כך פועלת רטטרוטייד – דור העתיד של הטיפול בהשמנה
עד לפני שנים ספורות חשבנו שהצלחת הטיפול בהשמנה תלויה בעיקר ביכולת להפחית את תחושת הרעב.
אחר כך הגיעו התרופות שפעלו על הורמון אחד. בהמשך הופיעו התרופות שפעלו על שני הורמונים. כעת המדע עושה צעד נוסף קדימה.
רטטרוטייד (Retatrutide) היא התרופה הראשונה הפועלת בו־זמנית על שלושה מנגנונים הורמונליים מרכזיים בגוף.
היא מפחיתה רעב ומשפיעה גם על הוצאת האנרגיה. בנוסף, היא עשויה לשנות את ניצול השומן ואת חילוף החומרים.
מחקרי שלב 3 בוחנים כעת את יעילות התרופה ואת בטיחותה. אם התוצאות יישארו חיוביות, רטטרוטייד עשויה לשנות את הטיפול בהשמנה.
שלושה הורמונים. שלוש מטרות. תרופה אחת.
הייחוד של רטטרוטייד הוא בכך שהיא מפעילה שלושה קולטנים שונים: GLP-1, GIP וגלוקגון.
GLP-1 עומד במרכז תרופות רבות לטיפול בהשמנה. הוא מפחית רעב ומגביר שובע. בנוסף, הוא מאט את התרוקנות הקיבה ומשפר את הפרשת האינסולין.
זהו המנגנון שעליו מבוססות תרופות כמו אוזמפיק וויגובי.
בהמשך נוספה גם הפעלת קולטן GIP, כפי שקורה במונג’רו, שהעצימה עוד יותר את הירידה במשקל ושיפרה את חילוף החומרים.
רטטרוטייד מפעילה גם את קולטן הגלוקגון. מנגנון זה עשוי להשפיע על הוצאת האנרגיה. לכן התרופה אינה פועלת רק באמצעות הפחתת האכילה.
לא רק פחות לאכול. גם לשרוף יותר.
אחד האתגרים הגדולים ביותר בכל ירידה במשקל הוא תגובת הגוף.
כאשר אנו יורדים במשקל, הגוף מנסה להגן על עצמו. חילוף החומרים מואט. צריכת האנרגיה יורדת. הגוף “מתאמץ” להחזיר את המשקל שאבד.
הפעלת קולטן הגלוקגון עשויה לעודד פירוק שומן. היא עשויה גם להגביר תרמוגנזה, כלומר ייצור חום בגוף. כך היא יכולה להעלות את הוצאת האנרגיה היומית.
למעשה, הגוף אינו רק צורך פחות קלוריות, אלא גם שורף יותר מהן. השילוב הזה עשוי להסביר מדוע רטטרוטייד משיגה ירידות משקל משמעותיות יותר מהדור הקודם של התרופות.
כיצד כל אחד משלושת ההורמונים תורם להצלחה?
GLP-1 מפחית רעב, מגביר שובע, מאט את התרוקנות הקיבה ומשפר את הפרשת האינסולין לאחר הארוחה.
GIP מחזק את הפרשת האינסולין בהתאם לרמת הסוכר. הוא עשוי לשפר גם את הרגישות לאינסולין.
בנוסף, הוא פועל יחד עם GLP-1 ומעצים את ההשפעה המטבולית.
הגלוקגון, שבמשך שנים נחשב בעיקר להורמון המעלה את רמות הסוכר, מתגלה כיום כבעל תפקיד נוסף.
כאשר מפעילים אותו באופן מבוקר ובשילוב עם GLP-1 ו-GIP, הוא מגביר שריפת שומן, מעלה את קצב חילוף החומרים ותורם להוצאה אנרגטית גבוהה יותר.
דווקא האיזון בין שלושת ההורמונים הוא שמאפשר להפיק את היתרונות של כל אחד מהם תוך הפחתת החסרונות האפשריים.
תוצאות שמתחילות להתקרב לניתוחים בריאטריים
במחקר שלב 2 שפורסם בכתב העת היוקרתי The New England Journal of Medicine הודגמה ירידה ממוצעת של עד כ-24% ממשקל הגוף לאחר 48 שבועות טיפול במינונים הגבוהים.
בהמשך המעקב, שנמשך עד 80 שבועות, דווח על ירידות ממוצעות שהתקרבו ל-28% ממשקל הגוף – נתונים שכבר מתקרבים לתוצאות המושגות לאחר חלק מהניתוחים הבריאטריים.
מעבר למשקל עצמו נצפו גם שיפורים בלחץ הדם, ברמות השומנים בדם, באיזון הסוכר,
בהיקף המותניים ובכמות השומן בכבד כולם מרכיבים מרכזיים של הבריאות המטבולית.
האם זו תרופת לונג’ביטי?
זו אולי השאלה המרתקת ביותר. אמנם רטטרוטייד עדיין מפותחת כתרופה לטיפול בהשמנה ובסוכרת, אך השפעותיה עשויות להגיע הרבה מעבר למשקל.
עודף שומן, ובעיקר השומן הויסרלי, הוא אחד ממנועי הדלקת הכרונית, התנגודת לאינסולין, מחלת הכבד השומני, מחלות הלב וכלי הדם ותהליכי ההזדקנות הביולוגית.
כאשר מצליחים להפחית באופן משמעותי את השומן הזה ולשפר את חילוף החומרים, ייתכן שניתן יהיה להשפיע גם על תהליכי ההזדקנות עצמם.
משום כך מתנהלים כיום מחקרים הבודקים את השפעת התרופה גם על דום נשימה בשינה, מחלת הכבד השומני הדלקתית (MASH), דלקת מפרקים ניוונית ומחלות מטבוליות נוספות.
האם יש גם חסרונות?
כמו שאר התרופות ממשפחת האינקרטינים, גם רטטרוטייד עלולה לגרום לבחילות, הקאות, שלשולים, עצירות ואי נוחות במערכת העיכול,
בעיקר בתחילת הטיפול או בעת העלאת מינון. העלאה הדרגתית של המינון מפחיתה בדרך כלל את עוצמת התסמינים ומשפרת את הסבילות לטיפול.
מאחר שהתרופה עדיין נמצאת במחקרי שלב 3, ממשיכים לעקוב אחר בטיחותה ארוכת הטווח לפני אישורה לשימוש נרחב.
העתיד כבר נראה אחרת
עולם רפואת ההשמנה משתנה במהירות מסחררת.
אם בעבר הסתפקנו בהפחתת תחושת הרעב, הרי שכיום אנו מתחילים להבין שניתן להשפיע במקביל על רעב,
שובע, הוצאת אנרגיה, שריפת שומן, בריאות הכבד, איזון הסוכר ומנגנונים מטבוליים עמוקים נוספים.
רטטרוטייד מסמלת את המעבר מטיפול המכוון לירידה במשקל בלבד לטיפול שמטרתו לשפר את בריאותו המטבולית של האדם כולו.
ייתכן שבעתיד הלא רחוק כבר לא נשאל איזו תרופה מורידה הכי הרבה קילוגרמים. נשאל איזו תרופה מצליחה להחזיר את חילוף החומרים למסלולו הבריא,
להפחית את הסיכון למחלות כרוניות, ולהוסיף לא רק שנים לחיים אלא גם חיים טובים ובריאים יותר לשנים.
