רטטרוטייד וסוכרת: הבטחה לירידה במשקל ואיזון הסוכר בזריקה שבועית אחת
התרופה הניסיונית פועלת על שלושה קולטנים הורמונליים. מחקר TRIUMPH-2 מציג תוצאות משמעותיות באנשים עם השמנה וסוכרת סוג 2 – אך גם מדגיש את חשיבות הסבילות לטיפול ואת ההבדל בין שיטות ניתוח הנתונים.
מחקר חדש על רטטרוטייד וסוכרת מציג תוצאות משמעותיות: רטטרוטייד (Retatrutide), התרופה הניסיונית של אלי לילי, השיגה ירידה ממוצעת של 20.8% במשקל במינון 12 מ״ג, לפי הודעת החברה מ־29 בספטמבר 2026. הנתון מתייחס ל־80 שבועות טיפול באנשים עם השמנה או עודף משקל וסוכרת סוג 2. הניתוח הראשי במאמר, שהתפרסם ב־The Lancet, מציג ירידה של 18.8%. שני המספרים נכונים בהקשרם, אך עונים על שאלות שונות.
מולקולה אחת, שלושה קולטנים
רטטרוטייד ניתנת בזריקה שבועית ומפעילה את הקולטנים ל־GLP-1, ל־GIP ולגלוקגון. שילוב שלושתם הוא הבסיס לבחינת השפעתה על משקל ועל איזון הסוכר. היא עדיין תרופה ניסיונית; לילי מתכננת להגיש בקשת אישור ל־FDA ברבעון הראשון של 2027. הגשת בקשה אינה מבטיחה אישור או מועד זמינות בישראל.
מה בדק מחקר TRIUMPH-2?
TRIUMPH-2, המחקר שבחן את רטטרוטייד וסוכרת סוג 2, היה מחקר אקראי, כפול סמיות ומבוקר בפלצבו, במימון לילי. השתתפו בו 1,152 מבוגרים עם סוכרת סוג 2 ו־BMI – מדד מסת הגוף – של 27 ומעלה. גילם הממוצע היה כ־55, ה־BMI הממוצע 38.2, וההמוגלובין המסוכרר, HbA1c, כ־7.7%. המשתתפים חולקו לרטטרוטייד במינונים 4, 9 או 12 מ״ג, או לפלצבו.
מדוע מדווחים גם על 20.8% וגם על 18.8%?
הודעת החברה משתמשת באומדן יעילות המעריך את התוצאה אילו המשתתפים המשיכו בטיפול, בכפוף להגדרות המחקר. המאמר מציג כניתוח ראשי אומדן משטר טיפול, הכולל גם את השפעת הפסקות הטיפול ואירועים נוספים שהוגדרו מראש.
| מינון | ירידה במשקל: אומדן היעילות בהודעת לילי | ירידה במשקל: הניתוח הראשי במאמר |
|---|---|---|
| 4 מ״ג | 12.7% | 11.9% |
| 9 מ״ג | 19.1% | 16.8% |
| 12 מ״ג | 20.8% | 18.8% |
| פלצבו | 4.0% | 5.1% |
לכן, בפרסום לקהל חשוב לציין מה מייצג כל נתון. הפער אינו סתירה: הוא ממחיש כיצד המשכיות הטיפול ושיטת הניתוח משפיעות על הערכת התועלת.
רטטרוטייד וסוכרת: השיפור ניכר גם באיזון הסוכר
לפי אומדן היעילות בהודעת החברה, HbA1c ירד ב־1.4, 1.6 ו־1.5 נקודות אחוז במינונים 4, 9 ו־12 מ״ג, בהתאמה, לעומת 0.2 בפלצבו. במינון 9 מ״ג, 40% הגיעו ל־HbA1c נמוך מ־5.7%.
ערך תקין במהלך טיפול אינו מוכיח שהסוכרת נרפאה. כדי לקבוע הפוגה במחלה נדרשת הערכה נפרדת, ולא די במדידה תחת טיפול פעיל.
תופעות הלוואי הן חלק מהתמונה
במאמר דווח בעיקר על שלשול ובחילה: כ־27%–34% וכ־14%–28%, בהתאמה, בקבוצות רטטרוטייד. נצפו גם יותר אירועי לחץ דם נמוך ותחושות עור חריגות לעומת פלצבו. הפסקה קבועה עקב אירועים חריגים או מוות התרחשה בכ־4%, 12% ו־8% במינונים העולים, לעומת כ־5% בפלצבו. החוקרים העריכו שמקרי המוות לא היו קשורים לטיפול.
הנתונים מדגישים שהערכת טיפול צריכה לכלול גם את היכולת להתמיד בו, לצד הירידה במשקל.
הבטחה משמעותית, ושאלות שנותרו פתוחות
המחקר על רטטרוטייד וסוכרת תומך בפוטנציאל לטפל בהשמנה ובסוכרת יחד. עם זאת, ההשוואה בו הייתה לפלצבו: הוא אינו מוכיח עדיפות על טירזפטייד (Tirzepatide), המוכר בישראל כמונג׳רו (Mounjaro), או על סמגלוטייד (Semaglutide), המוכר כוויגובי (Wegovy). גם אי אפשר להסיק ממנו לבדו שהתרופה מפחיתה התקפי לב, מאריכה חיים או משמרת את הירידה לאחר הפסקתה.
שורה תחתונה
רטטרוטייד מציגה כיוון מבטיח. מקומה בטיפול ייקבע לפי מכלול הראיות, בטיחות לאורך זמן, סבילות ואישור הרשויות.
מראי מקום
המחקר מומן על ידי אלי לילי.
