הכתבות שלי

מגילת אסתר של 2026: בין טבעת המלך לטילים שבשמיים וההיפוך שנולד בלב

מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל

מגילת אסתר בימים של טילים

השנה קראנו את מגילת אסתר בתוך מערכה. המבצע מול איראן החל ב־28 בפברואר 2026, ופורים חל ב־3 במרץ, ארבעה ימים אחר כך. השמיים רעמו, והשיח הציבורי היה מתוח. בתוך הרעש הזה הגיע חג שנולד באימפריה הפרסית, והזמין אותנו להביט עמוק.

המטרה לא הייתה להשוות בפשטנות בין פרס של אז לאיראן של היום. במקום זאת, ביקשתי להבין מהו כוח, מהי ריבונות, ואילו ערכים נולדים דווקא כשהאש מתלקחת. הימים האלה לא היו עוד רצף כותרות. הם היו פרק.

פורים הוא חג של היפוך

פורים אינו חג של הדחקה. הוא חג של היפוך, וההיפוך אינו רק מדיני או צבאי. הוא תודעתי. לכן השנה קראנו את המגילה אחרת. ההיסטוריה לא חזרה על עצמה, אבל אנחנו כבר לא אותם אנשים. יש לנו מדינה, יש לנו אחריות, ויש לנו הזדמנות לבחור מי נהיה בתוך הסערה.

טבעת המלך במגילת אסתר

במגילת אסתר מופיע פרט שנראה שולי, אבל הוא דרמטי: טבעת המלך. אחשוורוש מסיר את טבעתו ונותן אותה להמן. בכך הוא מוסר לו את הסמכות לחתום בשמו. חתימה אחת, חותמת אחת, והגזרה הופכת לחוק שאין להשיבו. כלומר, הטבעת מסמלת ריכוז כוח מוחלט. כוח כזה מכריע חיים של רבים בלי לפגוש בהם פנים אל פנים.

הטבעת היא גם סמל לפגיעות. ליהודי שושן הבירה לא היו טבעת, צבא או ריבונות. גורלם היה תלוי ברצון של שלטון זר. די היה באדם אחד, ברגע אחד, כדי לשרטט עבורם עתיד אפל.

היום המציאות אחרת לגמרי. איננו עם שממתין לראות מי יחזיק בטבעת. יש לנו ריבונות, צבא ומנגנונים דמוקרטיים. אך דווקא משום שיש לנו כוח, עלינו לשאול כיצד אנו משתמשים בו. ריבונות אינה רק הזכות לפעול. היא גם האחריות לפעול מתוך מוסר, ריסון ובהירות.

סיפור המגילה: לא קרב, אלא תהליך

המגילה אינה מתארת שדה קרב מפואר. אין בה גיבורים עטויי שריון. יש בה אנשים, תככים פוליטיים, טעויות ועיוורון. ובעיקר, יש בה התכנסות.

"לך כנוס את כל היהודים". זהו רגע מכריע. לפני המהפך, לפני המשתאות ולפני השמחה יש צום. יש עצירה ובירור זהות. המן תיאר את היהודים כעם "מפוזר ומפורד", כי הוא זיהה בפירוד חולשה. מרדכי ואסתר הבינו שהתגובה אינה רק פוליטית. היא קהילתית ותודעתית.

ההיפוך, "ונהפוך הוא", אינו קסם. הוא תוצאה של אומץ, של תזמון ושל שיח. אסתר נכנסת אל המלך בלי חרב, אך עם אחריות. היא מבינה שכוח אמיתי אינו רק עוצמה חיצונית. הוא היכולת לדבר, להשפיע ולשנות כיוון. ובסוף הסיפור, אותה טבעת עוברת מהמן אל מרדכי. הסמל של הגזרה הופך לסמל של ההצלה.

הסיפור הזה מהדהד גם היום. איננו בגלות, אבל גם במציאות ריבונית האתגר אינו רק צבאי. הוא גם ערכי.

מנהגי החג כשפה של חוסן

פורים מלא במנהגים שנראים קלילים, אך הם נושאים משמעות עמוקה. ראשית, התחפושות מזכירות שהמציאות אינה תמיד כפי שהיא נראית. אסתר מסתירה את זהותה. גם אנחנו לומדים שהכוח האמיתי צומח לעיתים בשקט, מאחורי מסכה של יומיום.

שנית, קריאת המגילה היא תרגול של זיכרון. זה זיכרון של סכנה, אבל גם של תהליך ושל היפוך. היא מלמדת אותנו לא להיבהל מרגע דרמטי, ולראות את התמונה הרחבה.

שלישית, משלוח מנות ומתנות לאביונים הם תיקון לפירוד. אלה אמירה חברתית: איננו מפוזרים, ואנחנו רואים זה את זה. גם בימי מתח אנו מחזקים את הרקמה החברתית.

לבסוף, המשתה והשמחה אינם בריחה מהמציאות. הם הצהרה. איננו נותנים לאיום לצמצם את החיים שלנו. אנחנו בוחרים בחיים מלאים, גם כשהשמיים רועמים. בעיניי כרופאה, זהו גם שיעור על התמודדות עם מתח: קשר, נתינה ושמחה מגינים על הנפש ועל הגוף.

מגילה של היום: טקסט חדש ברוח עתיקה

ובתוך המערכה המתחדדת נכתבה מגילה נוספת, לא על קלף אלא בלבבות.

ויהי בימים ההם, ובימים האלה, בעת שהשמיים רעדו והלבבות ביקשו עוגן, יצאו קולות רבים בשערי העיר. יש שאמרו: אין עת לדבר, רק לפעול. ויש שאמרו: אין עת לפעול, רק להמתין. והעם, בתוך המתח, חיפש מילה שתאסוף אותו.

ויאמרו החכמים: אין אומה עומדת רק על כוח זרועה, אלא גם על כוח רוחה. כי זרוע מגינה על הגוף, ורוח מגינה על הבית מבפנים. יש בית שנופל מרעש מבחוץ, ויש בית שנופל מצעקה מבפנים.

ותקום אישה אחת ותאמר: לא די לנו להינצל, עלינו גם להישאר אנחנו. לא די לנו לנצח, עלינו גם לשמור על מידותינו. כי אם נוותר על שיח, על מתינות ועל ערבות, נמצא את עצמנו חזקים בחוץ וריקים בפנים.

שאלו רבים: אבל כיצד אפשר לדבר מתינות כשיש אש? והיא השיבה: דווקא אז. כי אש מבחוץ דורשת מים מבפנים. מים של סבלנות, של דיוק ושל הקשבה. לא כדי להחליש נחישות, אלא כדי לשמור אותה נקייה.

ומה יהיה סימן לדבר? הסימן הוא שנמשיך לשלוח מנות של לב, ונמשיך לתת למי שחסר. נמשיך לדבר זה עם זה כמו אחים, גם כשאיננו מסכימים. כי האיום הגדול איננו רק הטיל שבשמיים, אלא הקרע שבין אדם לאדם.

ויהי כאשר התכנסו, התחזקה הרוח. וכאשר התחזקה הרוח, התחזקה העמידה. ואז נפתח גם מקום לשמחה שאינה קלה. שמחה בוגרת, שאומרת: אנחנו כאן כדי לחיות, לא רק כדי לשרוד.

על כן נקראו הימים האלה ימים של היפוך. ההיפוך איננו רק במה שקורה בחוץ, אלא במה שקורה בלב. הלב, במקום להצטמצם, מתרחב. השיח, במקום להישבר, מתעדן. והערכים, במקום להיחלש, מתבהרים.

המערכה כמבחן ערכי

הטילים היו אמיתיים, וההסלמה הייתה ממשית. אין מקום לנאיביות. עם זאת, לצד ההגנה הפיזית יש גם הגנה ערכית. מערכה צבאית יכולה להסתיים בהסכם או בהרתעה מחודשת. מנגד, המערכה הפנימית ממשיכה בכל יום. זו המערכה שבין קיצוניות למתינות, ובין פירוד לסולידריות.

דווקא עכשיו מתחדדים ערכים:

אחדות בלי אחידות – להיות יחד גם כשאיננו חושבים אותו דבר.
נחישות עם ריסון – לדעת להגן בלי לאבד את המידות.
ערבות הדדית – לא להשאיר אף אחד לבד, לא בעורף ולא בלב.
תקווה בוגרת – לא כזו שמתעלמת מהקושי, אלא כזו שיודעת שיש לנו יכולת.

הערכים האלה הם גם כלים לבריאות. מתח מתמשך משפיע על השינה, על התיאבון ועל חילוף החומרים. על כך כתבתי בכתבה על סטרס ועלייה במשקל בזמן מלחמה. בנוסף, מי שמוצאים את עצמם מתנחמים באוכל ימצאו כלים בכתבה על אכילה רגשית בזמן מלחמה.

מגילת אסתר וההיפוך כבחירה

פורים אינו מבטיח שקט. הוא מציע תנועה. ההיפוך במגילת אסתר אינו רק נס היסטורי, אלא אפשרות אנושית. זו היכולת לקחת מציאות קשה ולהגיב לה מתוך עומק, ולא מתוך בהלה. גם רגע של עצירה ונשימה הוא צעד קטן בכיוון הזה.

איננו שושן הבירה. אנחנו מדינה ריבונית, עם עמוד שדרה, ניסיון היסטורי ואחריות. אך גם אנחנו זקוקים ל"לך כנוס". גם אנחנו זקוקים לרגע של בירור: מי אנחנו בתוך האש.

מה מלמדת אותנו מגילת אסתר של 2026

אם נבחר לשלב עוצמה עם ענווה, ביטחון עם מתינות ונחישות עם שיח, נצא מהתקופה הזו בטוחים, אבל גם עמוקים. בסופו של דבר, זה המסר של מגילת אסתר בשנה הזו. הטילים יכולים להאיר את השמיים. אבל ההיפוך האמיתי מתרחש בלב.

המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.