מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל
השמנה והכבד: ההתחלה של פגיעה רב־מערכתית
השמנה והכבד קשורים זה בזה, אבל הכבד הוא רק חלק מהתמונה: השמנה פוגעת בהדרגה, ובמקביל, גם בכליות, בלב ובכלי הדם. במשך שנים ראינו בהשמנה גורם סיכון לסוכרת ולמחלות לב. לעומת זאת, בשלוש הרצאות בכינוס ObesityWeek הוצגה תמונה רחבה בהרבה. לפיה, השמנה היא תהליך ביולוגי שפוגע בכמה מערכות בגוף בו־זמנית. לכן המסר המעשי ברור: לא מחכים לסיבוכים, ולא סומכים על בדיקת דם תקינה אחת.
ההרצאות עסקו בשלושה נושאים. ראשית, מודל CKM ומשמעותו לטיפול. שנית, הכבד כאיבר שגם סובל מהמחלה וגם מחמיר אותה. לבסוף, הורמון הגלוקגון, שמתברר שהוא הרבה מעבר ל"הורמון הסוכר".
מה זה מודל CKM?
CKM הם ראשי התיבות של Cardiovascular-Kidney-Metabolic, כלומר הקשר בין הלב וכלי הדם, הכליות וחילוף החומרים. איגוד הלב האמריקאי הגדיר את המודל כדי לתאר את ההתקדמות של המחלה בשלבים. על המודל ועל משמעותו לטיפול כתבתי גם במאמר כשהטיפול בהשמנה עוסק בלב, בכליות ובאריכות חיים. המרצים הדגישו שהמטרה היא לזהות מטופלים בשלב התחלתי ולעצור את ההתקדמות.
ארבעת השלבים של מודל CKM
- שלב 1: עודף רקמת שומן, או רקמת שומן שאינה מתפקדת כראוי. בשלב הזה רואים השמנה בטנית והפרעות ראשונות באיזון הסוכר. זהו חלון ההזדמנויות להתערבות.
- שלב 2: הופעה של גורמי סיכון מטבוליים או מחלת כליות. למשל יתר לחץ דם, הפרעות בשומני הדם, תסמונת מטבולית, סוכרת מסוג 2 ומחלת כליות כרונית.
- שלב 3: מחלת לב וכלי דם ללא תסמינים, כמו טרשת עורקים או אי־ספיקת לב תת־קלינית. בשלב הזה נכללים גם מצבי סיכון גבוה במיוחד.
- שלב 4: מחלת לב וכלי דם קלינית. למשל מחלת לב כלילית, אי־ספיקת לב, שבץ מוחי או מחלת עורקים היקפית.
הדגש בהרצאה היה חד: אין להמתין עד שתופיע מחלת לב. במקום זאת, מתחילים לטפל כבר בשלבים המוקדמים.
לא כל רקמת שומן מתנהגת אותו דבר
רקמת השומן שמתחת לעור יכולה לפעמים להתרחב בצורה תקינה. במצב כזה היא אוגרת את עודפי האנרגיה, והפרופיל המטבולי נשאר יחסית בריא. אבל כשרקמת השומן מאבדת את יכולת האגירה, חומצות שומן חופשיות זולגות לרקמות אחרות. בנוסף, הפרשת האדיפוקינים, ההורמונים של רקמת השומן, משתבשת. כך מצטבר שומן באיברים שלא נועדו לאגור אותו. החוקרים קוראים לתהליך הזה Lipid spillover, כלומר "גלישה" של שומן. על החשיבות של רקמת שומן בריאה כתבתי גם בעבר.
שרשרת הפגיעה באיברים
- בשריר: ירידה בקליטת הסוכר ותנגודת לאינסולין.
- בכבד: עלייה בייצור הסוכר ובהפרשת שומנים לדם (VLDL), לצד ירידה בפינוי האינסולין.
- בלבלב: פגיעה בתפקוד תאי הבטא, שמייצרים את האינסולין.
- בלב ובכלי הדם: דלקת, פגיעה בכלי הדם ועומס על הלב.
- בכליות: לחץ על כלי הדם הכלייתיים, שינוי בלחץ בתוך הכליה והפעלה של מנגנונים הורמונליים ועצביים.
מה המשמעות? לשני אנשים עם BMI דומה אין בהכרח אותו סיכון. פיזור השומן, תפקוד רקמת השומן ומידת הפגיעה באיברים חשובים לא פחות מכמות השומן הכוללת.
השמנה והכבד: קורבן וגם שותף
הקשר בין השמנה והכבד מתחיל בשומן ה"גולש": הכבד הוא אחד האיברים הראשונים שסופגים אותו. התוצאה היא כבד שומני, שהשם המקצועי שלו MASLD. עם זאת, הקשר דו־כיווני. השמנה ותנגודת לאינסולין תורמות לכבד שומני. מנגד, הפגיעה בחילוף החומרים בכבד מחמירה בתורה תנגודת לאינסולין, סוכרת מסוג 2, הפרעות בשומני הדם וסיכון לבבי. ההשפעות האלה מופיעות לעיתים כבר בשלבים מוקדמים, הרבה לפני שחמת. לפעמים בדיקות הדם אפילו אינן משקפות את חומרת המחלה.
חשוב לזכור שלא כל כבד שומני מתקדם. לא כל מי שיש לו MASLD יפתח דלקת כבד שומנית (MASH), ולא כל מי שיש לו MASH יגיע לשחמת. המעבר ל־MASH כולל נזק לתאי הכבד, תאים "מתנפחים" (Hepatocyte ballooning) ודלקת. השינויים האלה מעלים את הסיכון להצטלקות, כלומר פיברוזיס.
בהרצאה הוצגו הערכות כלליות לשיעורי ההתקדמות: כ־30% מכבד שומני ל־MASH, כ־40% מ־MASH לפיברוזיס, ועד 25% מפיברוזיס לשחמת. ההערכות תלויות באוכלוסייה ובמשך המעקב, ואינן תחזית אישית. החדשות הטובות הן שבשלבים המוקדמים חלק ניכר מהתהליך עשוי להיות הפיך. לעומת זאת, בשלב השחמת האפשרות לתיקון מלא מוגבלת מאוד.
שלושה מסלולי פגיעה שמתקדמים במקביל
- בכבד: מכבד שומני ל־MASH עם פיברוזיס, ובהמשך לשחמת ולאי־ספיקת כבד.
- בלב ובכלי הדם: מפגיעה מוקדמת בדופן כלי הדם לטרשת עורקים, למחלה כלילית, לשינויים במבנה הלב ולאי־ספיקת לב.
- בכליות: מהפרשה מוקדמת של חלבון אלבומין בשתן להפרשה משמעותית, לירידה בתפקוד הכליות ולמחלת כליות מתקדמת.
המסלולים האלה אינם מתקדמים כל אחד לבד. אדם עם השמנה עלול לפתח בו־זמנית מחלת כבד, פגיעה בכליות ומחלת לב. לכן כל כך חשוב לאתר בזמן ולהעריך את כל המערכות יחד.
השמנה והכבד: למה בדיקה תקינה אחת לא מספיקה
ALT, אחד מאנזימי הכבד, יכול להיות תקין גם כשיש מחלת כבד משמעותית. באופן דומה, קריאטינין תקין לכאורה אינו שולל פגיעה התחלתית בכליות. לכן ההערכה צריכה לכלול כמה בדיקות:
- לכבד: מדד FIB-4, שמחושב מהגיל, מאנזימי הכבד AST ו־ALT ומספירת הטסיות. ערך של 1.3 ומעלה, או 2.0 ומעלה מעל גיל 65, מצדיק בדיקה נוספת כמו פיברוסקן (Transient elastography).
- לכליות: חישוב eGFR, קצב הסינון של הכליות, ובדיקת יחס אלבומין־קריאטינין בשתן (UACR), שמזהה פגיעה מוקדמת.
אם הפיברוסקן מצביע על סיכון גבוה, יש מקום להמשך הערכה. בסיכון נמוך ממשיכים במעקב, וחוזרים על הערכת הסיכון אחרי שנה עד שלוש שנים. התזמון תלוי בפרופיל המטבולי ובגורמי הסיכון.
חשוב להבין ש־FIB-4 אינו מאבחן פיברוזיס ישירות. הוא עוזר לסווג את רמת הסיכון ולקבוע מי צריך בירור נוסף. לפי הנתונים שהוצגו, כבד שומני מופיע בכרבע מהאוכלוסייה, ורבים אינם יודעים על כך. לכן לא די במעקב אחרי אנזימי כבד, או בממצא מקרי של "כבד שומני" באולטרסאונד. כתבתי גם על פיברוזיס נסתר אצל אנשים עם השמנה. את כל שלבי הבירור פירטתי במאמר על בדיקות לכבד שומני ומדד FIB-4. ההמלצות תואמות את ההנחיות של האיגוד האמריקאי לחקר הכבד ושל האיגודים האירופיים.
גלוקגון: הורמון שמחבר בין השמנה והכבד
הרצאה נוספת הציעה לחשוב מחדש על גלוקגון. תאי אלפא בלבלב מייצרים את ההורמון, והתפקיד המוכר שלו מתרחש בכבד. שם הוא מפרק את מאגרי הגליקוגן לגלוקוז (גליקוגנוליזה) ומייצר גלוקוז חדש (גלוקונאוגנזה). אבל לקולטן לגלוקגון בכבד יש תפקידים נוספים:
- הגברת שריפה (חמצון) של חומצות שומן.
- הגברת יצירת גופי קטון (קטוגנזה).
- הפחתת ייצור שומנים בכבד.
- הגברת קליטת חומצות אמינו ומעגל יצירת האוריאה.
- השפעות אפשריות על השובע, על צריכת המזון ועל הוצאת האנרגיה.
הקולטנים לגלוקגון מרוכזים בעיקר בכבד, אבל הם קיימים גם בכליות ובלבלב. בנוסף, הם מופיעים במידה נמוכה ברקמות נוספות.
גלוקגון, רעב והמוח
גלוקגון עשוי להשתתף גם בוויסות התיאבון, דרך תקשורת בין הכבד למוח. בהרצאה הוצג מנגנון אפשרי שעובר דרך עצב הוואגוס, גרעין ה־NTS בגזע המוח ומעגלים בהיפותלמוס. עם זאת, חלק מהעדויות מגיעות ממחקרים בבעלי חיים. לכן עדיין אי אפשר לקבוע שכל ההשפעות האלה מתקיימות באותה מידה בבני אדם.
נקודה מעניינת נוספת: אחרי ארוחה מעורבת, לצד העלייה בגלוקוז ובאינסולין, גם רמת הגלוקגון עשויה לעלות. בהשמנה עלול להתפתח שיבוש בהפרשת הגלוקגון ובפעילותו. השיבוש הזה עשוי לתרום להפרעות באיזון הסוכר ובוויסות האנרגיה. כלומר, פעילות הגלוקגון תלויה ברקמה שבה הוא פועל ובהקשר המטבולי.
מה ראו במחקרים בבעלי חיים
במחקרים בבעלי חיים, הפעלת הקולטן לגלוקגון הובילה לירידה במשקל. באחד המחקרים החוקרים מדדו ירידה של כ־10% במשקל בתוך כ־15 ימים, ועיקר הירידה הגיע מהפחתת מסת השומן. בכבד, חשיפה קצרה לגלוקגון הגבירה את שריפת חומצות השומן. בנוסף, חשיפה ממושכת של כשלושה וחצי שבועות הפחיתה את כמות הטריגליצרידים בכבד.
הממצאים האלה מסבירים את הבסיס הביולוגי לתרופות שמפעילות את הקולטן לגלוקגון לצד קולטנים נוספים, למשל סורבודוטייד לכבד שומני ורטטרוטייד, התרופה המשולשת. חשוב להדגיש שהנתונים שהוצגו בהרצאה הם מבעלי חיים, ולא תוצאות בבני אדם.
הטיפול: לא לחכות לסיבוכים
המרצה הציגה את הצורך בשיתוף פעולה בין רופאי משפחה, מומחי השמנה, קרדיולוגים, אנדוקרינולוגים, נפרולוגים והפטולוגים. עם זאת, המסר לא היה שכל אדם עם השמנה צריך מעקב אצל כמה מומחים. דווקא הרופא שפוגש את המטופל בשלב התחלתי יכול לזהות את התהליך, להתחיל טיפול ולעצור את ההתקדמות. כלומר, במקום להמתין לסיבוכים כדי להפנות למומחה, מטפלים בגורם המרכזי: רקמת השומן העודפת שאינה מתפקדת. כך אפשר לפעול לפני שנגרם נזק בלתי הפיך לאיברים.
בנוסף, הוזהרנו מפני פיצול בטיפול. לפעמים מטופלים מקבלים תרופות דרך שירותים מקוונים או מסגרות ייעודיות. במקביל, המעקב אחר הכבד, הכליות, הסוכרת והסיכון הלבבי מתקיים במקום אחר. אבל הצלחת הטיפול אינה מסתכמת במרשם או בירידה במשקל. היא דורשת רציפות טיפולית, הערכה חוזרת של הסיכון המטבולי והתייחסות לבריאות כולה. כתבתי גם על הרצף בין תרופות וניתוח בהשמנה.
באים בגלל המשקל, נשארים בגלל הבריאות
בסיום המושב דיברה נציגת ארגון המטופלים Obesity Action Coalition, שחיה עם השמנה עשרות שנים. המסר שלה היה פשוט: "People come for weight loss, but they have to stay for health". רבים פונים לטיפול כדי לרדת במשקל. אולם כדי להתמיד לאורך זמן, חשוב להבין שהמטרה האמיתית היא הבריאות, ולא המספר על המשקל. גם כשהמשקל יורד בזכות טיפול יעיל, המחלה לא בהכרח נעלמה. לעיתים זו השמנה שנמצאת בשליטה טובה תחת טיפול. ההבחנה הזאת חשובה במיוחד במחלה כרונית ונשנית.
היא דיברה גם על סטיגמה, כולל בתוך מערכת הבריאות. מטופלים רבים חוו שיפוטיות מאנשי מקצוע, ולפעמים הפנימו את התפיסה שההשמנה היא כישלון אישי. ההפנמה הזאת עלולה לגרום להימנעות מטיפול, או להפסקת מעקב אחרי עלייה חוזרת במשקל. אפילו צעד קטן, כמו שקילה במקום פרטי ולא לעיני אחרים, משנה את חוויית הטיפול. ככל שהציבור והצוותים הרפואיים יבינו את הביולוגיה המורכבת של ההשמנה, הסטיגמה תפחת. הרחבתי על כך במאמר על הטיית משקל ברפואה.
השמנה והכבד: מה אפשר לעשות כבר היום
- אם יש לכם השמנה, סוכרת מסוג 2 או הפרעה מטבולית, בקשו מהרופא לחשב מדד FIB-4 מבדיקות הדם הקיימות. בנוסף, בקשו בדיקת eGFR ויחס אלבומין־קריאטינין בשתן.
- אנזימי כבד או קריאטינין תקינים אינם סיבה להפסיק לברר. אם אמרו לכם שיש "כבד שומני" באולטרסאונד, שאלו אם צריך להעריך את מידת הפיברוזיס.
- ירידה במשקל, תזונה ים־תיכונית, פעילות גופנית והפחתת אלכוהול הן הבסיס לטיפול בכבד שומני. הן חשובות במיוחד בשלבים המוקדמים, שבהם הנזק עשוי להיות הפיך.
- הטיפול המודרני בהשמנה, כולל תרופות ובמקרים המתאימים ניתוח, משפיע גם על הכבד, הכליות והלב.
- אם אתם מקבלים טיפול תרופתי להשמנה, דאגו שישתלב במעקב הרפואי הכולל שלכם.
השורה התחתונה על השמנה והכבד
השמנה והכבד הם רק נקודת ההתחלה: השמנה היא מחלה רב־מערכתית שפוגעת במקביל בכבד, בכליות ובלב. שני אנשים עם אותו BMI עשויים להיות ברמות סיכון רחוקות מאוד זו מזו. בנוסף, בדיקה תקינה אחת אינה שוללת פגיעה. הכבד הוא שותף פעיל במחלה, והגלוקגון מתגלה כהורמון עם השפעה רחבה על שריפת שומן ועל מאזן האנרגיה. בסופו של דבר, זיהוי מוקדם, הערכה של כל המערכות וטיפול רציף שמכוון לבריאות מאפשרים לשנות את מהלך המחלה.
המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי.
מראי מקום
Cardiovascular-Kidney-Metabolic Health: A Presidential Advisory From the American Heart Association
הרצאות בכינוס ObesityWeek: "בואו נחשוב מחדש על תפקיד הגלוקגון"; "הכבד כמרכיב מרכזי במחלה המטבולית: מהשמנה ועד MASH ופיברוזיס"; "השמנה כמחלה קרדיו־כלייתית־מטבולית: החשיבות של התערבות מוקדמת וטיפול רב־תחומי"




