ד”ר אסנת רזיאל

הכתבות שלי

הכתבות שלי

תגובה לתרופות הרזיה: למה אצל אחד זה עובד ואצל אחר פחות

תגובה לתרופות הרזיה: למה אותה תרופה עובדת אחרת

תגובה לתרופות הרזיה אינה זהה אצל כולם, וכל רופא שמטפל בהשמנה מכיר את זה. אחד יורד 25% ממשקלו, ואחר כמעט לא זז. בכנס ObesityWeek הציג ד"ר אנדרס אקוסטה ממאיו קליניק כמעט 14 שנות מחקר על השאלה הזאת. המסר שלו חד: טיפול אחד לכולם לא עובד, וגם לא יעבוד בעתיד.

לדבריו, ברפואת סרטן מזמן לא מסתפקים בגודל הגידול. בודקים ביולוגיה, הורמונים וגנטיקה, ובוחרים טיפול בהתאם. ההשמנה, לדבריו, צריכה ללכת באותו כיוון בשנים הקרובות.

הפער הגדול בין הממוצע לבין המטופל

ב-113 המטופלים הראשונים שקיבלו סמגלוטייד 2.4 מ"ג במאיו קליניק, הירידה הממוצעת אחרי שנה הייתה 13.4%. עם זאת, הפיזור בין המטופלים היה עצום. אקוסטה הדגיש שהשונות הזאת קיימת בכל סוגי הטיפול: אורח חיים, פעולות אנדוסקופיות, ניתוחים ותרופות.

לכן הוא מציע לבדוק הרבה מעבר ל-BMI. ראשית, איזון הסוכר. שנית, דלקת ופיברוזיס. בנוסף, תיאבון ותגמול, ומאזן האנרגיה של הגוף. כתבתי על הגישה הזאת גם בכתבה על בדיקות לטיפול מותאם אישית בהשמנה.

ארבעה סוגים של השמנה

הקבוצה של אקוסטה מגדירה ארבעה פנוטיפים, כלומר דפוסים ביולוגיים והתנהגותיים:

מוח רעב (Hungry Brain): צריך הרבה קלוריות כדי להגיע לתחושת מלאות בארוחה.

מעי רעב (Hungry Gut): המלאות אחרי הארוחה חולפת מהר, והרעב חוזר.

אכילה רגשית: אוכלים בתגובה לחרדה, למתח או לרגשות.

שריפה איטית (Slow Burn): הוצאת אנרגיה נמוכה במנוחה ומסת שריר נמוכה.

בנוסף, במחקר קודם של הקבוצה, בחירת תרופה לפי הפנוטיפ הובילה לירידה של 15.9% במשקל, לעומת 9.0% בבחירה רגילה. הרחבתי על כך בכתבה על סוגים של השמנה.

בתוכנית סטטוסקופ ברשת 13 הסברתי בקצרה את ארבעת הטיפוסים:

מוח רעב: כמה קלוריות עד המלאות

כדי למדוד את "המוח הרעב", המשתתפים אוכלים ארוחה עד מלאות מרבית. ב-660 משתתפים הטווח היה מדהים: מ-180 ועד 2,550 קלוריות. עם זאת, אקוסטה הזהיר מהכללות. גם אנשים עם BMI דומה אכלו כמויות שונות מאוד.

החוקרים בנו מדד גנטי על בסיס 41 גנים בציר המעי, המוח ורקמת השומן. בעזרת למידת מכונה, המודל זיהה את הפנוטיפ בדיוק של כ-82%. התוצאות פורסמו בכתב העת Cell Metabolism.

תגובה לתרופות הרזיה לפי המדד הגנטי

כאן הנתונים הופכים למעשיים. בניסוי עם פנטרמין וטופירמט, מי שהיה עם "מוח רעב" ירד 16.5%, לעומת 9.2% באחרים. מנגד, במחקר עם ליראגלוטייד המגמה התהפכה: מי שהיה עם ציון גבוה ירד רק 3.4%, לעומת 6.7%.

גם בסמגלוטייד נראתה תמונה דומה. במאיו קליניק, בעלי ציון גבוה ירדו 10% בשנה, לעומת 19.5%. המאמר עדיין בבדיקה. בנוסף, ב-3,144 מטופלים שקיבלו טירזפטייד, בעלי ציון גבוה ירדו כ-15% אחרי שנתיים, לעומת כ-19.5%. כלומר, ייתכן שהמדד יעזור לבחור את התרופה המתאימה לכל אדם.

מודל שמשלב גנטיקה ונתונים קליניים

מודל משולב, שכולל גם גיל, מדדים קליניים וטיפולים קודמים, חילק את המטופלים בטירזפטייד לשלוש קבוצות. בקבוצת הסיכון הגבוה הירידה בשנה הייתה 9.8%. בקבוצה הבינונית היא הייתה 15%, ובקבוצת הסיכון הנמוך 20%. עם זאת, אקוסטה הדגיש שדרוש עוד אימות במחקרים קדימה.

ניתוחים: איזה ניתוח לאיזה מטופל

הממצאים המעניינים ביותר מבחינתי, כמנתחת בריאטרית, הם אלה שעוסקים בניתוחים. לפי ההרצאה, אחרי מעקף קיבה מלא בשתי השקות, בעלי ציון גבוה ירדו 28%, אבל חזרו ל-12.4% בלבד. לעומתם, בעלי ציון נמוך שמרו על 25% גם אחרי עשר שנים.

לעומת זאת, אחרי ניתוח שרוול התמונה התהפכה. בעלי ציון גבוה שמרו על 22% אחרי עשר שנים, ובעלי ציון נמוך על 13.1%. המסקנה של אקוסטה: "מוח רעב" מתאים במיוחד לשרוול, ו"מעי רעב" למעקף. ובעיקר, אל תאשימו מטופלים שעולים במשקל. לפעמים הניתוח פשוט לא התאים לביולוגיה שלהם.

מעי רעב ואכילה רגשית

לפי אקוסטה, לכ-27% מהאנשים עם השמנה יש דפוס של "מעי רעב": ריקון קיבה מהיר ורעב בין הארוחות. בביופסיות מהמעי החוקרים מצאו ייצור נמוך של GLP-1 ושל PYY. מפתיע שבקבוצה קטנה שקיבלה טירזפטייד, דווקא חלק מהם הגיבו מצוין, עם ירידה של 21% בתוך חצי שנה.

באכילה רגשית, הדיכאון לא פגע בתגובה לסמגלוטייד ולטירזפטייד. בנוסף, מטופלים עם חרדה או דיכאון הגיבו טוב גם לנלטרקסון ובופרופיון, תרופה שעולה פחות. לצד התרופות, אקוסטה המליץ גם על טיפול קוגניטיבי־התנהגותי. על הקשר בין המוח לאכילה כתבתי בכתבה על רעש האוכל.

תגובה לתרופות הרזיה: אינפוגרפיקה של ארבעת סוגי ההשמנה והתגובה לטיפול

תגובה לתרופות הרזיה והפסקת הטיפול

לפי אקוסטה, יותר מ-60% מהמטופלים מפסיקים את התרופה. הסיבה הראשונה היא העלות, ואחריה חוסר תוצאות ותופעות לוואי. בניתוח של 34,000 מטופלים בסמגלוטייד או בטירזפטייד, הקבוצה פיתחה מודל שמנבא מי יעלה במשקל אחרי הפסקה. במטופלים בסיכון גבוה, חצי מהמשקל חוזר בתוך חודשיים עד שנתיים. על כך כתבתי גם בכתבה על המשך טיפול בהשמנה.

מה זה אומר עבורכם

אם תרופה לא עבדה אצלכם, זה לא כישלון אישי. ייתכן שהיא פשוט לא מתאימה לביולוגיה שלכם. לכן כדאי לשאול את הרופא שאלות כמו: כמה אני אוכל עד שאני שבע? האם הרעב חוזר מהר אחרי הארוחה? האם הלחץ גורם לי לאכול? התשובות האלה עוזרות לבחור טיפול. בנוסף, כדאי לבדוק גם הרכב גוף, מדדי סוכר ותפקוד כבד, ולא רק משקל.

שורה תחתונה על תגובה לתרופות הרזיה

תגובה לתרופות הרזיה תלויה בביולוגיה של כל אדם, ולא רק בכוח הרצון. המחקר ממאיו קליניק מראה שמדדי תיאבון וגנטיקה יכולים לנבא איזה טיפול יעבוד הכי טוב. עם זאת, רוב הנתונים עדיין דורשים אימות. בסופו של דבר, העתיד הוא רפואת השמנה מדויקת, שמתאימה את הטיפול לאדם ולא את האדם לטיפול.

המידע במאמר הוא כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.

מראי מקום

Genetic and physiological insights into satiation variability predict responses to obesity treatment

Selection of Antiobesity Medications Based on Phenotypes Enhances Weight Loss: A Pragmatic Trial in an Obesity Clinic

Addition of Phentermine-Topiramate to a Digitally Enhanced Lifestyle Intervention: A Double-Blind Randomized Clinical Trial

החוקר הציג קשר מסחרי לחברת Phenomix Sciences, שיצאה ממאיו קליניק.

תגובה לתרופות הרזיה: אישה צעירה ורופאה מול מסך הולוגרפי עם מוח, מערכת עיכול ו-DNA

ד”ר אסנת רזיאל