מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל
סיכון מטבולי במתבגרים: לא כל שומן שווה
סיכון מטבולי במתבגרים אינו תלוי רק במשקל. שני מתבגרים עם BMI דומה יכולים לשאת רמות סיכון רחוקות מאוד זו מזו לסוכרת ולמחלות לב. ההבדל טמון במקום שבו השומן מצטבר, וגם ברקע המשפחתי ובמוצא. זה המסר של מחקר CHARISMA, שעמד במרכז הרצאת מפתח בכינוס ObesityWeek 2026.
הרצאת מפתח: מעבר ל-BMI
את ההרצאה נשאה ד"ר שילה מאגה (Sheela N. Magge), ראש החטיבה לאנדוקרינולוגיה וסוכרת בילדים בבית הספר לרפואה של ג'ונס הופקינס. במשך שנים רבות היא חוקרת את הסיכון הלבבי והמטבולי בילדים ובמתבגרים. ההרצאה עסקה בשאלה מדוע ילדים מסוימים עם השמנה מפתחים סיבוכים, ואחרים לא.
המסר המרכזי שלה ברור: רקמת השומן אינה אחידה. לכן מיקום השומן חשוב לא פחות מהכמות הכוללת שלו. בנוסף, היא קוראת לרופאים להעריך Metabolic Risk Clustering – צבר סיכונים מטבולי, כלומר הצטברות של כמה גורמי סיכון אצל אותו ילד. לדבריה, הגדרה אחת של סיכון אינה מספיקה.
שומן ויסרלי ושומן אקטופי: מה ההבדל?
שומן ויסרלי הוא שומן שמצטבר בתוך חלל הבטן, סביב האיברים הפנימיים. לעומתו, שומן אקטופי (Ectopic Fat) מצטבר מחוץ לרקמת השומן הרגילה, בתוך איברים כמו הכבד, הלבלב והשרירים. ואילו השומן התת־עורי יושב מתחת לעור.
לפי ד"ר מאגה, דווקא השומן שבתוך הבטן ובתוך האיברים קשור לסיבוכים, במידה רבה מכמות השומן הכוללת בגוף. זו גם הסיבה שמבוגרים ומתבגרים עם משקל דומה רחוקים כל כך זה מזה בסיכון שלהם.
מה בדק מחקר CHARISMA?
המחקר, במימון המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב (NIH), השווה שלוש קבוצות של מתבגרים וצעירים בגילאי 12 עד 21. הקבוצה הראשונה כללה אמריקאים ממוצא דרום אסייתי, כמו הודו ופקיסטן. שתי הקבוצות האחרות כללו אמריקאים ממוצא אפריקאי ואמריקאים לבנים. כל המשתתפים היו עם BMI של 23 ומעלה, או מעל האחוזון ה-80 לגילם.
ראשית, החוקרים מדדו את השומן בבטן בבדיקת MRI. את השומן בכבד הם מדדו בבדיקת MRS, שיטת הדמיה שמכמתת שומן בתוך הכבד. בנוסף, המשתתפים עברו העמסת סוכר (OGTT) למדידת הרגישות לאינסולין והפרשת האינסולין.
בניתוח השתתפו 53 צעירים ממוצא דרום אסייתי, 53 צעירים לבנים ו-49 צעירים ממוצא אפריקאי. חציון הגיל עמד על 20.3 שנים בקבוצה הדרום אסייתית, 19.1 בקבוצה הלבנה ו-18.8 בקבוצה האפריקאית. הקבוצות היו דומות במין, בשלב ההתבגרות ובציון ה-BMI המותאם לגיל.
סיכון מטבולי במתבגרים ממוצא דרום אסייתי
התוצאות הציגו תמונה עקבית. למרות BMI דומה, לצעירים ממוצא דרום אסייתי היה שומן ויסרלי רב במובהק לעומת שתי הקבוצות האחרות. גם כמות השומן בכבד הייתה גבוהה אצלם במובהק לעומת שתי הקבוצות.
יתרה מזאת, הרגישות שלהם לאינסולין הייתה נמוכה לעומת הצעירים הלבנים. כלומר, הגוף שלהם נזקק לכמות גדולה של אינסולין כדי לאזן את הסוכר. ואכן, הלבלב שלהם הפריש אינסולין בכמות גבוהה לעומת שתי הקבוצות האחרות. בנוסף, הגוף שלהם פינה אינסולין מהדם לאט לעומת שתי הקבוצות.
ממצא מעניין במיוחד הגיע בשלב הבא. כשהחוקרים הכניסו לחישוב את השומן הוויסרלי או את השומן בכבד, הפער ברגישות לאינסולין איבד את מובהקותו. במילים אחרות, מיקום השומן הסביר חלק גדול מהפער. עם זאת, הפרשת האינסולין הגבוהה נותרה גם אחרי התיקון.
החוקרים מעריכים שהפרשת יתר כזו עשויה להקדים מחסור באינסולין, שמחקרים קודמים תיארו במבוגרים ממוצא דרום אסייתי. זהו סימן אזהרה ראשון, שמופיע כבר בגיל צעיר.
כלי הדם מספרים סיפור נוסף
במחקר נוסף מאותו פרויקט, החוקרים בדקו את גמישות העורקים אצל 129 מתבגרים וצעירים בגילאי 12 עד 21. ה-BMI הממוצע היה דומה בשלוש הקבוצות: 27.1, 28.4 ו-27.4. מהירות גל הדופק (PWV), מדד נפוץ לנוקשות עורקים, הייתה דומה בכל הקבוצות. לעומת זאת, ניתוח צורת גל הדופק חשף הבדלים.
מדד Augmentation Index – מדד שמשקף עד כמה גל הדופק המוחזר מגביר את הלחץ בעורקים המרכזיים – עמד על 108 בצעירים ממוצא דרום אסייתי, לעומת 101 בצעירים הלבנים. בנוסף, מדד הגברת לחץ הדופק (PPA) היה נמוך בצעירים ממוצא דרום אסייתי (1.45) ובצעירים ממוצא אפריקאי (1.48), לעומת 1.56 בצעירים הלבנים.
ערך PPA נמוך קשור בסיכוי גבוה לאירועי לב בעתיד. לכן החוקרים מציינים שהממצאים עשויים לשקף נטייה למחלות לב, כבר בגיל שבו הצעירים נראים בריאים. זהו גם הגיל שבו התערבות עשויה להפחית את הסיכון.

מה זה אומר על סיכון מטבולי במתבגרים בישראל?
החוקרים ערכו את המחקר בארה"ב ובחנו קבוצות מוצא מסוימות. לכן אי אפשר להעתיק את המספרים שלו כמו שהם לילדים בישראל. עם זאת, העיקרון רלוונטי לכל משפחה: סיכון מטבולי במתבגרים תלוי במיקום השומן, ברקע המשפחתי ובגנטיקה, ולא רק במשקל.
ד"ר מאגה ממליצה לשקול בהערכת הסיכון את המוצא והרקע, את הסיכון למחלות לב, את ההיסטוריה המשפחתית ואת הגנטיקה. מנגד, היא מדגישה שהתחום זקוק למחקרים נוספים בילדים. מחקר המשך כבר מלווה את המשתתפים אל הבגרות, כדי להבין את ההבדלים ואת המנגנונים שמאחוריהם.
צעדים מעשיים להורים ולמתבגרים
הזיהוי המוקדם הוא הזדמנות, לא סיבה לדאגה. הנה כמה צעדים שאפשר לעשות כבר היום:
להסתכל מעבר ל-BMI. בקשו מהרופא למדוד גם היקף מותניים. כפי שכתבתי בעבר, היקף המותניים מנבא סיכון טוב מה-BMI לבדו.
לספר על ההיסטוריה המשפחתית. סוכרת, כבד שומני או מחלת לב בגיל צעיר במשפחה הם מידע חשוב. שתפו בו את הרופא, יחד עם מוצא המשפחה.
לשאול על בדיקות דם. אצל מתבגרים עם עודף משקל וגורמי סיכון, הרופא יכול לשקול בדיקות סוכר, שומנים ותפקודי כבד. כבד שומני הוא מחלה שקטה, ולכן כדאי לחפש אותו באופן יזום.
לשנות הרגלים כמשפחה. תזונה בריאה לילדים, מעט מזון מעובד, פעילות גופנית ושינה טובה הם הבסיס. גם שומן בתוך איברים מגיב לשינוי: במחקר ישראלי במבוגרים, תזונה ים תיכונית ירוקה הפחיתה את השומן בלבלב ב-14%.
לדעת שיש טיפולים יעילים. כשההשמנה מתמשכת, יש היום פתרונות גם למתבגרים. הטיפול בהשמנה בילדים ובמתבגרים כולל ליווי רב־תחומי, ובמקרים המתאימים גם תרופות, כפי שהראה מחקר SURMOUNT-ADOLESCENTS.
שורה תחתונה
סיכון מטבולי במתבגרים מתחיל להתפתח כבר בגיל צעיר, ולעיתים בלי סימנים גלויים. מחקר CHARISMA מראה שמיקום השומן, ולא רק כמותו, מסביר חלק גדול מהסיכון. לכן הגישה הנכונה היא אישית: להעריך את כלל גורמי הסיכון של כל ילד ולפעול בזמן. החדשות הטובות הן שבגיל צעיר יש לנו זמן, ויש לנו כלים.
המידע במאמר זה הוא מידע כללי, ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי אישי.
קריאה נוספת באתר:
השמנה במתבגרים
מחקר STEP Young
שומן ויסרלי
מראי מקום
Diabetes and cardiometabolic risk in South Asian youth: A review
A leading clinical investigator makes the case for pediatric metabolic risk clustering
המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב (NIH) מימנו את מחקר CHARISMA.



