תפקיד ההורמונים בירידה במשקל: מה קורה בגוף ולמה זה חשוב

מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל

תפקיד ההורמונים בירידה במשקל: למה זה לא רק כוח רצון

תפקיד ההורמונים בירידה במשקל גדול בהרבה ממה שרוב האנשים חושבים. הגוף מנהל את הרעב, השובע ומאגרי השומן בעזרת מערכת מסרים כימיים בין המעי, הלבלב, רקמת השומן והמוח. לכן אנשים רבים מרגישים שהם "נלחמים בגוף" כשהם מנסים לרדת במשקל. ההרגשה הזאת נכונה, ויש לה הסבר ביולוגי ברור.

בכתבה אסביר אילו הורמונים משפיעים על המשקל, למה הגוף מתנגד לירידה, ומה אפשר לעשות עם הידע הזה. בנוסף, אסביר איך התרופות החדשות מנצלות את אותם מנגנונים בדיוק.

תפקיד ההורמונים בירידה במשקל מתחיל במוח

במוח, באזור שנקרא היפותלמוס, פועל מעין "מרכז בקרה" של מאזן האנרגיה. הוא מקבל אותות מהמעי אחרי כל ארוחה, ואותות ארוכי טווח מרקמת השומן. על סמך האותות האלה הוא מחליט מתי נרגיש רעב, מתי נרגיש שובע וכמה אנרגיה הגוף ישרוף. על המסלולים האלה כתבתי בהרחבה בכתבה על הפיזיולוגיה של השובע.

במילים אחרות, ניהול משקל אינו רק חשבון של קלוריות נכנסות ויוצאות. הוא תלוי גם בשאלה איך המוח מפרש את האותות ההורמונליים. כשהאותות משתבשים, קשה מאוד לשמור על משקל יציב.

ההורמונים המרכזיים ותפקידם

לפטין: האות של מאגרי השומן

לפטין (Leptin) הוא הורמון שרקמת השומן מפרישה. ככל שיש בגוף שומן רב, רמת הלפטין גבוהה. בדרך כלל הוא מאותת למוח שיש מספיק מאגרים. עם זאת, אצל אנשים עם השמנה המוח מגיב לו פחות טוב. התופעה נקראת תנגודת ללפטין, והיא אחת הסיבות לכך שהשמנה מזינה את עצמה.

גרלין: הורמון הרעב

גרלין (Ghrelin) מופרש בעיקר מהקיבה. הרמה שלו עולה לפני ארוחה ויורדת אחריה. הוא אחד האותות החזקים ביותר שגורמים לנו לחפש אוכל. כפי שנראה בהמשך, דיאטה מעלה את רמת הגרלין, ולכן הרעב גובר דווקא כשמנסים לרזות.

GLP-1, GIP ו-PYY: הורמוני השובע מהמעי

אחרי הארוחה המעי מפריש כמה הורמוני שובע. GLP-1 מאט את התרוקנות הקיבה, מאותת למוח על שובע ועוזר ללבלב להפריש אינסולין. GIP פועל בעיקר על הלבלב ועל רקמת השומן, ו-PYY מוסיף אות שובע משלו. על ההורמונים האלה כתבתי גם בכתבה על מהפכת הורמוני השובע.

אינסולין וקורטיזול

אינסולין הוא ההורמון שמכניס סוכר לתאים ומעודד אגירת שומן. כשהתאים מגיבים לו פחות טוב, מצב שנקרא תנגודת לאינסולין, הלבלב מפריש כמויות גדולות שלו. מצב כזה מקשה על ירידה במשקל ומעלה את הסיכון לסוכרת. במקביל, קורטיזול, הורמון הדחק, מעודד תיאבון ואגירת שומן בבטן כשהוא גבוה לאורך זמן.

תפקיד ההורמונים בירידה במשקל אחרי דיאטה

כאן מגיע אחד הממצאים החשובים בתחום. במחקר אוסטרלי שפורסם ב-NEJM השתתפו 50 אנשים עם עודף משקל או השמנה. הם עברו תוכנית דיאטה דלת קלוריות במיוחד במשך 10 שבועות, וירדו בממוצע 13.5 ק"ג. החוקרים מדדו את הורמוני התיאבון לפני הדיאטה, בסופה ושנה אחריה.

התוצאות הראו שהגוף "נלחם" בירידה. רמת הלפטין ירדה, ורמות הורמוני השובע PYY וכולציסטוקינין ירדו גם הן. מנגד, רמת הגרלין עלתה, וגם תחושת הרעב עלתה. יתרה מזאת, שנה אחרי הדיאטה רוב השינויים האלה עדיין נמשכו. כלומר, הגוף ממשיך לדחוף לאכילה גם הרבה אחרי שהדיאטה הסתיימה.

זו הסיבה העיקרית לכך שרבים חוזרים למשקל הקודם. אין כאן כישלון אישי, אלא תגובה ביולוגית צפויה. לכן כדאי לתכנן מראש את שלב השמירה על המשקל, ולא רק את שלב הירידה.

שינה, סטרס ושגרה: השפעה ישירה על ההורמונים

גם שינה קצרה משבשת את מערכת הרעב. במחקר קטן ומבוקר הגבילו החוקרים את השינה של 12 גברים צעירים ובריאים ליומיים. רמת הלפטין ירדה ב-18%, רמת הגרלין עלתה ב-28%, ותחושת הרעב עלתה ב-24%. בנוסף, המשתתפים השתוקקו במיוחד למזון עתיר פחמימות. על הקשר הזה הרחבתי בכתבה על חוסר שינה והשמנה.

גם שינויים בשגרה משפיעים. למשל, נסיעה לחו"ל משנה את שעות השינה והארוחות. במצבים כאלה כדאי לשמור ככל האפשר על שעות קבועות. בנוסף, סטרס מתמשך מעלה את הקורטיזול ומגביר את הנטייה לאכילה רגשית.

הורמוני מין, בלוטת התריס ומחלות הורמונליות

אצל נשים, ירידת האסטרוגן בגיל המעבר משנה את פיזור השומן ומעודדת הצטברות שלו בבטן. על כך כתבתי בכתבה על השמנה בגיל המעבר. בגיל צעיר, תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) קשורה לתנגודת לאינסולין ולעלייה במשקל. הרחבה על כך תמצאו בכתבה על השמנה והפרעות הורמונליות.

אצל גברים, השמנה קשורה לרמות נמוכות של טסטוסטרון, והקשר פועל בשני הכיוונים. על המחקר בנושא כתבתי בכתבה על טסטוסטרון ומניעת סוכרת. מנגד, תת־פעילות של בלוטת התריס מאטה את חילוף החומרים, אבל בדרך כלל היא גורמת לעלייה מתונה במשקל בלבד. לכן כדאי לבדוק אותה, אך לא לראות בה הסבר לכל עלייה במשקל.

תפקיד ההורמונים בירידה במשקל עם תרופות

התרופות החדשות לטיפול בהשמנה נשענות ישירות על הבנת ההורמונים. הן מחקות את הורמוני השובע מהמעי ופועלות לאורך כל השבוע. אפשר לקרוא עליהן בשפה פשוטה בדף של קליבלנד קליניק על תרופות GLP-1.

במחקר STEP 1, סמגלוטייד (Semaglutide) במינון 2.4 מ"ג בשבוע הוביל לירידה ממוצעת של 14.9% במשקל אחרי 68 שבועות, לעומת 2.4% בקבוצת הפלצבו. במחקר SURMOUNT-1, טירזפטייד (Tirzepatide), שמחקה גם את GLP-1 וגם את GIP, הוביל לירידה ממוצעת של 20.9% במינון 15 מ"ג אחרי 72 שבועות. סקירה של האפשרויות הקיימות תמצאו בדף על טיפול תרופתי בהשמנה.

עם זאת, התרופות אינן קסם. הן מתאימות לפי מדדים רפואיים ודורשות מעקב. בנוסף, כשמפסיקים אותן בלי תוכנית המשך, המשקל נוטה לחזור.

תפקיד ההורמונים בירידה במשקל: מה אפשר לעשות

• לאכול חלבון וסיבים בכל ארוחה, כדי לחזק את אותות השובע מהמעי.
• לישון 7 עד 9 שעות בלילה ולשמור על שעות קבועות.
• לשלב אימוני כוח, ששומרים על מסת השריר ומשפרים את הרגישות לאינסולין.
• להתמודד עם סטרס בדרכים מעשיות, כמו תנועה, נשימות או שיחה.
• לבדוק עם רופא מצבים כמו תת־פעילות של בלוטת התריס, PCOS או סוכרת.
• לתכנן מראש את שלב השמירה על המשקל.

שורה תחתונה

תפקיד ההורמונים בירידה במשקל מסביר למה דיאטה לבדה לא מספיקה לרבים. הגוף מגיב לירידה במשקל בהגברת הרעב ובהחלשת אותות השובע, ולעיתים התגובה נמשכת יותר משנה. לכן הטיפול הנכון משלב תזונה, שינה, פעילות גופנית וטיפול בסטרס, ולעיתים גם טיפול תרופתי. אם אתם מרגישים שאתם נאבקים בגוף שלכם, כדאי לפנות לבירור מסודר אצל רופא שמתמחה בהשמנה. על הגישה שלי לטיפול אפשר לקרוא בעמוד אודות ד"ר אסנת רזיאל.

המידע בכתבה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.

שאלות ותשובות

מה תפקיד ההורמונים בירידה במשקל?

ההורמונים קובעים מתי נרגיש רעב ומתי שובע, וכמה שומן הגוף יאגור. לפטין, גרלין, GLP-1 ואינסולין הם המרכזיים שבהם.

למה קשה לשמור על המשקל אחרי דיאטה?

אחרי ירידה במשקל הגרלין עולה והלפטין יורד. במחקר שנה אחרי הדיאטה השינויים עדיין נמשכו, ולכן הרעב נשאר גבוה.

האם בדיקת דם יכולה לגלות "בעיה הורמונלית" במשקל?

בדיקות דם מגלות מצבים כמו סוכרת, תת־פעילות של בלוטת התריס או רמות טסטוסטרון נמוכות. לעומת זאת, לא נהוג למדוד לפטין או גרלין בבדיקה שגרתית.

האם שינה באמת משפיעה על הרעב?

כן. במחקר מבוקר, יומיים של שינה קצרה הורידו את הלפטין ב-18% והעלו את הגרלין ב-28%.

מקורות

Long-term persistence of hormonal adaptations to weight loss

Sleep curtailment in healthy young men is associated with decreased leptin levels, elevated ghrelin levels, and increased hunger and appetite

Once-Weekly Semaglutide in Adults with Overweight or Obesity

Tirzepatide Once Weekly for the Treatment of Obesity

GLP-1 Agonists – Cleveland Clinic