מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל
הפרעות אכילה והשמנה: שני עולמות שנפגשים במרפאה
הפרעות אכילה והשמנה מופיעות יחד לעיתים קרובות. עם זאת, הרפואה הכשירה במשך שנים שני סוגי מומחים נפרדים. כל צד ראה רק חלק מהתמונה. בכינוס ObesityWeek הוקדש לכך מושב מיוחד, ב-15 בנובמבר. המסר שלו ברור: כל מבוגר שפונה לטיפול בהשמנה צריך לעבור סינון עדין להפרעות אכילה.
את המושב, כפי שסוכם בחדשות האגודה האמריקאית להשמנה, הובילו שלוש דוברות. ד"ר ג'נט לידקר (Janet Lydecker) היא פסיכולוגית ומרצה לפסיכיאטריה באוניברסיטת אינדיאנה. ד"ר אבי בריידן (Abby Braden) היא פסיכולוגית מאוניברסיטת בולינג גרין שבאוהיו. מלינדה ווטמן (Melinda Watman), אחות ופעילה למען מטופלים, שיתפה את סיפורה האישי.
למה הנושא חשוב לכל מי שמטפל במשקל
רבים מהמטופלים מגיעים עם שתי מטרות. הם רוצים לשפר את דפוסי האכילה, וגם לרדת במשקל. לכן, טיפול שמתמקד רק במספר על המשקל עלול להחמיץ את מה שקורה מתחת לפני השטח. בנוסף, אנשים רבים מסתירים התנהגויות אכילה מתוך בושה. הטיית משקל במערכת הבריאות רק מעמיקה את ההסתרה הזו.
כתבתי בעבר על כך שהמלצה בריאה עלולה להפוך לנטל אצל חלק מהמטופלים. המושב הזה לקח את הרעיון צעד קדימה, אל תוך מרפאות ההשמנה עצמן.
אילו הפרעות מחפשים בסינון
מדריך האבחנות הפסיכיאטרי DSM-5 מונה כמה הפרעות אכילה והזנה. המושב התמקד בארבע הנפוצות שבהן. הראשונה היא אנורקסיה נרבוזה. השנייה היא בולימיה נרבוזה. בנוסף, יש הפרעת אכילה בולמוסית (Binge Eating Disorder), כלומר אכילה של כמות גדולה בזמן קצר עם תחושת אובדן שליטה. לבסוף, ARFID היא הפרעת אכילה נמנעת ומגבילה, שבה האדם נמנע ממזונות או מגביל אותם.
סינון הפרעות אכילה והשמנה: שלושה תחומים לשאול עליהם
ד"ר לידקר הציעה לשאול על שלושה תחומים:
התנהגויות אכילה: למשל אכילה בסתר או אכילה רגשית.
התנהגויות מפצות: למשל הקאות או דילוג על ארוחות.
חוויות נפשיות: למשל עיסוק מטריד בדימוי הגוף, או ביקורת מצד המשפחה על המשקל.
היא השוותה שישה שאלוני סינון מתוקפים. לדבריה, אף שאלון אינו מושלם. עם זאת, כמה מהם עוזרים להבין מה באמת קורה. חשוב לא פחות האופן שבו מדברים על התוצאות. ד"ר לידקר המליצה על שאלות פתוחות ועל שפה מכבדת שאינה שופטת.
מחקר חדש מ-ObesityWeek: אכילה בולמוסית, ויסות עצמי והקשבה לאותות הגוף
בכינוס הוצג גם פוסטר של חוקרים מאוניברסיטת ג'ורג'טאון וממערכת הבריאות של משרד הוותיקים בבוסטון, בהובלת ברט ראוך (Brett Rauch) ופרופ' צ'נדן ויידיה (Chandan Vaidya). החוקרים בדקו 63 סטודנטים צעירים, בגיל ממוצע של כ-19. הם שאלו האם אכילה בולמוסית קשורה לשתי יכולות של המוח. הראשונה היא תפקודים ניהוליים (Executive Function), כלומר היכולת לווסת מחשבות, רגשות ופעולות, לתכנן ולעצור דחף. השנייה היא דיוק אינטרוצפטיבי (Interoceptive Accuracy), כלומר היכולת לחוש אותות פנימיים של הגוף, כמו דופק, רעב ושובע.
הייחוד של המחקר הוא במדידה. המשתתפים התאמנו עד דופק יעד, ולאחר מכן, בזמן שהדופק ירד למנוחה, התאימו את קצב הלב שחשו ללב מונפש על המסך. בזמן הזה הם חבשו מד דופק. כך התקבלה מדידה ביולוגית של הקשב לגוף, ולא רק שאלון.
הממצאים מעניינים. ראשית, ככל שה-BMI היה גבוה יותר, כך עלה גם הציון בסולם האכילה הבולמוסית. שנית, לסטודנטים עם מעט אכילה בולמוסית היו תפקודים ניהוליים טובים יותר מאשר לקבוצה הממוצעת. ממצא אחד הפתיע את החוקרים: דווקא הקבוצות עם אכילה בולמוסית נמוכה או גבוהה חשו את הדופק בדיוק רב יותר, ואילו הקבוצה הממוצעת חשה אותו פחות טוב.
חשוב לזכור שזהו מחקר ראשוני וקטן. בכל אחת מקבוצות הקיצון היו רק תשעה משתתפים, ולכן נדרשים מחקרים גדולים יותר. עם זאת, הכיוון מעודד: אכילה בולמוסית אינה עניין של חוסר משמעת. היא קשורה ליכולות ויסות ולחיבור לאותות הגוף, ואת שתיהן אפשר לחזק. טיפול התנהגותי, מיינדפולנס ופעילות גופנית סדירה הם כלים שכבר זמינים היום.
טיפול משולב: הפרעות אכילה והשמנה באותו מסלול
לפעמים מומלץ לטפל בשתי הבעיות במקביל. במצב כזה קיימות כמה אפשרויות מבוססות מחקר. רובן נשענות על טיפול קוגניטיבי־התנהגותי (CBT). זוהי שיטה שמלמדת לזהות דפוסי מחשבה והתנהגות, ולשנות אותם. בדרך כלל אלה מפגשים שבועיים במרפאה, במשך שלושה עד שישה חודשים.
האם הפרעת אכילה חוסמת ניתוח בריאטרי?
ד"ר בריידן התמקדה במועמדים לניתוח בריאטרי. בקבוצה הזו הפרעות אכילה שכיחות בהרבה מאשר באוכלוסייה הכללית. למשל, מחקר LABS-2 האמריקאי בדק 2,266 מועמדים לניתוח. מתוכם, 15.7% עמדו בקריטריונים להפרעת אכילה בולמוסית, ו-2% לבולימיה. יתרה מזאת, כשסופרים גם תסמינים קלים שאינם מגיעים לאבחנה מלאה, השיעור עולה לכ-30% עד 50%.
האם זה אומר שאין לנתח? לא בהכרח. לדברי ד"ר בריידן, הפרעת אכילה כשלעצמה אינה התוויית נגד מוחלטת לניתוח. מטא־אנליזה של 19 מחקרים, עם 3,223 משתתפים, בדקה את השאלה. החוקרים לא מצאו הבדל מובהק בירידה במשקל בין מי שאכלו בולמוסית לפני הניתוח לבין השאר, עד 60 חודשים אחריו.
מנגד, את ההחלטה צריך לקבל צוות רב־תחומי. לצד דפוסי האכילה, הצוות שוקל גם עישון, רמת סטרס גבוהה והגעה לא סדירה למעקב. כך הניתוח הופך לחלק מרצף טיפולי שלם, ולא לאירוע בודד.
אחרי הניתוח: חלון ההזדמנויות הגדול
הפרעות אכילה מלאות אינן שכיחות אחרי ניתוח. אולם כשהן מופיעות, הן קשורות לירידה קטנה יותר במשקל. גם סקירה רחבה של גורמים נפשיים והתנהגותיים הגיעה למסקנה דומה לגבי אכילה בולמוסית אחרי הניתוח.
החדשות הטובות הן שמטופלים אחרי ניתוח מגיעים בשיעור גבוה לטיפול התנהגותי משלים, ומשלימים אותו. בנוסף, ככל שמגיעים ליותר מפגשים, תוצאות המשקל טובות בהרבה. לכן ד"ר בריידן רואה בתקופה שאחרי הניתוח את ההזדמנות הגדולה ביותר להתערבות. ולבסוף, היא הדגישה שהסבר על הפרעות אכילה מועיל לכל מטופל, בין אם ינותח ובין אם לא.
סיפור אישי: כשהניתוח לא ריפא את הכאב
מלינדה ווטמן סיפרה על הגבלת אכילה כבר בילדות ועל הצקות בגלל משקלה. קשיי דימוי הגוף ליוו אותה גם בבגרות. באמצע שנות הארבעים לחייה עברה ניתוח בריאטרי. מבחינה גופנית, לדבריה, זו הייתה ההחלטה הנכונה. עם זאת, הניתוח לא פתר את הסטיגמה העצמית שנשאה בתוכה.
אחרי הניתוח פיתחה הגבלת אכילה, ובהמשך גם אכילה בולמוסית והתנהגויות מפצות. כמעט שני עשורים אחרי הניתוח הגיעה למצב של תת־תזונה קשה. שתי נפילות, שתת־התזונה תרמה להן, הסתיימו באשפוז. בעקבותיהן השלימה תוכנית טיפול בהפרעות אכילה בת שלושה חודשים.
כעבור שלוש שנים התחילה ליטול תרופת GLP-1 שהשיגה באינטרנט. כדי לקבל אותה, מסרה מידע לא מדויק על משקלה ועל מצבה הרפואי. היא סבלה מתופעות לוואי, הפסיקה את התרופה וסיפרה על כך לצוות המטפל. כיום היא מתארת את הטיפול כמציל חיים, ואת השמירה על ההחלמה כעבודה מתמשכת. הצוות שלה כולל פסיכותרפיסט, דיאטן, רופא המתמחה בהפרעות אכילה ורופא משפחה.
המסר שלה לרופאים פשוט: השתמשו בכל כלי ובכל שפה שעוזרים לגלות מה באמת קורה עם המטופל.
מה זה אומר עבורכם: הפרעות אכילה והשמנה בחיי היום־יום
אם אתם מתמודדים עם עודף משקל, שימו לב לכמה סימנים. למשל, אכילה בסתר, תחושת אובדן שליטה מול אוכל, דילוג על ארוחות כדי "לפצות", או מחשבות על הגוף שתופסות מקום רב ביום. סימנים כאלה אינם כישלון אישי, ואינם חולשה של כוח רצון.
ראשית, ספרו עליהם בגלוי לרופא או לדיאטנית. שנית, אל תשיגו תרופות להרזיה ממקורות לא מוסמכים, ואל תסתירו מידע מהצוות. הסיפור של ווטמן ממחיש את המחיר. שלישית, דעו שיש טיפול יעיל ומבוסס מחקר, ואפשר לשלב אותו עם הטיפול בהשמנה. כלים כמו מיינדפולנס מול אכילה רגשית וחמלה עצמית יכולים לעזור לאורך הדרך. הם גם מחזקים את ההקשבה לאותות הרעב והשובע של הגוף.
במרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנה שאני מנהלת באסיא מדיקל, אנחנו עובדים עם דיאטנית ועם צוות גוף־נפש רחב, ובו פסיכולוגים. כך אפשר לטפל גם בדפוסי האכילה וגם במשקל, באותו מסלול.
שורה תחתונה על הפרעות אכילה והשמנה
הפרעות אכילה והשמנה אינן שני סיפורים נפרדים. סינון פשוט, בשפה מכבדת, עוזר לזהות מי זקוק לעזרה נוספת. בנוסף, הפרעת אכילה אינה סוגרת אוטומטית את הדלת לניתוח בריאטרי. צוות רב־תחומי מקבל את ההחלטה, והתקופה שאחרי הניתוח היא הזדמנות חשובה לטיפול התנהגותי.
המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי. אם אתם או מישהו קרוב אליכם מתמודדים עם הפרעת אכילה, פנו לרופא המשפחה או לגורם מקצועי המתמחה בתחום.
קריאה נוספת באתר:
תגובה לתרופות הרזיה
שינויים נפשיים אחרי ירידה במשקל
הפרעות אכילה בכל משקל ובכל גיל
מראי מקום
Session Highlights: Challenges at the Intersection of Disordered Eating and Obesity
Eating behavior and eating disorders in adults before bariatric surgery




