הכתבות שלי

טיפול בפאונדאיו (אורפורגליפרון): המדריך המקיף לכדור החדש להשמנה

מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל

טיפול בפאונדאיו: כדור יומי, בלי צום ובלי זריקות

טיפול בפאונדאיו (Foundayo) מציע דרך חדשה לטפל בהשמנה: כדור אחד ביום. זהו הכדור הראשון ממשפחת ה-GLP-1 שאינו פפטיד ושאושר בארצות הברית לטיפול בהשמנה. נוטלים אותו פעם ביום, בכל שעה, עם אוכל או בלעדיו. אין צורך בצום ואין צורך להפריד אותו מהארוחות. במינון המרבי הוא הביא לירידה ממוצעת של 11.1% ממשקל הגוף אצל אנשים ללא סוכרת.

פאונדאיו הוא השם המסחרי של אורפורגליפרון (Orforglipron). זה השם העברי שמופיע בדף המידע למטופל בישראל, ובתקשורת הוא נכתב לעיתים גם "פאונדיו". התרופה פותחה בחברת אלי לילי (Eli Lilly). רשות המזון והתרופות האמריקאית אישרה אותה ב-1 באפריל 2026. האישור הוא לטיפול ארוך טווח בהשמנה ובעודף משקל עם תחלואה נלווית.

במדריך הזה ריכזתי את כל מה שחשוב לדעת לפני שמתחילים. הוא מבוסס על העלון לרופא, על דף המידע למטופל בעברית ועל המחקרים שפורסמו עד היום.

מה מצב התרופה בישראל

נכון לספטמבר 2026, פאונדאיו עדיין אינה רשומה בישראל. היא זמינה במסגרת מסלול 29ג, לפי שיקול דעתו הבלעדי של הרופא המטפל. המסלול מאפשר לרופא לרשום, באחריותו, תרופה שאינה רשומה בישראל אך רשומה במדינה מוכרת, כמו ארצות הברית. הרופא ממלא טופס ייעודי, והתרופה מסופקת דרך בית מרקחת.

היבואן בישראל הוא סולומון לוין ואלשטיין (ס.ל.א) בע״מ. למטופלים מסופק דף מידע בעברית. ההתוויה, המינונים והאזהרות בו תואמים את העלון לרופא שאישר ה-FDA. עליו מתבסס הטיפול בישראל בשלב זה.

תרופה שאינה רשומה בישראל אינה כלולה בסל הבריאות. לכן הטיפול כרגע במימון עצמי. על ההשקה בבתי המרקחת ועל המחירים כתבתי בכתבה על הגעת הכדור החדש לישראל.

מהו אורפורגליפרון

אורפורגליפרון מפעיל את הקולטן ל-GLP-1 (Glucagon-Like Peptide-1). זהו הורמון שובע טבעי שהמעי מפריש אחרי ארוחה. גם ויגובי (Wegovy), אוזמפיק (Ozempic) ומונג׳רו (Mounjaro) מפעילות את אותו קולטן.

ההבדל הוא במבנה. סמגלוטייד (Semaglutide) וטירזפטייד (Tirzepatide) הם פפטידים, כלומר שרשראות של חומצות אמינו. הם מתפרקים בקלות במערכת העיכול. אורפורגליפרון, לעומת זאת, הוא מולקולה קטנה ולא פפטידית. הוא תוכנן כדי להיספג היטב דרך המעי.

לכן אפשר ליטול אותו כטבלייה רגילה. לפי העלון לרופא, אין צורך ליטול אותו על קיבה ריקה. בנוסף, אין צורך להמתין לפני אכילה, שתייה או נטילת תרופות אחרות.

מאפיינים פרמקולוגיים עיקריים

לפי העלון האמריקאי לרופא, כ-77% מהמנה מגיעים לזרם הדם (נמדד במנה של 0.8 מ״ג). זוהי זמינות ביולוגית גבוהה יחסית.

הריכוז המרבי בדם מושג 4 עד 8 שעות אחרי הנטילה. זמן מחצית החיים הוא 29 עד 49 שעות, ורמה יציבה בדם מושגת אחרי כשבוע.

הפירוק נעשה בעיקר בכבד, באמצעות האנזים CYP3A4 – Cytochrome P450 3A4, אנזים כבדי שמפרק תרופות רבות. כ-87% מהתרופה ומתוצרי הפירוק שלה מופרשים בצואה, ופחות מ-1% בשתן.

לבסוף, שומרים את התרופה בטמפרטורת החדר, והיא אינה דורשת קירור.

כיצד התרופה פועלת

פאונדאיו מפעילה את הקולטן ל-GLP-1 ומשפיעה על כמה מנגנונים. היא מגבירה את תחושת השובע. בנוסף, היא מפחיתה רעב ודחף לאכילה, ומשקיטה את מה שמטופלים רבים מכנים "רעש האוכל". כך היא עוזרת להפחית את צריכת הקלוריות.

התרופה גם מאטה את התרוקנות הקיבה. ההשפעה הזו חזקה במיוחד אחרי המנה הראשונה ונחלשת עם הזמן. בנוסף, היא מגבירה הפרשת אינסולין ומפחיתה הפרשת גלוקגון, אבל רק כשרמת הסוכר גבוהה.

עיקר ההשפעה המתמשכת על המשקל אינו נובע מהאטת הקיבה. הוא נובע מפעילות במרכזי הרעב והשובע במוח. הרחבתי על כך במאמר תרופות GLP-1 והמוח.

למי מתאים טיפול בפאונדאיו

לפי ההתוויה, פאונדאיו ניתנת לצד תזונה מופחתת קלוריות ופעילות גופנית. המטרה היא להפחית משקל עודף ולשמר את הירידה לאורך זמן. היא מיועדת לשתי קבוצות.

הראשונה היא מבוגרים עם השמנה, כלומר BMI של 30 ומעלה. BMI (Body Mass Index) – מדד מסת הגוף, המשקל בקילוגרמים חלקי הגובה במטרים בריבוע.

השנייה היא מבוגרים עם עודף משקל, כלומר BMI של 27 ומעלה, עם לפחות מחלה אחת הקשורה למשקל. למשל יתר לחץ דם, הפרעה בשומני הדם, דום נשימה בשינה, מחלת לב וכלי דם או סוכרת מסוג 2.

חשוב לדייק: ההתוויה היא לניהול משקל. החוקרים בדקו את התרופה גם באנשים עם סוכרת מסוג 2, והיא הפחיתה היטב את רמת הסוכר. הבקשה לאשר אותה לטיפול בסוכרת הוגשה ל-FDA ונמצאת בבחינה, אך טרם אושרה.

טיפול בפאונדאיו בגיל המבוגר ובגיל הצעיר

כ-13% מהמשתתפים במחקרים היו בני 65 ומעלה. אצלם החוקרים לא ראו הבדלים בבטיחות או ביעילות לעומת מבוגרים צעירים. ניתוח משני של המבוגרים במחקרים הראה ירידה מובהקת במשקל גם בגיל הזה.

מנגד, פאונדאיו לא אושרה לילדים ולמתבגרים. הבטיחות והיעילות שלה מתחת לגיל 18 לא הוכחו.

מינונים והעלאה הדרגתית בטיפול בפאונדאיו

לפי העלון לרופא, פאונדאיו משווקת בשישה מינונים: 0.8, 2.5, 5.5, 9, 14.5 ו-17.2 מ״ג. כל בקבוק מכיל 30 טבליות.

מתחילים ב-0.8 מ״ג פעם ביום, למשך 30 יום לפחות. אחר כך עולים ל-2.5 מ״ג, ושוב נשארים 30 יום לפחות. השלב הבא הוא 5.5 מ״ג, גם הוא למשך 30 יום לפחות.

בהתאם לתגובה ולסבילות, אפשר לעלות בהדרגה ל-9, ל-14.5 ול-17.2 מ״ג. כל שלב מגיע אחרי 30 יום לפחות במינון הקודם. המינון המרבי הוא 17.2 מ״ג פעם ביום.

העלייה ההדרגתית נועדה להפחית בחילות, הקאות ותופעות עיכול אחרות. עם זאת, אין חובה להגיע למינון המרבי. המינון הנכון הוא הנמוך ביותר שנותן שליטה טובה ברעב, ירידה או שימור של המשקל וסבילות טובה. על העיקרון הזה הרחבתי בכתבה על התאמת מינון לפי יעד.

למה המספרים במחקרים שונים

מחקרי שלב 3 נערכו בפורמולציית מחקר, במינונים של 6, 12 ו-36 מ״ג. הטבליות המסחריות פותחו אחרי התאמת הזמינות הביולוגית. לכן 6, 12 ו-36 מ״ג במחקר מקבילים ל-5.5, 9 ו-17.2 מ״ג בטבליות המסחריות. אין להשוות בין המספרים באופן ישיר.

כיצד נוטלים את הכדור במהלך טיפול בפאונדאיו

נוטלים טבלייה אחת פעם ביום, עם אוכל או בלעדיו. כדאי לבחור שעה קבועה ונוחה, כדי לחזק את ההתמדה. בולעים את הטבלייה בשלמותה, בלי לחצות, לרסק או ללעוס. אין ליטול יותר מטבלייה אחת ביום.

שומרים את התרופה בטמפרטורת החדר, 20 עד 25 מעלות, הרחק מהישג ידם של ילדים. לפי דף המידע למטופל בישראל, פאונדאיו רגישה לאור. לכן שומרים את הטבליות בבקבוק ובאריזה המקוריים, וסוגרים את המכסה אחרי כל פתיחה.

היתרון המעשי הגדול הוא הגמישות. ויגובי בכדור (סמגלוטייד פומי), למשל, נלקחת על קיבה ריקה, עם כמות מים מוגבלת והמתנה לפני הארוחה. פאונדאיו אינה דורשת את כל אלה. למי שחושש מזריקות או מתקשה לאחסן עטים בקירור, זה הבדל משמעותי.

מה עושים אם שכחנו מנה

כששוכחים מנה, נוטלים אותה מיד כשנזכרים. אין ליטול שתי מנות באותו יום, ואין להכפיל את המנה הבאה.

אם הוחמצו שבעה ימים רצופים או יותר, פונים לרופא. לפי העלון לרופא, במצב כזה מחדשים את הטיפול במינון נמוך יותר ועולים שוב בהדרגה. כך מפחיתים תופעות עיכול.

כמה משקל יורדים בטיפול בפאונדאיו

שני מחקרי שלב 3 המרכזיים, ATTAIN-1 ו-ATTAIN-2, נמשכו 72 שבועות. יחד הם כללו 4,740 משתתפים עם השמנה או עודף משקל. כל המשתתפים קיבלו הדרכה לתזונה מופחתת קלוריות. בנוסף, הומלץ להם על פעילות גופנית של 150 דקות בשבוע לפחות.

אנשים ללא סוכרת: מחקר ATTAIN-1 פורסם ב-New England Journal of Medicine. הוא כלל 3,127 מבוגרים ללא סוכרת, והמשקל הממוצע בתחילתו היה כ-103 ק״ג. לפי העלון לרופא, בניתוח שכלל את כל המשתתפים, הירידה הממוצעת הייתה 7.4% במינון 5.5 מ״ג. במינון 9 מ״ג היא הייתה 8.3%, ובמינון 17.2 מ״ג 11.1%. בפלצבו הירידה הייתה 2.1%.

במינון המרבי, מתוך כל 100 משתתפים, כ-72 ירדו לפחות 5% ממשקלם (71.5%). כ-55 ירדו לפחות 10% (54.5%), וכ-36 ירדו לפחות 15% (35.9%). בנוסף, כ-18 ירדו לפחות 20% ממשקלם (18.4%). לשם השוואה, בקבוצת הפלצבו רק 13 מתוך 100 ירדו לפחות 10%.

תוצאות אצל אנשים עם סוכרת מסוג 2

מחקר ATTAIN-2 פורסם ב-Lancet. הוא כלל 1,613 מבוגרים עם עודף משקל או השמנה וסוכרת מסוג 2. הירידה הממוצעת במשקל הייתה 5.1% במינון 5.5 מ״ג, 7.0% במינון 9 מ״ג ו-9.6% במינון 17.2 מ״ג. בפלצבו היא הייתה 2.5%.

במינון המרבי, 67 מתוך 100 משתתפים ירדו לפחות 5% ממשקלם, וכ-46 ירדו לפחות 10% (45.6%). ההמוגלובין המסוכרר ירד בממוצע ב-1.7 נקודות אחוז, לעומת 0.4 בפלצבו. HbA1c – המוגלובין מסוכרר, מדד לממוצע הסוכר בדם בשלושת החודשים האחרונים. הערך הממוצע בתחילת המחקר היה כ-8%.

ירידה במשקל קשה יותר בדרך כלל אצל אנשים עם סוכרת. לכן הממוצעים כאן נמוכים במעט.

שתי דרכים לקרוא את התוצאות

המספרים שלמעלה מבוססים על ניתוח של כל המשתתפים שהוקצו לטיפול, כולל מי שהפסיקו אותו. זהו הניתוח המחמיר והמציאותי מבין השניים.

ניתוח היעילות, לעומת זאת, מעריך מה קורה למי שמתמיד בטיפול. ב-ATTAIN-1 הירידה במינון הגבוה בניתוח זה הייתה 12.4%, לעומת 0.9% בפלצבו. ב-ATTAIN-2 היא הייתה 10.5%, לעומת 2.2% בפלצבו.

חשוב לזכור שמדובר בממוצעים. יש מטופלים שירדו הרבה, יש שירדו פחות, ויש שלא ישיגו תגובה מספקת.

שימור המשקל ומעבר מזריקות לכדור

פאונדאיו אושרה לא רק לירידה במשקל, אלא גם לשימור הירידה לאורך זמן. מחקר ATTAIN-MAINTAIN פורסם ב-Nature Medicine במאי 2026. הוא בדק שאלה שמטופלים רבים שואלים אותי: האם אפשר לעבור מזריקה לכדור בלי לאבד את ההישג?

במחקר השתתפו 376 מבוגרים שסיימו 72 שבועות של טיפול בזריקות טירזפטייד או סמגלוטייד. הם הוקצו באקראי לאורפורגליפרון או לפלצבו, למשך 52 שבועות נוספים.

מי שעברו מטירזפטייד שמרו בממוצע על 74.7% מהירידה במשקל עם אורפורגליפרון, לעומת 49.2% עם פלצבו. מי שעברו מסמגלוטייד שמרו על 79.3% מהירידה, לעומת 37.6% עם פלצבו.

המשמעות: המעבר לכדור שימר את רוב הירידה במשקל, אך לא את כולה. במעבר מטירזפטייד נרשמה במשך השנה עלייה ממוצעת של כ-5 ק״ג. במעבר מסמגלוטייד העלייה הייתה כ-1 ק״ג בלבד. הממצא מחזק עיקרון חשוב: השמנה היא מחלה כרונית, והמשך הטיפול הוא חלק מהשמירה על ההישג.

טיפול בפאונדאיו לעומת זריקות וכדורים אחרים

פאונדאיו יעילה, אך הירידה הממוצעת במחקרים שלה מתונה יותר מזו של הזריקות החזקות. במחקר SURMOUNT-1, למשל, טירזפטייד במינון 15 מ״ג הביא לירידה ממוצעת של 20.9% ב-72 שבועות.

עם זאת, השוואה בין מחקרים עצמאיים עלולה להטעות. האוכלוסיות, משך הטיפול, שיטות הניתוח ושיעורי הנשירה אינם זהים. לכן אין בסיס לקבוע שפאונדאיו עדיפה או נחותה עבור מטופל מסוים. צריך להתחשב בהעדפות, בתחלואה הנלווית, בתגובה לטיפולים קודמים וביכולת להתמיד.

בסוכרת מסוג 2 יש גם השוואה ישירה מול כדור אחר. במחקר ACHIEVE-3 אורפורגליפרון הוריד את ההמוגלובין המסוכרר יותר מסמגלוטייד פומי (ריבלסוס, Rybelsus), במשך 52 שבועות. מנגד, אורפורגליפרון לווה בשיעור גבוה של תופעות עיכול, הפסקות טיפול ועלייה בדופק, בהשוואה לסמגלוטייד. השוואה מפורטת בין שני הכדורים תמצאו בכתבה על פאונדאיו מול סמגלוטייד פומי.

יתרונות מטבוליים

לצד הירידה במשקל, נצפו במחקרים שיפורים נוספים. במינון המרבי אצל אנשים ללא סוכרת, היקף המותניים ירד ב-10 ס״מ. היקף המותניים משקף בין השאר את השומן הקרבי, השומן שמקיף את איברי הבטן.

בנוסף, לחץ הדם הסיסטולי ירד ב-6.4 מ״מ כספית, והטריגליצרידים ירדו בכ-20%. גם הכולסטרול שאינו HDL ירד. זהו סך הכולסטרול בדם פחות הכולסטרול ה"טוב". אצל אנשים עם סוכרת מסוג 2 השתפר גם איזון הסוכר.

מנגד, הדופק עלה בממוצע ב-4 עד 5 פעימות לדקה. זוהי תופעה מוכרת גם בתרופות אחרות ממשפחת GLP-1.

מה ידוע על הלב

במחקר ACHIEVE-4 השתתפו 2,749 אנשים עם סוכרת מסוג 2, עודף משקל או השמנה וסיכון לבבי מוגבר. אורפורגליפרון הושווה בו לאינסולין גלרגין (Insulin Glargine). לפי התוצאות שפרסמה החברה, התרופה עמדה ביעד הבטיחות.

כלומר, שיעור האירועים הקרדיווסקולריים המשמעותיים לא עלה על השיעור עם אינסולין. MACE (Major Adverse Cardiovascular Events) – התקף לב, שבץ, מוות לבבי או אשפוז בשל תעוקת חזה. בניתוח נוסף נצפה אף שיעור תמותה נמוך יותר. עם זאת, ממצא זה לא נבדק בשיטה סטטיסטית מחמירה, ויש לפרש אותו בזהירות.

המחקר מראה בטיחות לבבית, אך לא הגנה. עדיין לא הוכח שפאונדאיו מפחיתה התקפי לב, שבץ או תמותה קרדיווסקולרית. לכן אין להשליך עליה אוטומטית את היתרונות שהוכחו בוויגובי או במונג׳רו. ניתוח מלא של המחקר תמצאו בכתבה על הבטיחות הלבבית במחקר ACHIEVE-4.

תופעות הלוואי השכיחות בטיפול בפאונדאיו

תופעות הלוואי השכיחות קשורות למערכת העיכול. הן מופיעות בעיקר בתקופת ההסתגלות ואחרי העלאת מינון, ונחלשות עם הזמן. בנתונים המשולבים של שני המחקרים דווחו השיעורים הבאים (פלצבו / 5.5 / 9 / 17.2 מ״ג):

בחילה: 10% / 26% / 34% / 35%.

עצירות: 9% / 20% / 27% / 24%.

שלשול: 11% / 21% / 23% / 25%.

הקאות: 4% / 13% / 21% / 24%.

קשיי עיכול: 4% / 12% / 16% / 13%.

כאבי בטן: 7% / 13% / 14% / 14%.

תופעות שכיחות נוספות כללו נפיחות בבטן, גיהוקים, רפלוקס וצרבת, גזים, עייפות, כאב ראש ונשירת שיער.

רוב תופעות העיכול היו קלות. מבין המטופלים שדיווחו עליהן, 60% תיארו אותן כקלות, 36% כבינוניות ו-4% כקשות. כ-8 מתוך 100 מטופלים הפסיקו את פאונדאיו בגלל תופעות לוואי, לעומת 3 מתוך 100 בפלצבו. רוב ההפסקות נבעו מתופעות במערכת העיכול.

נשירת שיער דווחה בעיקר אצל נשים: 7% מהנשים, לעומת פחות מ-1% מהגברים. היא הייתה קשורה לירידה במשקל.

כיצד מפחיתים תופעות לוואי בזמן טיפול בפאונדאיו

הסתגלות הדרגתית מאפשרת לרוב המטופלים להמשיך בטיפול בנוחות. כמה עצות פשוטות עוזרות:

אכלו מנות קטנות, לאט, ועצרו עם תחושת השובע הראשונה.

צמצמו זמנית מזון שומני, מטוגן או כבד.

הקפידו על שתייה מספקת לאורך היום.

הוסיפו סיבים תזונתיים בהדרגה ושמרו על תנועה יומיומית.

דחו העלאת מינון כשיש בחילות, הקאות, עצירות או שלשולים משמעותיים.

כשהתסמינים נמשכים, שקלו עם הרופא חזרה למינון הקודם.

היעדר תופעות לוואי אינו מעיד שהטיפול לא עובד. גם בחילה אינה תנאי לירידה במשקל. עוד עצות תמצאו במדריך לתופעות לוואי של תרופות להרזיה.

מתי פונים להערכה רפואית

יש לפנות לבדיקה כשמופיע אחד מאלה:

כאב בטן חזק ומתמשך, במיוחד אם הוא מקרין לגב.

הקאות ממושכות או קושי לשתות.

סימני התייבשות: ירידה בכמות השתן, סחרחורת משמעותית או חולשה.

כאב בצד הימני העליון של הבטן, חום, צהבת או צואה בהירה.

עצירות קשה עם כאב, נפיחות או היעדר יציאות וגזים.

נפיחות בפנים, בשפתיים, בלשון או בגרון, פריחה נרחבת או קוצר נשימה.

גוש או נפיחות בצוואר, צרידות מתמשכת או קושי בבליעה.

שינוי פתאומי בראייה אצל אדם עם סוכרת.

בישראל אפשר לדווח על תופעות לוואי למשרד הבריאות, בטופס המקוון שבאתר המשרד.

דלקת לבלב וכיס המרה

דלקת לבלב חריפה דווחה בתרופות ממשפחת GLP-1, והיא מופיעה באזהרות של פאונדאיו. בשני מחקרי ATTAIN אושרו 6 מקרים בקרב מטופלי פאונדאיו, לעומת מטופל אחד בקבוצת הפלצבו. זהו אירוע נדיר, אך חשוב לזהות אותו.

כאב חזק ומתמשך בבטן העליונה, לעיתים עם הקרנה לגב ועם הקאות, מחייב הפסקת טיפול ופנייה דחופה לבדיקה. בבדיקות הדם נצפתה עלייה ממוצעת קלה באמילאז ובליפאז, אנזימי הלבלב. כשאין תסמינים, המשמעות הקלינית של עלייה כזו אינה ידועה. אצל מי שעבר דלקת לבלב בעבר נדרשת החלטה אישית וזהירה, כי הניסיון באוכלוסייה זו מוגבל.

אבני מרה ודלקת בכיס המרה עלולות להופיע בכל ירידה מהירה במשקל. בשני המחקרים דווחו אבני מרה אצל 1% ממטופלי פאונדאיו, לעומת 0.7% בפלצבו. דלקת חריפה בכיס המרה דווחה אצל 0.4%, לעומת 0.3%. תסמינים מתאימים מצדיקים בדיקה של כיס המרה.

בלוטת התריס

כמו בכל התרופות ממשפחת GLP-1, גם העלון של פאונדאיו כולל אזהרה מודגשת לגבי גידולים בתאי C של בלוטת התריס. בתרופות אחרות מהמשפחה נצפו גידולים כאלה בחולדות ובעכברים. אורפורגליפרון, לעומת זאת, אינו פעיל במכרסמים ולא גרם בהם לגידולים. לכן המבחן הזה אינו מתאים לו, והמשמעות לבני אדם אינה ידועה.

בפועל, מי שיש לו או לבן משפחתו סרטן מדולרי של בלוטת התריס לא יקבל את התרופה. חשוב לדווח לרופא על גוש בצוואר, צרידות מתמשכת, קושי בבליעה או קוצר נשימה.

למי התרופה אינה מתאימה

התרופה אסורה לשימוש בשלושה מצבים. הראשון הוא סיפור אישי או משפחתי של קרצינומה מדולרית של בלוטת התריס. השני הוא תסמונת MEN 2 – Multiple Endocrine Neoplasia type 2, תסמונת גנטית של גידולים בבלוטות ההפרשה הפנימית. השלישי הוא תגובת רגישות חמורה קודמת לאורפורגליפרון או לאחד ממרכיבי הטבלייה.

בנוסף, התרופה אינה מומלצת בגסטרופרזיס קשה, כלומר האטה קשה בהתרוקנות הקיבה. היא גם אינה מומלצת באי ספיקת כבד קשה ובזמן הנקה. לבסוף, אין לשלב אותה עם תרופה אחרת ממשפחת GLP-1. לכן אין ליטול פאונדאיו במקביל לוויגובי, אוזמפיק, ריבלסוס, סקסנדה, מונג׳רו או תכשיר דומה.

כליות וכבד

פגיעה בתפקוד הכליות, כולל אי ספיקת כליות סופנית, לא שינתה את רמות התרופה בדם. לכן העלון לרופא אינו דורש התאמת מינון לפי תפקוד הכליות.

עם זאת, בחילות, הקאות ושלשולים עלולים לגרום להתייבשות ולפגיעה כלייתית חריפה. בשני המחקרים דווחה פגיעה כזו אצל 0.2% ממטופלי פאונדאיו, לעומת 0.05% בפלצבו. אצל אנשים עם מחלת כליות, נטייה להתייבשות או טיפול במשתנים, חשוב לעקוב אחר השתייה ותפקודי הכליה. הדבר חשוב במיוחד בתחילת הטיפול ואחרי כל העלאת מינון.

באי ספיקת כבד בינונית, החשיפה לתרופה עלתה פי 1.7 בערך. באי ספיקת כבד קשה היא עלתה פי 4.6. לכן התרופה אינה מומלצת באי ספיקת כבד קשה (Child-Pugh C, הדרגה החמורה בסולם לדירוג חומרת מחלת כבד). באי ספיקה קלה או בינונית אין צורך בהתאמת מינון, אך מעקב קליני צמוד הגיוני.

עם האישור, ה-FDA ביקש מלילי נתוני בטיחות כבדית נוספים, כחלק מהמעקב שאחרי השיווק. לפי החברה, מחקר ACHIEVE-4 לא הראה סימן לפגיעה כבדית. זו דרישה מקובלת לתרופה חדשה, ולא אזהרה חריגה.

סוכרת, ירידת סוכר ולחץ דם

פאונדאיו לבדה גורמת בדרך כלל לסיכון נמוך לירידת סוכר (היפוגליקמיה). הסיבה היא שהשפעתה על הפרשת האינסולין תלויה ברמת הסוכר. במחקר ATTAIN-2 דווחה ירידת סוכר משמעותית אצל 2% ממטופלי פאונדאיו, לעומת 0.2% בפלצבו.

הסיכון עולה בשילוב עם אינסולין או עם תרופות שמעודדות הפרשת אינסולין, בעיקר סולפונילאוריאה. במחקר, 7% מהמטופלים שנטלו גם סולפונילאוריאה חוו ירידת סוכר, לעומת 0.5% מאלה שלא נטלו אותה. לכן לעיתים יש להפחית את מינון התרופות האלה ולעקוב אחר רמות הסוכר.

שיפור מהיר באיזון הסוכר עלול להיות מלווה בהחמרה זמנית ברטינופתיה סוכרתית, כלומר פגיעה בכלי הדם של הרשתית. לכן מטופלים עם רטינופתיה קיימת זקוקים למעקב עיניים מסודר.

לחץ דם נמוך דווח אצל 2% ממטופלי פאונדאיו, לעומת 0.5% בפלצבו. התופעה הופיעה בשכיחות גבוהה אצל מי שנטלו תרופות ללחץ דם (4%). הירידה במשקל מורידה את לחץ הדם, ולכן לעיתים צריך להתאים את התרופות.

היריון, מניעה והנקה

ירידה מכוונת במשקל אינה מומלצת בהיריון. כשמתגלה היריון, מפסיקים את פאונדאיו ופונים לרופא. המידע בבני אדם מוגבל, והעלון מציין סיכון אפשרי לעובר על סמך מחקרים בבעלי חיים. לכן נשים בגיל הפוריות צריכות להשתמש באמצעי מניעה יעיל במהלך הטיפול.

הנחיה חשובה לנשים שנוטלות גלולות למניעת היריון: יש לעבור לאמצעי מניעה שאינו ניתן דרך הפה, או להוסיף אמצעי חוצץ כמו קונדום. ההנחיה חלה במשך 30 יום מתחילת הטיפול, ובמשך 30 יום אחרי כל העלאת מינון. הסיבה היא שהאטת התרוקנות הקיבה עלולה להפחית את ספיגת הגלולה. אמצעים הורמונליים שאינם פומיים, כמו טבעת, מדבקה או התקן הורמונלי, אינם צפויים להיות מושפעים.

לגבי הנקה: גם העלון לרופא וגם דף המידע בעברית קובעים שהנקה אינה מומלצת בזמן הטיפול. התרופה נמצאה בחלב של חולדות, ואין מידע על מעבר לחלב אם אצל נשים.

טיפול בפאונדאיו ואינטראקציות עם תרופות אחרות

בשונה מהתרופות הפפטידיות, אורפורגליפרון מתפרק בעיקר באמצעות CYP3A4. בנוסף, הוא מועבר בכבד בעזרת החלבון OATP1B – Organic Anion Transporting Polypeptide 1B, חלבון נשא שמכניס תרופות לתאי הכבד. לכן יש לו אינטראקציות תרופתיות חשובות יותר, ומומלץ לסקור את כל התרופות הקבועות לפני תחילת הטיפול.

מעכבים חזקים של CYP3A4, כמו קלריתרומיצין: מינון מרבי של 9 מ״ג ביום.

מעכבים חזקים של CYP3A4 שמעכבים גם OATP1B, כמו ריטונביר: להימנע מהשילוב.

משרים חזקים של CYP3A4, כמו קרבמזפין וריפמפיצין: להימנע מהשילוב.

משרים בינוניים של CYP3A4, כמו אפווירנז: לעקוב אחר היעילות ולהעלות מינון לפי הצורך.

סימבסטטין: לא לעבור 20 מ״ג ביום.

אינסולין וסולפונילאוריאה: לשקול הפחתת מינון ולעקוב אחר הסוכר.

גלולות למניעת היריון: אמצעי מניעה חלופי או נוסף ל-30 יום בכל שלב.

להמחשה, קלריתרומיצין העלה את החשיפה לאורפורגליפרון פי 3.5. קרבמזפין, לעומת זאת, הוריד אותה ב-82%. השילוב עם סימבסטטין הכפיל את החשיפה לחומר הפעיל של סימבסטטין. עם אטורבסטטין ורוזובסטטין המחקרים לא הראו שינוי בעל משמעות קלינית. גם תרופות להפחתת חומציות, כמו אזומפרזול, לא השפיעו על רמת התרופה.

האטת התרוקנות הקיבה עשויה להשפיע גם על ספיגת תרופות פומיות אחרות, בעיקר בתחילת הטיפול. הדבר חשוב במיוחד בתרופות בעלות טווח טיפולי צר. כל שילוב כדאי לבדוק במאגר אינטראקציות עדכני או עם רוקח.

ניתוחים, הרדמה ובדיקות פולשניות

פאונדאיו מאטה את התרוקנות הקיבה. בתרופות ממשפחת GLP-1 דווחו מקרים נדירים של שארית מזון בקיבה ושאיפה לריאות בזמן הרדמה כללית או טשטוש עמוק. הדבר קרה גם כשהמטופלים הקפידו על צום.

לכן יש ליידע מראש את המנתח, את המרדים ואת הצוות שמבצע כל פעולה בטשטוש, כמו גסטרוסקופיה או קולונוסקופיה. לפי העלון לרופא, הנתונים אינם מספיקים כדי לקבוע אם הפסקה זמנית של התרופה מפחיתה את הסיכון. ההחלטה תלויה בסוג הפעולה, במינון, בשלב העלאת המינון, בתסמיני העיכול ובהנחיות ההרדמה המקומיות.

כיצד עוברים מזריקה לטיפול בפאונדאיו

אין טבלת המרה מוסכמת בין פאונדאיו לבין סמגלוטייד, טירזפטייד או לירגלוטייד (Liraglutide). מספר המיליגרמים בתכשירים השונים אינו בר השוואה.

מחקר ATTAIN-MAINTAIN הראה שמעבר כזה אפשרי ושומר על רוב הירידה במשקל. עם זאת, המחקר השתמש בפורמולציית מחקר ובפרוטוקול משלו. לכן אין להעתיק ממנו הוראות מינון.

מעבר צריך להביא בחשבון את התרופה ואת המינון הקודמים ואת מועד המנה האחרונה. בנוסף, יש להתחשב ברגישות לתופעות לוואי, ברמת הרעב ובתגובה במשקל. חשובים גם רמת הסוכר, הטיפול הנוסף בסוכרת, משך ההפסקה בין הטיפולים והתרופות הקבועות.

עיקרון בטיחות סביר הוא להתחיל בצורה שמרנית ולהתקדם לפי הסבילות. זה חשוב במיוחד אחרי הפסקה ממושכת, או אצל מי שסבל בעבר מבחילות והקאות. את הפרוטוקול המדויק קובע הרופא הרושם, לפי העלון ובאחריותו, כפי שמחייב מסלול 29ג.

איזה מעקב מומלץ לפני טיפול בפאונדאיו ובמהלכו

לפני תחילת הטיפול כדאי לבדוק משקל, גובה, BMI והיקף מותניים. בנוסף, בודקים לחץ דם ודופק, המוגלובין מסוכרר או סוכר בצום, ופרופיל שומנים. תפקודי כליה וכבד נבדקים לפי הרקע הרפואי.

חשוב גם לסקור את רשימת התרופות הקבועות ולבדוק אינטראקציות. כדאי לברר היסטוריה של מחלות לבלב, כיס מרה ומערכת העיכול, וכן היסטוריה אישית ומשפחתית של גידולים בבלוטת התריס. לבסוף, מתכננים היריון ואמצעי מניעה, ובוחנים הרגלי תזונה, צריכת חלבון, פעילות גופנית ושינה.

במהלך הטיפול חשוב לעקוב אחר היעילות, הסבילות, צריכת הנוזלים ותפקוד מערכת העיכול. כמו כן עוקבים אחר מסת השריר ואיכות התזונה, ובודקים אם נדרשת התאמה של התרופות לסוכרת וללחץ דם. את התגובה כדאי להעריך אחרי תקופה מספקת במינון טיפולי שהמטופל סובל היטב. העלאת מינון אינה מטרה בפני עצמה.

שמירה על מסת השריר בזמן טיפול בפאונדאיו

כל ירידה משמעותית במשקל כוללת גם ירידה מסוימת במסת הגוף הרזה. לפי העלון לרופא, הירידה במשקל עם פאונדאיו כללה יותר שומן מאשר מסת גוף רזה. עדיין, התרופה מפחיתה תיאבון, ולעיתים מטופלים אוכלים פחות מדי חלבון וקלוריות.

תוכנית טובה כוללת כמות חלבון מותאמת אישית ואימוני כוח פעמיים עד שלוש בשבוע. בנוסף, היא כוללת פעילות אירובית, תנועה יומיומית ושינה מספקת. כשאפשר, עוקבים אחר כוח, תפקוד והרכב גוף. כשיש עייפות, חולשה או נשירת שיער, כדאי לברר חסרים תזונתיים כמו חסר ברזל.

נשירת שיער בזמן טיפול תרופתי בהשמנה קשורה לעיתים קרובות לקצב הירידה ולמחסור בחלבון, בברזל או ברכיבים תזונתיים אחרים. היא אינה מעידה בהכרח על רעילות ישירה של התרופה.

מה קורה כשמפסיקים טיפול בפאונדאיו

השמנה היא מחלה כרונית. זו לא עצלות, אלא פיזיולוגיה. הפסקת טיפול יעיל עלולה להחזיר את הרעב ולהוביל לעלייה חוזרת במשקל. מחקרים מהעולם האמיתי מראים זאת בבירור בתרופות ממשפחת GLP-1. לכן פאונדאיו אושרה גם לשימור הירידה במשקל, ולא רק לירידה הראשונית.

ההחלטה על המשך הטיפול, מינון תחזוקה או מעבר לתרופה אחרת צריכה להתבסס על כמה גורמים. ביניהם היעילות, הסבילות, המצב הרפואי, הזמינות והעלות. הפסקה אינה כישלון אישי, והסטיגמה סביב השמנה רק מזיקה. זהו שינוי בטיפול במחלה ביולוגית כרונית.

שורה תחתונה על טיפול בפאונדאיו

פאונדאיו היא הכדור הלא-פפטידי הראשון ממשפחת GLP-1 שאושר בארצות הברית לניהול משקל. נוטלים אותו פעם ביום, בלי תלות באוכל. במינון המרבי הוא הביא לירידה ממוצעת של 11.1% במשקל אצל אנשים ללא סוכרת, ושל 9.6% אצל אנשים עם סוכרת מסוג 2. בנוסף, הוא שימר את רוב הירידה במשקל אצל מי שעברו אליו מזריקות.

טיפול בפאונדאיו עשוי להתאים במיוחד למי שמעדיף כדור על פני זריקה. המפתח לטיפול בטוח ויעיל הוא בחירת מטופלים נכונה, העלאת מינון הדרגתית וסקירת אינטראקציות. לצד אלה חשובים תזונה נכונה, חלבון, אימוני כוח ומעקב רפואי. טיפול תרופתי אינו פתרון קסם, אלא כלי רפואי מקצועי. הוא עובד הכי טוב כשלא מתמודדים לבד.

המידע במאמר הוא מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי אישי.