ד”ר אסנת רזיאל

הכתבות שלי

הכתבות שלי

התחדשות איברים בעזרת חשמל: המחקר של מייקל לוין על תיקון מומים והקוד הביו־חשמלי

התחדשות איברים: האם לגוף יש תוכנית חשמלית?

התחדשות איברים היא אחד החלומות הגדולים של הרפואה. כשאנו חושבים על חשמל בגוף, אנו חושבים בדרך כלל על המוח, העצבים והלב. נוירונים מעבירים אותות, הלב מייצר פעילות שאפשר למדוד באק"ג, והשרירים מתכווצים בעקבות גירוי. אולם עבודתו של הביולוג פרופ' Michael Levin מאוניברסיטת Tufts מציעה תמונה רחבה בהרבה.

לפי לוין, כמעט כל תאי הגוף מחזיקים מתח חשמלי על פני קרום התא. בנוסף, קבוצות תאים יוצרות ביניהן רשתות של תקשורת ביו־חשמלית. הרשתות האלה משתתפות בהחלטה היכן ייווצר איבר, מה יהיה גודלו ואיפה הראש והזנב. הן גם משתתפות בתיקון רקמה אחרי פציעה. הרעיון המרכזי מרתק: אולי בעתיד לא נבנה איבר תא אחר תא. במקום זאת, ניתן לרקמה את ההוראות הנכונות, והגוף יבנה בעצמו.

מייקל לוין: בין ביולוגיה, מחשבים ורפואה רגנרטיבית

פרופ' לוין חוקר ביולוגיה התפתחותית ורפואה רגנרטיבית, כלומר רפואה שמחדשת רקמות. הוא מנהל את Allen Discovery Center באוניברסיטת Tufts. הרקע שלו יוצא דופן: לצד ביולוגיה וגנטיקה הוא למד גם מדעי המחשב. לכן הוא שואל שאלה שמזכירה מהנדס תוכנה: איך מיליארדי תאים יודעים יחד איזו צורה לבנות?

ה־DNA חיוני כמובן. עם זאת, הגנים לבדם אינם מסבירים בפשטות איך תאים רבים מתאמים בניית יד, עין או מוח. הם גם אינם מסבירים איך יצורים מסוימים יודעים, אחרי פציעה, מה חסר להם ומתי לעצור.

לכל תא בגוף יש מתח חשמלי

קרום התא מפריד בין פנים התא לסביבה. יונים טעונים, כמו נתרן, אשלגן, כלור, סידן ומימן, מתפזרים באופן לא שווה משני צדי הקרום. משאבות ותעלות יונים שולטות בתנועתם, וכך נוצר מתח ממברנה.

אנו מכירים את התופעה מתאי עצב ושריר. אבל מתח כזה קיים גם בתאים רגילים. יתרה מזאת, תאים מתקשרים זה עם זה דרך Gap Junctions – ערוצים ישירים שמעבירים יונים ומולקולות קטנות בין תאים. כך נוצרת רשת ביו־חשמלית של רקמה שלמה. החשמל הזה אינו דומה לזרם בכבל ביתי. אלה הפרשי מתח זעירים, אבל הם עשויים לשאת מידע רב.

החשמל כ"תוכנה" של הגוף

לוין משתמש באנלוגיה מעולם המחשבים. הגנים מספקים חלק מרכזי מה"חומרה". אולם כדי לבנות מבנה מורכב, הגוף צריך גם מערכת של מידע ובקרה. לפי סקירה שלו בכתב העת Cell, דפוסי המתח משפיעים על ביטוי גנים, על חלוקת תאים ועל התמיינותם. במובן הזה, המתח איננו רק תוצר לוואי. הוא אות מכוון, Instructive Signal, שמנחה את תהליך המורפוגנזה – התהליך שבו רקמות מקבלות את צורתן.

התולעת שבונה את עצמה מחדש

אחד המודלים המרשימים במעבדה הוא תולעת שטוחה בשם פלנריה (Planaria). כשחותכים אותה, כל חלק משלים את מה שחסר. חתיכה בלי ראש מצמיחה ראש, וחתיכה בלי זנב מצמיחה זנב. כאן עולה שאלה מדהימה: איך הפצע יודע אם לבנות ראש או זנב?

אותם תאי גזע נמצאים בכל הגוף. לכן הרקמה צריכה לדעת מה חסר ואיפה היא ממוקמת. מחקר משנת 2019 הראה שהמצב החשמלי בשלוש השעות הראשונות אחרי החיתוך מכריע. כשהחוקרים שינו לזמן קצר את המתח ברקמה הפצועה, השתנה ביטוי הגנים כבר אחרי שש שעות. בסוף ההתחדשות צמחו לתולעים שני ראשים.

מה קורה כשמשנים את "הוראות החשמל"?

ה־DNA של התולעים האלה לא השתנה. החוקרים לא שכתבו את הגנום, אלא שינו את מצב רשת התקשורת בין התאים. יתרה מזאת, בניסוי משנת 2017 השינוי נשמר גם בחיתוכים מאוחרים. תולעים שנראו רגילות לגמרי הצמיחו שוב שני ראשים כשחתכו אותן במים רגילים. לכן החוקרים מציעים שהרשת החשמלית שומרת מעין זיכרון של הצורה הרצויה. אין פירוש הדבר שבגוף יש "תמונה חשמלית" פשוטה של עצמו. עם זאת, הממצא מחזק את הרעיון שמידע אנטומי אינו כתוב רק ב־DNA.

התחדשות איברים בלי לבנות אותם תא־תא

זה אולי החלק החשוב ביותר לרפואת העתיד. כדי לבנות יד צריך לכאורה לתכנן עצמות, שרירים, כלי דם, עצבים, עור וגידים. בנוסף, כל רכיב צריך לשבת במקום המדויק. זו משימה הנדסית כמעט בלתי אפשרית.

הגישה של לוין מציעה דרך אחרת: לא לבנות את היד, אלא לתת לרקמה את האות שמפעיל את תוכנית הבנייה. למשל, בראשנים של צפרדע Xenopus, זרם נתרן קצר הפעיל מחדש את התחדשות הזנב. זה קרה גם בתנאים שבהם הזנב בדרך כלל אינו מתחדש. המשמעות עצומה: אות פשוט יחסית מפעיל שרשרת מורכבת שהרקמה כבר "יודעת" לבצע.

התחדשות איברים בגפיים: הניסוי בצפרדעים

צפרדעים בוגרות, כמו בני אדם, כמעט אינן מצמיחות רגל שנקטעה. במחקר שפורסם ב־2022 הלבישו החוקרים על הגדם "ביוריאקטור" לביש. ההתקן העביר תערובת של חמש תרופות במשך 24 שעות בלבד. במהלך 18 חודשי מעקב צמחה רגל עם עור, עצם, כלי דם ועצבים, והצפרדעים השתמשו בה לשחייה ולתגובה למגע.

המטרה ארוכת הטווח ברורה: להעביר רקמה ממצב של הצטלקות למצב של התחדשות. אבל חשוב להפריד בין החזון למציאות. נכון לאוקטובר 2026, אין טיפול שמאפשר לאדם להצמיח מחדש יד או רגל. רוב העבודה עדיין נעשית בתולעים, בדו־חיים ובבעלי חיים אחרים, והדרך לבני אדם ארוכה.

תיקון מומים מולדים במעבדה

זהו תחום מרתק נוסף. ניקוטין, למשל, פוגע בהתפתחות המוח בעוברי צפרדע. במחקר בכתב העת Nature Communications החדירו החוקרים לעוברים תעלת יונים בשם HCN2. התעלה שיקמה את דפוס המתח הטבעי, והמוח התפתח באופן כמעט תקין. בנוסף, יכולת הלמידה של הראשנים חזרה כמעט לרגיל.

הרעיון כמעט מהפכני: פגיעה במסלול ההתפתחות איננה תמיד סוף הסיפור. אפשר להתערב Downstream – בהמשך שרשרת האירועים – ולהגיע לתוצאה טובה בהרבה. עם זאת, צריך להדגיש: זהו מחקר בסיסי בבעלי חיים. היום אי אפשר לטפל כך במומים מולדים בבני אדם.

עיניים במקום לא צפוי

בניסוי בעוברי Xenopus שינו החוקרים את המתח של תאים שאינם תאי עין. בעקבות זאת צמחו עיניים שלמות במקומות חריגים, ואפילו הרחק מאזור הראש. מבחינה מבנית, העיניים האלה דמו לעיניים רגילות. הממצא מדגים עיקרון עמוק: התאים אינם לבנים סבילות. הם מגיבים לאותות ברמת הרקמה ומבצעים תוכניות בנייה מורכבות.

ומה הקשר לסרטן?

תא סרטני איננו רק תא שמתחלק מהר. במובן מסוים הוא מפסיק לשתף פעולה עם הרקמה ופועל לבד. לוין חוקר את האפשרות שהרשת החשמלית מחזיקה תאים בתוך "הפרויקט המשותף" של הגוף. במודלים בבעלי חיים, שינויים במתח הממברנה השפיעו על התנהגות גידולית. זהו עדיין תחום מחקרי, ולא טיפול בסרטן. אולם הוא מעלה כיוון מעניין: אולי בעתיד ננסה גם להחזיר תאים לבקרה של הרקמה, ולא רק להרוג אותם. על הקשר בין משקל לסרטן כתבתי בכתבה על סרטן הקשור להשמנה.

הגוף כאינטליגנציה קולקטיבית של תאים

כאן מגיעים לרעיון הרחב ביותר של לוין. כל תא חש את סביבתו, מעבד מידע ומגיב. כשמיליארדי תאים מתחברים, נוצרת מערכת שפותרת בעיות בקנה מידה גדול. פצע, למשל, הוא בעיה: "חסר כאן משהו". המערכת צריכה לברר מה חסר, כמה לגדול, איזה מבנה לבנות ומתי לעצור. הפלנריה איננה מגדלת ראשים בלי סוף, וסלמנדרה איננה מגדלת רגל באורך שני מטרים. לוין מכנה זאת Collective Intelligence – אינטליגנציה קולקטיבית של תאים.

התחדשות איברים ולונג׳ביטי

רפואת הלונג׳ביטי של היום מתמקדת בעיקר בהאטת נזק. היא שומרת על השריר, על הבריאות המטבולית ועל הלב, דרך תנועה, שינה ותזונה. על הכלים האלה הרחבתי בכתבה על רפואת לונג׳ביטי ותוחלת הבריאות. בעתיד, ייתכן שתתווסף מטרה שאפתנית בהרבה: להחזיר לרקמות את היכולת לתקן את עצמן.

ההזדקנות מלווה בירידה ביכולת ההתחדשות, בשינויים בתאי גזע ובדלקת. אם נבין את מערכת הבקרה שמנחה תאים, הרפואה הרגנרטיבית תשתלב בלונג׳ביטי באופן עמוק. המטרה איננה לחיות לנצח, אלא לשמר ולשחזר תפקוד. תחומים משיקים מופיעים בכתבות על פפטידים ברפואה, על שעונים אפיגנטיים ועל טכנולוגיות לונג׳ביטי.

שורה תחתונה על התחדשות איברים

המחקר הביו־חשמלי משנה את השאלה המרכזית של הרפואה הרגנרטיבית. במקום "איך נבנה איבר?" אפשר לשאול "איזה מידע צריך הגוף כדי לבנות אותו בעצמו?". בעתיד, תרופות לתעלות יונים, התקנים לפצע, הנדסת רקמות ואולי כלי AI ישתלבו יחד. עם זאת, אנחנו עדיין רחוקים מהצמחת יד חדשה או מתיקון מום מורכב בבני אדם. בסופו של דבר, הניסויים בפלנריה ובצפרדעים מלמדים שהתחדשות איברים כבר איננה רק מדע בדיוני. השאלה היא עד כמה נלמד לדבר בשפה שהתאים כבר משתמשים בה.

המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.

מראי מקום

Bioelectric signaling: Reprogrammable circuits underlying embryogenesis, regeneration, and cancer

The Role of Early Bioelectric Signals in the Regeneration of Planarian Anterior/Posterior Polarity

Long-Term, Stochastic Editing of Regenerative Anatomy via Targeting Endogenous Bioelectric Gradients

Induction of vertebrate regeneration by a transient sodium current

Acute multidrug delivery via a wearable bioreactor facilitates long-term limb regeneration and functional recovery in adult Xenopus laevis

HCN2 Rescues brain defects by enforcing endogenous voltage pre-patterns

Transmembrane voltage potential controls embryonic eye patterning in Xenopus laevis

התחדשות איברים

ד”ר אסנת רזיאל