס המרה. זו אינה תופעה נדירה. לפי הנחיות האיגוד האירופי לחקר הכבד (EASL), אבני מרה קיימות אצל עד 20% מהאוכלוסייה באירופה. רוב האבנים שקטות לאורך כל החיים. תסמינים מופיעים בשיעור של 1% עד 4% בשנה.
התרופות ממשפחת GLP-1 מחקות הורמון שובע טבעי מהמעי. סמגלוטייד (Semaglutide) הוא החומר הפעיל באוזמפיק ובוויגובי. טירזפטייד (Tirzepatide), החומר הפעיל במונג׳רו, פועל גם על הקולטן של ההורמון GIP. את ההבדלים בין התרופות פירטתי במאמר מונג׳רו מול ויגובי.
מה מצאו המחקרים על אבנים בכיס המרה
ב־2022 פורסמה ב־JAMA Internal Medicine מטה־אנליזה גדולה, כלומר ניתוח משולב של מחקרים רבים. היא כללה 76 ניסויים מבוקרים ו־103,371 משתתפים, רובם עם סוכרת מסוג 2. הטיפול היה קשור לעלייה של 37% בסיכון למחלות כיס המרה ודרכי המרה (סיכון יחסי 1.37). הסיכון לאבני מרה עלה פי 1.27, ולדלקת בכיס המרה פי 1.36.
שלושה ממצאים בלטו. ראשית, הסיכון היה גבוה בניסויי הרזיה (סיכון יחסי 2.29) לעומת ניסויי סוכרת (1.27). שנית, הסיכון עלה במינונים גבוהים (1.56) ולא במינונים נמוכים (0.99). שלישית, הוא עלה כשהטיפול נמשך זמן רב (1.40).
מטה־אנליזה עדכנית ב־Gastroenterology מ־2025 כללה 55 ניסויים ו־106,395 משתתפים. התרופות העלו את הסיכון לאבני מרה (סיכון יחסי 1.46), כלומר 2 מקרים נוספים על כל 1,000 מטופלים. לעומת זאת, לא הייתה להן השפעה ברורה על אירועים אחרים בדרכי המרה.
ויגובי, מונג׳רו ולירגלוטייד: הנתונים
בניסוי STEP 1 הופיעו הפרעות בכיס המרה, בעיקר אבנים, אצל 2.6% מהמטופלים בסמגלוטייד 2.4 מ"ג. בקבוצת הפלצבו השיעור היה 1.2%. במילים אחרות, מתוך 100 מטופלים, כ־3 לעומת כ־1.
בניסוי SELECT השתתפו 17,604 אנשים עם מחלת לב ועודף משקל, ללא סוכרת. לפי ניתוח תופעות הלוואי של SELECT, אירועים חמורים בכיס המרה הופיעו אצל 1.2% מהנשים בסמגלוטייד, לעומת 0.9% בפלצבו. אצל הגברים השיעורים היו 1.3% לעומת 1.1%.
בניסוי SUSTAIN-6 השתתפו 3,297 חולי סוכרת מסוג 2. שם הופיעו הפרעות בכיס המרה אצל 3.9% במינון 0.5 מ"ג ואצל 3.2% במינון 1.0 מ"ג. בקבוצות הפלצבו המקבילות השיעורים היו 4.6% ו־2.8%. כלומר, בניסוי הזה לא נראה הבדל ברור.
בטירזפטייד, לפי נתוני היצרן מניסויי SURMOUNT-1 ו־SURMOUNT-2, אבני מרה דווחו אצל 1.1% לעומת 1% בפלצבו. דלקת בכיס המרה הופיעה אצל 0.7% לעומת 0.2%, וכריתת כיס מרה אצל 0.2% לעומת אפס.
גם בסוכרת קיים אות דומה. בניסוי LEADER השתתפו 9,340 חולי סוכרת. מחלה חריפה של כיס המרה הופיעה אצל 141 מתוך 4,668 מטופלים בלירגלוטייד (Liraglutide), לעומת 88 מתוך 4,672 בפלצבו. זהו סיכון גבוה פי 1.60, אף שהירידה במשקל בניסויי סוכרת מתונה.
למה נוצרות אבנים בכיס המרה בזמן הטיפול
הסיבה אינה אחת. כמה תהליכים פועלים במקביל ומחזקים זה את זה.
ירידה מהירה במשקל. כשהגוף מפרק שומן במהירות, הכבד מפריש כולסטרול רב אל המרה. המרה נעשית רוויה, מופיעים גבישים, ומהם אבנים. התופעה מוכרת עשרות שנים, גם אחרי ניתוחים בריאטריים ודיאטות דלות קלוריות מאוד. לפי EASL, הסיכון עולה משמעותית בירידה של יותר מ־1.5 ק"ג בשבוע. על הסכנות שבקצב כזה כתבתי במאמר על ירידה מהירה במשקל.
האטה בפעילות כיס המרה. מחקרים על לירגלוטייד הראו שהתרופה מאריכה את הזמן עד להתרוקנות המרבית של כיס המרה. היא גם משפיעה על הורמונים מהמעי שמווסתים את מילוי כיס המרה.
פחות אוכל, פחות התכווצויות. כשאוכלים מעט, ובעיקר מעט שומן, כיס המרה מתכווץ פחות. לכן המרה עומדת בו זמן רב.
אצל מי הסיכון גבוה
לפי המחקרים, הסיכון עולה בטיפול לצורך ירידה במשקל, במינונים גבוהים ובטיפול ממושך. בנוסף, הוא עולה בירידה מהירה וגדולה במשקל, בעיקר בחודשים הראשונים. גם מין נשי וגיל מבוגר הם גורמי סיכון מוכרים לאבני מרה, לצד ההשמנה עצמה.
חשוב לזכור שלא כל אבן שמתגלה בזמן הטיפול נגרמה מהתרופה. אבני מרה שכיחות מאוד אצל אנשים עם השמנה גם בלי תרופות. אצל רוב המטופלים לא נעשה אולטרסאונד לפני הטיפול. לכן חלק מהאבנים היו שם כבר קודם. כנראה מדובר בשילוב של הסיכון הבסיסי, הירידה במשקל והשפעה ישירה ומתונה של התרופה.
האם צריך אולטרסאונד לפני הטיפול
כיום אין בהנחיות המלצה גורפת לבצע אולטרסאונד לכל מטופל לפני הטיפול. רוב האבנים השקטות נשארות שקטות, ואבנים ללא תסמינים אינן מצריכות בדרך כלל ניתוח. בנוסף, גילוי מקרי של אבן שקטה עלול להוביל לבדיקות ולחרדה מיותרות.
עם זאת, אולטרסאונד הגיוני אצל מי שסבל בעבר מכאבים בבטן העליונה, מדלקת בכיס המרה או מדלקת בלבלב. הוא מתאים גם למי שיש לו אנזימי כבד לא תקינים ללא הסבר. לבסוף, הוא שימושי במטופל בסיכון גבוה שמתכנן ירידה גדולה במשקל. כלומר, הגישה המומלצת היא סלקטיבית ולא שגרתית.
איך מפחיתים את הסיכון לאבנים בכיס המרה
העלאת מינון הדרגתית. הסיכון קשור למינון ולקצב הירידה. לכן כדאי לעלות בהדרגה, בלי לדלג על שלבים ובלי למהר למינון המרבי. על כך כתבתי במאמר על מינון מותאם יעד בתרופות GLP-1.
ארוחות סדירות עם מעט שומן בריא. כיס המרה מתכווץ בתגובה לשומן. שמן זית, אגוזים או אבוקדו בכל ארוחה מעודדים התרוקנות סדירה. מטה־אנליזה של 13 ניסויים מצאה שדיאטות הרזיה עשירות בשומן הפחיתו אבנים, לעומת דיאטות דלות שומן.
חומצה אורסודאוקסיכולית (Ursodeoxycholic Acid, UDCA). זוהי חומצת מרה טבעית שמפחיתה את רוויית הכולסטרול במרה. באותה מטה־אנליזה השתתפו 1,836 אנשים שירדו במשקל בדיאטה או בניתוח. UDCA הפחיתה את הסיכון לאבנים בכשני שלישים (סיכון יחסי 0.33). EASL ממליצה על UDCA זמנית, לפחות 500 מ"ג ליום, בזמן ירידה מהירה ועד שהמשקל מתייצב. עם זאת, עדיין אין ניסויים במטופלים בתרופות GLP-1. לכן ההחלטה אישית, ומתאימה בעיקר למטופלים בסיכון גבוה.
הימנעות מ"יו־יו". לפי EASL, תנודות חוזרות במשקל מעלות בעצמן את הסיכון לאבני מרה. לכן הפסקה וחידוש חוזרים של הטיפול אינם רעיון טוב.
למה לא לוותר על הטיפול
הסיכון המוחלט קטן. בניסוי SELECT, ההפרש באירועים חמורים בכיס המרה היה כ־0.2-0.3 נקודות אחוז. באותו ניסוי, אירועי לב חמורים ירדו מ־8.0% ל־6.5%, ירידה של 20%. כלומר, מספר אירועי הלב שנמנעו גדול בכמה מונים ממספר המקרים הנוספים בכיס המרה. יתרה מזאת, ויתור על התרופה אינו מבטל את הסיכון. ההשמנה עצמה היא גורם סיכון לאבני מרה, וכך גם ניתוחים ודיאטות קיצוניות.
סימני אזהרה ונקודות נוספות
כאב חזק ומתמשך בבטן העליונה מימין, בעיקר אחרי ארוחה, מחייב פנייה לרופא. לעיתים הכאב מקרין לגב או לכתף ימין. גם חום, הקאות שאינן חולפות, הצהבה של העור או העיניים ושתן כהה מחייבים בדיקה. לעומת זאת, בחילה קלה בימים שאחרי ההזרקה שכיחה ואינה מעידה על בעיה בכיס המרה. עוד על כך תמצאו במדריך לתופעות הלוואי של מונג׳רו.
אחרי כריתת כיס מרה אפשר להמשיך בטיפול. בנוסף, תרופות GLP-1 מאטות את התרוקנות הקיבה. לכן לפני כל ניתוח חשוב לעדכן את הצוות המרדים. כרגע אין נתונים ישירים שמראים שתרופה אחת בטוחה מהאחרת בהקשר של כיס המרה.
שורה תחתונה: אבנים בכיס המרה וטיפול נכון
תרופות GLP-1 מעלות במידה מתונה את הסיכון לאבנים בכיס המרה ולדלקת בכיס המרה. הסיכון גבוה בטיפול להרזיה, במינונים גבוהים ובירידה מהירה במשקל. במספרים מוחלטים זו תוספת קטנה, שמתגמדת מול התועלת המטבולית והלבבית. העלאת מינון הדרגתית, קצב ירידה מתון וארוחות סדירות מפחיתים את הסיכון. בסופו של דבר, הדרך הנכונה אינה לוותר על הטיפול, אלא לנהל אותו נכון.
המידע במאמר הוא מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי אישי. כל החלטה על טיפול, בדיקות או מניעה צריכה להתקבל עם הרופא המטפל.
מראי מקום
Once-Weekly Semaglutide in Adults with Overweight or Obesity
Semaglutide and Cardiovascular Outcomes in Obesity without Diabetes
Can people with gallbladder disease or gallbladder removal take Zepbound (tirzepatide)?
EASL Clinical Practice Guidelines on the prevention, diagnosis and treatment of gallstones



