הכתבות שלי

גלולות למניעת הריון: סוגים, תופעות לוואי, משקל וקרישי דם

מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל

גלולות למניעת הריון: מה חשוב לדעת היום

גלולות למניעת הריון הן מהתרופות הנפוצות בעולם. מיליוני נשים נוטלות אותן כל יום, לעיתים במשך עשרות שנים. עם זאת, סביב הגלולה עולות שאלות רבות. האם היא משמינה? האם היא מסוכנת לכלי הדם? ומה עדיף לאישה עם שחלות פוליציסטיות?

בכתבה הזו ריכזתי את התשובות, על בסיס מחקרים מהשנתיים האחרונות ומטה־אנליזות מובילות. השורה התחתונה מראש: לרוב הנשים הבריאות, הגלולה בטוחה ויעילה. אולם הסיכון אינו זהה לכולן. גיל, עישון, משקל, מיגרנה ורקע משפחתי של קרישי דם משנים את התמונה. לכן הבחירה צריכה להיות אישית.

איך פועלות גלולות למניעת הריון

רוב הגלולות מונעות ביוץ. כלומר, השחלה אינה משחררת ביצית באותו חודש. בנוסף, ההורמונים מסמיכים את הריר בצוואר הרחם ומקשים על מעבר הזרע.

בשימוש מושלם, פחות מאישה אחת מתוך 100 נכנסת להריון בשנה. מנגד, בשימוש היומיומי האמיתי, עם שכחה ואיחורים, התמונה אחרת. לפי נתוני המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC), כ-9 מתוך 100 נשים נכנסות להריון בשנה הראשונה.

סוגי הגלולות

גלולות משולבות

הגלולה המשולבת מכילה שני הורמונים: אסטרוגן ופרוגסטין, גרסה מלאכותית של הורמון הפרוגסטרון. האסטרוגן הנפוץ הוא אתיניל אסטרדיול (Ethinylestradiol), לרוב במינון נמוך של 20 עד 30 מיקרוגרם. לעומת זאת, סוג הפרוגסטין משתנה מגלולה לגלולה, וזה הבדל חשוב.

הפרוגסטינים מתחלקים ל"דורות". למשל, לבונורגסטרל (Levonorgestrel), הרכיב בגלולה מיקרוגינון, שייך לדור הוותיק. דזוגסטרל (Desogestrel) וגסטודן (Gestodene) שייכים לדור השלישי. דרוספירנון (Drospirenone), הרכיב ביאז וביסמין, הוא פרוגסטין חדש. הוא פועל גם נגד הורמוני המין הגבריים. בנוסף, קיימות גלולות עם ציפרוטרון אצטט (Cyproterone acetate) ועם דיאנוגסט (Dienogest).

בשנים האחרונות הגיעו גם גלולות עם אסטרוגן הדומה לזה של הגוף: אסטרדיול או אסטטרול (Estetrol). מודל מעבדה מ-2025 מרמז שהשפעתן על מערכת הקרישה מתונה. עם זאת, עדיין חסרים נתוני אוכלוסייה גדולים.

גם לוח הזמנים משתנה. יש חפיסות של 21 גלולות ושבוע הפסקה, וחפיסות של 24 גלולות פעילות. ההנחיות הבריטיות מאפשרות גם נטילה ממושכת או רצופה, ללא הפסקה חודשית.

גלולות פרוגסטין בלבד

הגלולה הזו, שמכונה לעיתים "מיני־גלולה", אינה מכילה אסטרוגן. לכן היא מתאימה גם לנשים שאסור להן אסטרוגן, למשל בהנקה, במיגרנה עם הילה או בעישון אחרי גיל 35. הגלולות הנפוצות מכילות דזוגסטרל 75 מיקרוגרם או דרוספירנון 4 מ"ג. החיסרון העיקרי הוא דימום לא סדיר, שכיח בהרבה מאשר בגלולה המשולבת.

תופעות לוואי של גלולות למניעת הריון

רוב תופעות הלוואי מופיעות בשלושת החודשים הראשונים ונחלשות בהמשך. השכיחות הן בחילה, רגישות בשדיים, כאב ראש ודימום קל בין וסתות. למשל, סקירת קוקרן על גלולות עם דרוספירנון מצאה סיכוי גבוה פי 3.15 לבחילה בהשוואה לפלסבו. הסיכוי לדימום בין וסתות היה גבוה פי 4.92, ולכאב בשדיים פי 2.67.

חלק מהנשים מדווחות על שינויי מצב רוח או על ירידה בחשק המיני. אם תופעה כזו נמשכת, לרוב אפשר לעבור לגלולה עם פרוגסטין אחר. לכן אין סיבה לסבול בשקט.

גלולות למניעת הריון ועלייה במשקל

זה החשש הנפוץ ביותר במרפאה שלי. החדשות הטובות: סקירת קוקרן על גלולות משולבות ומשקל לא מצאה השפעה גדולה על המשקל. עם זאת, החוקרים ציינו שהראיות אינן מספיקות כדי לשלול השפעה קטנה.

בנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) התמונה פחות חד־משמעית. מטה־אנליזה של 13 ניסויים מבוקרים לא מצאה שינוי בהיקף המותניים. מנגד, מסת השומן עלתה מעט. החוקרים הדגישו שהניסויים מגוונים מאוד, ולכן קראו לזהירות בפרשנות.

בפועל, עלייה במשקל אחרי התחלת גלולה יכולה לנבוע מגורמים רבים: שינוי בהרגלים, בשינה, בסטרס או בגיל. לכן, אם המשקל עולה, כדאי לבחון את התמונה כולה. אפשר לקרוא עוד על השמנה אצל נשים לאורך מעגל החיים.

השמנה וגלולות: למה הסיכון מצטבר

זו נקודה חשובה במיוחד לנשים עם עודף משקל. השמנה כשלעצמה מעלה את הסיכון לקרישי דם. גם הגלולה המשולבת מעלה אותו. כאשר שני הגורמים נפגשים, הסיכון מצטבר.

מחקר MEGA ההולנדי, מחקר גדול על גורמי סיכון לפקקת ורידים, כלל 3,834 חולים עם קריש דם ראשון. לנשים עם השמנה שנטלו גלולות היה סיכון גבוה פי 24 בקירוב, בהשוואה לנשים במשקל תקין שלא נטלו גלולות. חשוב לזכור שזהו סיכון יחסי. הסיכון המוחלט עדיין נמוך, אבל הוא מצדיק בחירה זהירה.

לפי קריטריוני הזכאות של ה־CDC, השמנה אינה פוסלת גלולה משולבת. BMI של 30 ומעלה (מדד מסת הגוף, היחס בין המשקל לגובה בריבוע) נכנס לקטגוריה שבה היתרונות עולים על הסיכונים, אך צריך לשקול. כאשר מצטרפים גורמי סיכון נוספים, עדיף לרוב אמצעי ללא אסטרוגן.

גלולות למניעת הריון וקרישי דם

הסיבוך החשוב של הגלולה המשולבת הוא קריש דם בוורידים, בדרך כלל ברגל, ולעיתים תסחיף לריאה. האסטרוגן מגביר בכבד את ייצור חלבוני הקרישה, ולכן הדם נקרש בקלות רבה. מחקר בריטי ענק כלל 10,562 נשים עם קריש דם. החוקרים מצאו סיכון גבוה פי 2.97 בקרב נוטלות גלולה משולבת, בהשוואה לנשים שלא נטלו.

לא כל הגלולות זהות

הסיכון תלוי בסוג הפרוגסטין. לפי סקירת סוכנות התרופות האירופית, כ-2 מתוך 10,000 נשים שאינן נוטלות גלולה יפתחו קריש דם בשנה. בגלולות עם לבונורגסטרל, נורתיסטרון או נורגסטימט, המספר עולה ל-5 עד 7. לעומת זאת, בגלולות עם דזוגסטרל, גסטודן או דרוספירנון, הוא מגיע ל-9 עד 12.

במחקר הבריטי חישבו החוקרים 6 מקרים נוספים בשנה לכל 10,000 נוטלות לבונורגסטרל. בדזוגסטרל ובציפרוטרון הם חישבו 14 מקרים נוספים. במילים אחרות, הסיכון העודף בגלולה הוותיקה נמוך בכמחצית.

יתרה מזאת, הסיכון הגבוה ביותר הוא בשנה הראשונה לשימוש. הוא עולה גם בחזרה לגלולה אחרי הפסקה ארוכה. עם זאת, חשוב לשמור על פרופורציות: הסיכון לקריש דם בהריון ובתקופה שאחרי הלידה גבוה מהסיכון בגלולה.

שבץ והתקף לב

מחקר דני ארצי עקב אחרי 2,025,691 נשים בגילאים 15 עד 49. בנשים שלא השתמשו באמצעי הורמונלי היו 18 מקרי שבץ איסכמיים, כלומר מקרי שבץ מוחי מחסימת כלי דם, לכל 100,000 שנות אישה. בנוטלות גלולה משולבת המספר עלה ל-39. כלומר, הסיכון הוכפל, אך בפועל אלה כ-21 מקרים נוספים לכל 100,000 נשים בשנה. בהתקפי לב התמונה דומה: 18 לעומת 8.

בגלולת פרוגסטין בלבד ראו החוקרים עלייה מתונה בסיכון לשבץ, פי 1.6. לעומת זאת, ההתקן התוך־רחמי ההורמונלי לא העלה את הסיכון לשבץ או להתקף לב.

גלולות וסרטן: החשש מול התמונה המלאה

בשאלת סרטן השד, מחקר בריטי ומטה־אנליזה השוו 9,498 נשים עם סרטן שד ל-18,171 נשים בריאות. החוקרים ראו עלייה יחסית של כ-20% עד 30% בסיכון בקרב נשים שהשתמשו לאחרונה באמצעי הורמונלי, משולב או פרוגסטין בלבד.

במספרים מוחלטים, שימוש בגילאי 16 עד 20 הוסיף כ-8 מקרים לכל 100,000 משתמשות על פני 15 שנה. מנגד, שימוש בגילאים 35 עד 39 הוסיף כ-265 מקרים לכל 100,000. הסיכון העודף פוחת בהדרגה אחרי ההפסקה.

מצד שני, הגלולה מגינה מפני סוגי סרטן אחרים. מחקר על 256,661 נשים ממאגר UK Biobank, מאגר מידע בריטי גדול על בריאות, בדק את הנושא לאורך זמן. בנשים שנטלו גלולות הסיכון לסרטן השחלה נמוך בכ-28%, והסיכון לסרטן רירית הרחם נמוך בכ-32%. ההגנה נמשכה עד 35 שנה אחרי ההפסקה. לעומת זאת, העלייה בסיכון לסרטן השד הופיעה רק בשנתיים הראשונות אחרי ההפסקה.

גלולות, מצב רוח ודיכאון

הקשר בין גלולות לדיכאון עדיין שנוי במחלוקת. מחקר פיני מ-2025 על נשים בגילי 15 עד 49 לא ראה עלייה בסיכון לדיכאון. להפך, בנוטלות גלולות משולבות מסוימות הסיכון היה נמוך בכ-10% עד 14%, גם בקרב נערות.

מנגד, מחקר דני על 610,038 אמהות טריות בחן את השנה שאחרי הלידה. התחלת אמצעי הורמונלי בתקופה זו העלתה את הסיכון לדיכאון. עם זאת, הסיכון המוחלט עלה מ-1.36% ל-1.54% בלבד.

בנוסף, מחקר אמריקאי מ-2026 בדק מדוע נשים מפסיקות אמצעי מניעה. בקרב מי שהפסיקו אמצעי הורמונלי משולב בחצי השנה הראשונה, 21% ציינו את מצב הרוח כסיבה. בגלולת פרוגסטין בלבד השיעור עמד על 7.4%. המסקנה המעשית: תלונות על מצב רוח הן אמיתיות, ושווה לדון בהן עם הרופאה.

למי לא מומלצות גלולות למניעת הריון

לפי קריטריוני ה־CDC, לרוב אסור ליטול גלולה משולבת במצבים הבאים:

עישון אחרי גיל 35: בייחוד 15 סיגריות ומעלה ביום.

מיגרנה עם הילה: תסמינים עצביים חולפים לפני כאב הראש, כמו הבזקי אור, בכל גיל.

קריש דם בעבר: או נטייה גנטית לקרישיות.

מחלת לב וכלי דם: לחץ דם גבוה שאינו מאוזן, מחלת לב איסכמית, שבץ בעבר, או כמה גורמי סיכון יחד, כמו סוכרת, עישון ושומנים גבוהים.

סרטן שד: נוכחי או בעבר הקרוב.

מחלת כבד קשה: כמו שחמת מתקדמת או גידולי כבד מסוימים.

השבועות הראשונים אחרי לידה: אז הסיכון לקרישים גבוה במיוחד.

ברוב המצבים האלה, למעט סרטן שד, גלולת פרוגסטין בלבד או התקן תוך־רחמי הם לרוב חלופה טובה. ההחלטה תמיד אישית, ובשיחה עם הרופא.

מה כדאי לברר לפני נטילה ראשונה

לפני מרשם ראשון, כדאי לעבור שיחה קצרה ובדיקה פשוטה. אלה הנקודות שאני ממליצה לבדוק:

לחץ דם ומשקל: מדידה פשוטה במרפאה.

עישון: כמה סיגריות ביום, ומאז מתי.

מיגרנות: ובמיוחד מיגרנה עם הילה.

רקע של קרישי דם: אצלך או אצל קרובת משפחה מדרגה ראשונה, במיוחד בגיל צעיר.

תרופות קבועות ותוספים: חלק מהתרופות לאפילפסיה, האנטיביוטיקה ריפאמפיצין והצמח פרע מחורר מחלישים את פעולת הגלולה.

טיפול להשמנה או ניתוח בריאטרי: פירוט בהמשך.

תוכניות להריון והנקה: הן משפיעות על בחירת האמצעי.

בדיקת דם שגרתית לנטייה לקרישיות אינה מתאימה לכל אישה. היא מתאימה בעיקר כאשר יש סיפור משפחתי משמעותי.

כיצד מורידים את הסיכונים

לבחור גלולה ותיקה: כשאין סיבה אחרת, גלולה עם לבונורגסטרל ועם עד 30 מיקרוגרם אסטרוגן היא בחירה ראשונה טובה.

להפסיק לעשן: ההנחיות הבריטיות מאפשרות לאישה מעל 35, שהפסיקה לעשן לפני שנה לפחות, לשקול שוב גלולה משולבת.

לרדת במשקל: ירידה במשקל מפחיתה את הסיכון לקרישים, גם בלי קשר לגלולה.

להיערך לניתוח: לפני ניתוח גדול שכרוך בשכיבה ממושכת, עדכנו את הצוות. לעיתים יש להפסיק את הגלולה כארבעה שבועות קודם.

לזוז בטיסות ארוכות: לקום, להתהלך ולשתות.

להכיר את סימני האזהרה: כאב ונפיחות ברגל אחת, קוצר נשימה פתאומי, כאב בחזה, כאב ראש חריג או חולשה בצד אחד של הגוף. במקרה כזה פונים מיד לרופא או למיון.

גלולות למניעת הריון ומונג׳רו

זו נקודה שכמעט לא מדברים עליה, והיא חשובה מאוד במרפאת השמנה. טירזפטייד (Tirzepatide), החומר הפעיל במונג׳רו (Mounjaro), מאט את התרוקנות הקיבה. לכן הוא עלול להפחית את ספיגת הגלולה.

לפי סקירה מ-2026, במחקר הפרמקוקינטי היחיד מנה אחת של 5 מ"ג הורידה את רמות השיא של רכיבי הגלולה ב-55% עד 66%. החשיפה הכוללת ירדה ב-20% עד 23%. ההשפעה חזקה בעיקר בתחילת הטיפול ובהעלאת מינון.

לכן, רשות התרופות האוסטרלית ועלון התכשיר ממליצים: נוטלות גלולה יעברו לאמצעי שאינו גלולה, או יוסיפו קונדום. זאת למשך 4 שבועות אחרי תחילת הטיפול ו-4 שבועות אחרי כל העלאת מינון. לעומת זאת, הארגון הבריטי לבריאות מינית ופוריות לא ראה השפעה משמעותית של סמגלוטייד על ספיגת הגלולה.

בנוסף, הקאות או שלשול בכל טיפול עלולים להחליש את הגלולה. הרחבתי על כך בכתבה על מונג׳רו והמחזור החודשי. כדאי גם לקרוא את ההנחיות לנשים בגיל הפוריות בזמן טיפול תרופתי בהשמנה.

אחרי ניתוח בריאטרי

אחרי ניתוח מסוג מעקף קיבה מלא בשתי השקות, הספיגה במעי משתנה. לכן ה־CDC מגדיר גלולות, משולבות ופרוגסטין בלבד, כבחירה פחות מתאימה אחרי ניתוחים שפוגעים בספיגה. אחרי ניתוח שרוול, לעומת זאת, הגלולה מתאימה. עם זאת, הפוריות עולה לעיתים קרובות עם הירידה במשקל. לכן אמצעי ארוך טווח, כמו התקן, הוא לרוב בחירה נוחה ובטוחה.

האם בטוח ליטול גלולות שנים רבות?

אין צורך ב"הפסקות" מהגלולה. מחקר המכללה המלכותית לרופאי משפחה בבריטניה עקב אחרי 46,112 נשים עד 39 שנה. בנשים שנטלו גלולה בעבר, התמותה מכל סיבה הייתה נמוכה ב-12%, בהשוואה לנשים שלא נטלו מעולם. בנוסף, החוקרים לא ראו קשר בין משך הנטילה לתמותה.

גם הפוריות חוזרת מהר. מטה־אנליזה של 22 מחקרים מצאה ש-83.1% מהנשים נכנסו להריון בתוך שנה מהפסקת אמצעי מניעה. משך השימוש בגלולה לא השפיע על חזרת הפוריות.

עם זאת, השנים משנות את פרופיל הסיכון. אישה שהתחילה גלולה בגיל 20 אינה אותה מטופלת בגיל 42, עם עישון, לחץ דם או עודף משקל. לכן חשוב לבחון מחדש את ההתאמה מדי כמה שנים.

מאיזה גיל מותר ליטול ועד מתי

אפשר להתחיל ליטול גלולה מהווסת הראשונה. לפי ה־CDC, מהווסת הראשונה ועד גיל 40 אין הגבלה בגלל הגיל לבדו. מגיל 40 היתרונות עדיין עולים לרוב על הסיכונים, אך שוקלים כל מקרה לגופו.

ההנחיות הבריטיות לנשים מעל גיל 40 מעדיפות בגיל זה גלולה עם עד 30 מיקרוגרם אסטרוגן, עם לבונורגסטרל או נורתיסטרון. בגיל 50 ממליצים להפסיק את הגלולה המשולבת ולעבור לאמצעי ללא אסטרוגן. גלולת פרוגסטין בלבד, שתל או התקן הורמונלי אפשר להמשיך עד גיל 55. בגיל הזה אפשר להניח שהפוריות הטבעית הסתיימה.

חשוב לדעת שהגלולה המשולבת עלולה להסוות את תחילת גיל המעבר. הדימום בחפיסה נמשך, ובדיקות הורמונים אינן אמינות בזמן נטילתה.

תסמונת השחלות הפוליציסטיות וגלולות למניעת הריון

במאי 2026 שינתה הקהילה הרפואית הבינלאומית את שם התסמונת. השם החדש הוא PMOS (Polyendocrine Metabolic Ovarian Syndrome), כלומר תסמונת שחלתית מטבולית ורב־הורמונלית. השינוי משקף את מה שידוע מזמן: זו בעיה הורמונלית ומטבולית, ולא רק "ציסטות" בשחלות.

מטה־אנליזה שהזינה את ההנחיות הבינלאומיות תומכת בגלולה המשולבת כטיפול קו ראשון לווסת לא סדירה ולסימני עודף הורמונים גבריים, כמו שיעור יתר ואקנה. ההנחיות מעדיפות גלולות במינון נמוך. גלולות עם ציפרוטרון אצטט, כמו דיאן 35, יעילות מעט בהפחתת סימני ההורמונים הגבריים. אולם ההנחיות אינן ממליצות עליהן כקו ראשון, בגלל סיכון גבוה לקרישי דם.

מנגד, בתסמונת הזו יש לעיתים קרובות עמידות לאינסולין ועודף משקל. אלה מעלים בעצמם את הסיכון לקרישי דם. לכן הבחירה צריכה לשקלל גם משקל, לחץ דם וסוכר. הרחבה על הנושא תמצאו בכתבה על השמנה והפרעות הורמונליות.

אפשרויות טיפול נוספות

אורח חיים: תזונה, פעילות גופנית וירידה במשקל הם בסיס הטיפול בכל אישה עם התסמונת.

מטפורמין (Metformin): משפר את העמידות לאינסולין, לבד או יחד עם הגלולה.

ספירונולקטון (Spironolactone): תרופה נוגדת הורמונים גבריים. סקירה שיטתית מ-2025 לא מצאה הבדל מובהק בינו לבין מטפורמין בהפחתת שיעור יתר. עם זאת, החוקרים רואים בו אפשרות לנשים שאינן יכולות ליטול גלולה. בזמן הטיפול חובה להשתמש באמצעי מניעה.

תרופות GLP-1: מטה־אנליזה מ-2026 מצאה ירידה של 1.38 יחידות BMI בנשים עם התסמונת. אולם הראיות על סדירות הווסת ועל שיעור יתר עדיין אינן מספיקות.

גלולות למניעת הריון, PMS ו-PMDD

תסמונת קדם־וסתית, PMS (Premenstrual Syndrome), היא אוסף של תסמינים גופניים ורגשיים בימים שלפני הווסת. הצורה הקשה שלה, PMDD (Premenstrual Dysphoric Disorder), כוללת דיכאון, עצבנות קיצונית ופגיעה בתפקוד.

הגלולה מונעת ביוץ, ולכן מפחיתה את התנודות ההורמונליות. סקירת קוקרן מצאה שגלולה עם 3 מ"ג דרוספירנון ו-20 מיקרוגרם אתיניל אסטרדיול שיפרה תסמינים אצל נשים עם PMDD אחרי שלושה חודשים. עם זאת, גם הפלסבו השפיע מאוד, ועדיין לא ברור אם הגלולה עוזרת במקרים קלים.

ההנחיות של איגוד המיילדים והגינקולוגים האמריקאי ממליצות על שלוש גישות. הראשונה היא תרופות SSRI, נוגדות דיכאון שמעלות את זמינות הסרוטונין במוח. השנייה היא גלולות משולבות, והשלישית טיפול קוגניטיבי־התנהגותי. תרופות ה-SSRI פועלות כאן מהר. אפשר ליטול אותן רק מכשבוע לפני הווסת ועד כמה ימים אחרי תחילתה.

התחליפים לגלולה

התקן תוך־רחמי הורמונלי: יעיל מאוד ופועל בעיקר מקומית. במחקר הדני הוא לא העלה את הסיכון לשבץ או להתקף לב. בנוסף, הוא מפחית דימום וכאבי וסת.

התקן נחושת: ללא הורמונים בכלל, לשנים רבות. מנגד, לעיתים הוא מגביר דימום וכאבי וסת.

שתל תת־עורי: מוט קטן בזרוע שמשחרר פרוגסטין, יעיל מאוד ואינו דורש זכירה יומית.

טבעת נרתיקית ומדבקה: אלה אמצעים משולבים, ולכן הסיכון לקרישים דומה. במחקר הדני הסיכון לשבץ היה גבוה גם בהם.

זריקת פרוגסטין: פעם בשלושה חודשים. ההנחיות ממליצות להחליף אותה בגיל 50, בגלל השפעה אפשרית על העצם.

קונדום: האמצעי היחיד שמגן גם ממחלות מין.

אמצעים ארוכי טווח והפיכים, LARC (Long-Acting Reversible Contraception), כמו התקן ושתל, אינם תלויים בזיכרון. לכן יעילותם בחיים האמיתיים גבוהה במיוחד.

שורה תחתונה

גלולות למניעת הריון בטוחות ויעילות עבור רוב הנשים. הן גם מפחיתות את הסיכון לסרטן השחלה ולסרטן רירית הרחם לעשרות שנים. עם זאת, הגלולה המשולבת מעלה פי שניים עד שלושה את הסיכון לקרישי דם, ופי שניים את הסיכון לשבץ ולהתקף לב. הסיכון המוחלט נמוך, אבל השמנה, עישון, גיל מעל 35 ומיגרנה עם הילה מגבירים אותו.

לכן, בחירה נבונה מתחילה בשיחה פתוחה עם הרופאה: איזו גלולה, למי ולכמה זמן. ולנשים בטיפול במונג׳רו או אחרי מעקף קיבה, כדאי לחשוב מראש על אמצעי שאינו גלולה.

המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי אישי. לפני התחלה, החלפה או הפסקה של אמצעי מניעה, יש להתייעץ עם הרופא המטפל.