מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל
שחלות פוליציסטיות: הרבה מעבר לשחלות
שחלות פוליציסטיות (PCOS) הן ההפרעה ההורמונלית השכיחה ביותר אצל נשים בגיל הפוריות. לפי ארגון הבריאות העולמי, התסמונת פוגעת בכ-10% עד 13% מהנשים בגילים האלה. עם זאת, עד 70% מהן אינן יודעות שיש להן את התסמונת. לכן נשים רבות מגיעות אליי אחרי שנים של מחזור לא סדיר, אקנה וקושי בירידה במשקל, בלי שאיש חיבר את הנקודות.
החדשות הטובות: אפשר לאבחן את התסמונת בבדיקות פשוטות. בנוסף, יש טיפולים יעילים לכל אחד מהתסמינים, וגם לסיכון המטבולי שמלווה אותם.
שם חדש: PMOS
במאי 2026 פרסם כתב העת The Lancet את ההסכמה הבינלאומית לשם החדש של התסמונת: Polyendocrine Metabolic Ovarian Syndrome, או PMOS. בעברית אפשר לתרגם זאת כ"תסמונת שחלתית מטבולית רב־הורמונלית". בתהליך השתתפו 56 ארגונים מקצועיים וארגוני מטופלות, ומעל 14,000 משיבים בסקרים.
מדוע שינו את השם? ראשית, אין בשחלות האלה ציסטות אמיתיות. מה שרואים באולטרסאונד הם זקיקים קטנים רבים שהבשלתם נעצרה. שנית, השם הישן הסתיר את הצד המטבולי והפך את התסמונת ל"בעיה של השחלות" בלבד. בתקופת מעבר של שלוש שנים ישתמשו בשני השמות זה לצד זה. בכתבה אמשיך לכתוב "שחלות פוליציסטיות", כי זה המונח שרוב הנשים מכירות.
שחלות פוליציסטיות: מה קורה בגוף?
בלב התסמונת עומדים שני מנגנונים שמזינים זה את זה. הראשון הוא עודף הורמוני מין "גבריים" (אנדרוגנים). השני הוא תנגודת לאינסולין, כלומר מצב שבו התאים מגיבים חלש לאינסולין, והלבלב מפריש כמויות גדולות ממנו כדי לפצות.
רמות האינסולין הגבוהות מגרות את השחלות לייצר אנדרוגנים. בנוסף, הן מקשות על ירידה במשקל ומעודדות הצטברות שומן בטני. הקשר הזה הוא חלק מתמונה רחבה של השמנה והפרעות הורמונליות שמשפיעות זו על זו. עם זאת, חשוב לדעת שהתסמונת קיימת גם אצל נשים רזות.
התסמינים השכיחים
התמונה משתנה מאישה לאישה, אבל אלה הסימנים העיקריים:
- מחזור לא סדיר, נדיר או חסר.
- שיעור עודף בפנים, בסנטר, בחזה או בבטן.
- אקנה, עור שומני או דילול שיער בקודקוד.
- קושי להיכנס להריון בגלל ביוץ לא סדיר.
- עלייה במשקל, בעיקר באזור הבטן.
יתרה מזאת, ההנחיות הבינלאומיות מדגישות שיעור גבוה של חרדה, דיכאון ודימוי גוף פגוע אצל נשים עם התסמונת. גם זה חלק מהטיפול, ולא "תוספת".
איך מאבחנים שחלות פוליציסטיות?
האבחנה אצל נשים בוגרות דורשת שניים מתוך שלושה מאפיינים: מחזור לא סדיר עם הפרעת ביוץ, סימנים קליניים או מעבדתיים לעודף אנדרוגנים, ושחלות עם זקיקים רבים באולטרסאונד. לפי ההנחיות הבינלאומיות, אפשר להחליף את האולטרסאונד בבדיקת דם של ההורמון AMH (Anti-Müllerian Hormone – הורמון שמשקף את מספר הזקיקים בשחלה). מנגד, AMH לבדו אינו מספיק לאבחנה.
אצל מתבגרות הכללים מחמירים: נדרשים גם מחזור לא סדיר וגם עודף אנדרוגנים, בלי להסתמך על אולטרסאונד. בכל גיל, הרופא שולל קודם סיבות אחרות, כמו בעיות בבלוטת התריס או עודף פרולקטין.
הבדיקות שכדאי לעשות אחרי האבחנה
ההנחיות ממליצות להעריך את מצב הסוכר בגוף. הבדיקה המדויקת היא העמסת סוכר (OGTT) של 75 גרם. בנוסף, כדאי לבדוק פרופיל שומנים ולחץ דם. ההנחיות ממליצות גם לשאול על נחירות ועייפות, כסימן לדום נשימה בשינה, ולבצע סקר לדיכאון.
הסיכונים לטווח ארוך
התסמונת מלווה את האישה גם אחרי גיל הפוריות. לפי ארגון הבריאות העולמי, היא מעלה את הסיכון לסוכרת מסוג 2, ליתר לחץ דם, לכולסטרול גבוה ולמחלות לב. בנוסף, היא קשורה לכבד שומני, לסוכרת הריונית ולעיבוי של רירית הרחם. לכן אני רואה בשחלות פוליציסטיות מצב מטבולי לכל החיים, ולא רק "בעיה של מחזור".
טיפול בשחלות פוליציסטיות: אורח חיים קודם
אורח חיים בריא הוא הבסיס לכל אישה עם התסמונת, גם כשאין צורך לרדת במשקל. ההנחיות אינן ממליצות על דיאטה ספציפית אחת. במקום זאת, הן ממליצות על תזונה מאוזנת שאפשר להתמיד בה לאורך זמן.
בפועל, תפריט עשיר בחלבון, בדגנים מלאים ובירקות משפר את הרגישות לאינסולין. למשל, צלחת שחציה ירקות מאטה את עליית הסוכר אחרי הארוחה. לגבי פעילות גופנית, ההנחיות ממליצות על 150 עד 300 דקות בשבוע של פעילות מתונה, או 75 עד 150 דקות של פעילות מאומצת. כמו כן, אימוני כוח פעמיים בשבוע עוזרים לשמור על מסת השריר.
חשוב לי לומר: ירידה מתונה במשקל משפרת לעתים קרובות את סדירות המחזור ואת הביוץ. עם זאת, הצלחת הטיפול אינה נמדדת רק במשקל.
שחלות פוליציסטיות: הטיפול התרופתי
הבחירה בתרופה תלויה במטרה של האישה: איזון המחזור, טיפול בשיעור ובאקנה, ירידה במשקל או הריון. לכן אנחנו בוחרים להתאים את הטיפול באופן אישי.
גלולות למניעת הריון ומטפורמין
גלולות משולבות למניעת הריון מסדירות את המחזור ומפחיתות שיעור ואקנה. מטפורמין (Metformin) משפר את הרגישות לאינסולין. ההנחיות ממליצות לשקול אותו בעיקר אצל נשים עם BMI של 25 ומעלה. תופעות הלוואי השכיחות שלו הן בחילה ושלשול, ובשימוש ממושך כדאי לבדוק רמת ויטמין B12.
תרופות GLP-1 לנשים עם עודף משקל
ההנחיות מאפשרות לשקול תרופות להשמנה, כמו ליראגלוטיד (Liraglutide) וסמגלוטייד (Semaglutide), לצד שינוי באורח החיים. מטא־אנליזה של ארבעה ניסויים עם 176 משתתפות הראתה ירידה ממוצעת של 5.16 ס"מ בהיקף המותניים לעומת פלצבו, וגם ירידה ברמת הטסטוסטרון.
מנגד, סקירה שוודית של 11 ניסויים מצאה ירידה צנועה ב-BMI, של 1.38 יחידות בממוצע. לגבי המחזור והשיעור, המידע עדיין חלקי. כלומר, התרופות מבטיחות, אבל המחקר בנשים עם התסמונת עדיין קטן.
נקודה חשובה לנשים שמתכננות הריון: את תרופות ה-GLP-1 יש להפסיק לפני הכניסה להריון, לפי ההוראות של כל תכשיר. כמו כן, מונג'רו (Mounjaro) עלול להפחית את יעילות הגלולה. במאמר נפרד הסברתי האם מונג'רו משפיע על המחזור החודשי.
שחלות פוליציסטיות ופוריות
הפרעת הביוץ היא הסיבה העיקרית לקושי להרות. ההנחיות הבינלאומיות ממליצות על לטרוזול (Letrozole) כטיפול התרופתי הראשון לגירוי ביוץ. אם הוא לא מצליח, עוברים לזריקות הורמונליות או להפריה חוץ־גופית.
בנוסף, מטא־אנליזה עדכנית של שלושה ניסויים (252 משתתפות) השוותה טיפול מבוסס GLP-1 למטפורמין. היא הראתה עלייה בהריונות ספונטניים, אבל לא בשיעור ההריונות הכולל. החוקרים עצמם מדגישים שהמידע מוגבל.
גישה רב־תחומית לאורך החיים
הטיפול הטוב ביותר משלב כמה אנשי מקצוע: רופאה, דיאטנית, גינקולוג ולעתים פסיכולוג. במרפאה שלנו אנחנו בונים יחד עם כל אישה תוכנית שמתאימה לשלב שבו היא נמצאת בחייה. זה נכון במיוחד עבור נשים רבות בגיל הפוריות, שהמטרות שלהן משתנות עם הזמן. מידע רחב על כך מופיע במדריך שלי על טיפול בהשמנה לנשים.
שורה תחתונה
שחלות פוליציסטיות הן תסמונת הורמונלית ומטבולית, ולא רק "ציסטות בשחלות". השם החדש, PMOS, משקף את זה. אבחנה מוקדמת, בדיקות סוכר ושומנים ואורח חיים בריא הם הבסיס. בהמשך, תרופות מותאמות אישית עוזרות למחזור, לעור, למשקל ולפוריות. אם התסמינים מוכרים לך, כדאי לפנות לבירור מסודר.
המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.
שאלות ותשובות
האם אפשר להיכנס להריון עם שחלות פוליציסטיות?
כן. רוב הנשים עם התסמונת מצליחות להרות, לעתים בעזרת טיפול לגירוי ביוץ. לטרוזול הוא הטיפול התרופתי הראשון לפי ההנחיות.
האם התסמונת עוברת אחרי ירידה במשקל?
לא לגמרי. עם זאת, ירידה מתונה במשקל משפרת לעתים קרובות את המחזור, את הביוץ ואת המדדים המטבוליים.
האם גם נשים רזות יכולות לסבול מהתסמונת?
כן. גם נשים במשקל תקין יכולות לפתח את התסמונת, ולפעמים גם אצלן קיימת תנגודת לאינסולין.
מה ההבדל בין PCOS ל-PMOS?
זו אותה תסמונת בדיוק. השם PMOS מדגיש את הצד ההורמונלי והמטבולי, ומבחני האבחון לא השתנו.
