הכתבות שלי

מערכת הבריאות במלחמה: רידוד אשפוזים, תגבור דם ואלפי פניות נפשיות

מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל

מערכת הבריאות במלחמה: תמונת מצב ממרץ 2026

מערכת הבריאות במלחמה עם איראן עבדה במשך שבועות בשגרת חירום מלאה. מבצע "שאגת הארי" החל ב־28 בפברואר 2026. כבר ב־8 במרץ דיווח משרד הבריאות על 2,072 פצועים שהגיעו לבתי החולים. עד 15 במרץ עלה המספר ל־3,195 פונים. כתבתי את הכתבה באותם ימים, ועדכנתי אותה עכשיו בדיעבד.

בתי החולים פעלו אז בכוננות הגבוהה ביותר. הם רידדו אשפוזים והסיטו משאבים לקליטת פצועים חדשים. כלומר, המערכת לא קפאה. היא התארגנה מחדש בכל יום.

שחרור יזום: כך פינתה מערכת הבריאות במלחמה מיטות

בתי החולים הכלליים המשיכו במדיניות של שחרור יזום ומהיר. מטופלים יציבים עברו לטיפולי בית או למעקב בקהילה. המטרה הייתה ברורה: לשמור מיטות פנויות לאירועים עם פצועים רבים.

הרידוד התבסס על קריטריונים רפואיים מוקפדים. זו לא הייתה החלטה מנהלית, אלא הערכה קלינית מלאה. בנוסף, אצל קבוצות רגישות, כמו מטופלים גריאטריים ופסיכיאטריים, הצוותים בחנו גם את התנאים בבית ואת רצף התרופות.

במקביל, קופות החולים הרחיבו את המוקדים הטלפוניים ואת שירותי הרפואה מרחוק. גם מערכי האשפוז בבית קיבלו תגבור. כך המשיכו מטופלים רבים לקבל טיפול בלי להגיע לבית החולים.

פעילות אלקטיבית מצומצמת ועדיפות לטיפולים מצילי חיים

הפעילות האלקטיבית, כלומר ניתוחים וטיפולים מתוכננים שאינם דחופים, ירדה בצורה משמעותית. רוב הניתוחים הלא דחופים נדחו. עם זאת, בתי החולים שמרו על עדיפות ברורה לטיפולים אונקולוגיים, להפריות חוץ גופיות ולצנתורים חצי דחופים. גם טיפולים שדחייתם עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך המשיכו כרגיל.

בתי החולים העבירו מחלקות למרחבים ממוגנים ותת קרקעיים לפי הצורך. למשל, באיכילוב הפכו חניון תת קרקעי למחלקה פעילה. הצוותים עבדו במשמרות ארוכות, לעיתים במשך ימים רצופים.

שרשרת אספקה ומלאי דם תחת פיקוח לאומי

משרד הבריאות הפעיל דסק ייעודי לניהול שרשרת האספקה של תרופות וציוד רפואי. הדגש היה על תיעדוף משלוחים קריטיים, הסרת חסמים לוגיסטיים ושמירה על מלאי חירום. בנוסף, מלאי הדם קיבל תגבור משמעותי. המערכת נערכה מראש לתרחיש של לחימה ממושכת.

בריאות הנפש: גל פניות מתמשך

לצד הפציעות הגופניות, מוקדי הסיוע הנפשי דיווחו על עלייה עקבית בפניות. מרכזי החוסן וקווי התמיכה פעלו בעומס רב. חרדה, הפרעות שינה ותגובות דחק היו שכיחות מאוד באוכלוסייה הכללית. לכן משרד הבריאות פרסם את קווי הסיוע הפעילים: המרכז הלאומי לחוסן ‎*5486, הקווים של כל קופות החולים ועמותת ער"ן בטלפון 1201.

מערך בריאות הנפש עבר לשירות מרחוק כשלא היה צורך במפגש פנים אל פנים. הצוותים יצרו קשר יזום עם מטופלים כרוניים כדי למנוע החמרה. המסר המקצועי היה ברור: חרדה במצב חירום היא תגובה נורמלית. יחד עם זאת, חשוב לזהות בזמן מצבי סיכון. מחקר ישראלי שעקב אחרי 1,052 צעירים באזורי עימות הראה זאת היטב. אנשים שחוו אובדן, עקירה מהבית או פגיעה בהכנסה סבלו מתסמינים קשים בהרבה של חרדה, דיכאון ופוסט טראומה. על הקשר בין לחץ מתמשך לגוף אפשר לקרוא בכתבה על סטרס, מלחמה וחילוף החומרים.

דיאליזה ומחלות כרוניות: רצף טיפול בכל תנאי

יחידות הדיאליזה המשיכו לפעול גם תחת אזעקות ואי ודאות ביטחונית. זהו טיפול מציל חיים שאי אפשר לדחות. גם מטופלים עם מחלות כרוניות אחרות, כמו סוכרת והשמנה, המשיכו את הטיפול התרופתי שלהם. במצבי לחץ דפוסי האכילה משתנים, ולכן כדאי להכיר גם את הכתבה על אכילה רגשית בזמן מלחמה.

חוסן הצוותים של מערכת הבריאות במלחמה

הצוותים הרפואיים והסיעודיים עבדו בעומס רגשי וגופני כבד. ראשית, סקר בקרב 465 אחיות מבתי חולים בישראל בדק את מלחמת "חרבות ברזל". 80.6% מהן דיווחו על חרדה חמורה ביותר, ו־35.4% על לחץ חמור ביותר. משמרות לילה, עבודה של מעל 180 שעות בחודש ובן משפחה בשירות צבאי העלו את רמת המצוקה. מנגד, חוסן אישי גבוה הופיע יחד עם שחיקה נמוכה. החוקרות ציינו ששיעור ההיענות לסקר היה נמוך, 8.6% בלבד.

המסקנה ברורה: חוסן הצוותים אינו מובן מאליו. הוא דורש תמיכה מערכתית יזומה, מנוחה ותשומת לב לשינה. כלים פשוטים יכולים לעזור גם לצוותים וגם לציבור. למשל, אפשר להשתמש בטכניקות מעשיות להפגת מתחים ובשיפור איכות השינה.

מה יכולים לעשות מטופלים כרוניים בזמן חירום

מהניסיון של אותם שבועות עולים כמה צעדים פשוטים. ראשית, כדאי להחזיק מלאי של התרופות הקבועות לשבועיים לפחות. שנית, אל תפסיקו טיפול על דעת עצמכם, גם כשקשה להגיע למרפאה. במקום זאת, השתמשו ברפואה מרחוק ובמוקדים הטלפוניים של הקופות.

בנוסף, נסו לשמור על שגרה בסיסית של ארוחות, תנועה ושינה. גם דקות ספורות של נשימה או מדיטציה להפגת מתחים מורידות עומס. לבסוף, אם החרדה פוגעת בתפקוד, פנו לקווי הסיוע. זו לא חולשה, אלא חלק מהטיפול.

מה קרה אחר כך: הפסקת האש והסבב של יוני

העומס נמשך גם אחרי שכתבתי את הכתבה. עד 30 במרץ עלה מספר הפונים ל־6,008, ומתוכם 121 עדיין היו מאושפזים. ב־1 באפריל דיווח משרד הבריאות על 6,286 פונים ועל 100 מאושפזים. לבסוף, ב־8 באפריל 2026 הוכרזה הפסקת אש לשבועיים.

אולם השקט לא החזיק מעמד. ביוני 2026 חודש הירי מאיראן, ובתי החולים חזרו לפעול מתחת לאדמה. שוב הם שחררו מטופלים שיכלו לחזור הביתה וביטלו ניתוחים אלקטיביים. כלומר, הנהלים מחודש מרץ הוכיחו את עצמם, והמערכת הפעילה אותם במהירות.

הלקחים של מערכת הבריאות במלחמה

בימים ההם פעלה מערכת הבריאות הישראלית כזרוע ביטחונית אזרחית. היא שחררה כדי לקלוט. היא צמצמה כדי לשמר. היא תגברה כדי למנוע קריסה. זה היה שילוב של תכנון מראש, גמישות תפעולית וניהול יומיומי בתנאי אי ודאות.

בסופו של דבר, ברגעי חירום המערכת לא רק מטפלת בפצועים. היא מחזיקה את העורף. מערכת הבריאות במלחמה הזו הראתה שהיערכות מראש מצילה חיים. בנוסף, היא הזכירה שגם מי שמטפלים זקוקים לטיפול.

המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.