הכתבות שלי

סרקופניה: איך מזהים אובדן שריר בזמן, ומה באמת עוזר

מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל

סרקופניה: לא רק בעיה של גיל מבוגר

סרקופניה היא אובדן הדרגתי של מסת השריר, של כוחו ושל תפקודו. רבים חושבים שמדובר בגזירה של הגיל המבוגר. עם זאת, בכינוס רפואת אורח החיים LM2026 באורלנדו הציגו שני מומחים תמונה אחרת. ד"ר ארונה נתן, רופאה פנימאית ומומחית לרפואת אורח חיים, וד"ר שיריש סצ'דבה, פיזיותרפיסט ומומחה לאולטרסאונד של שרירים, הראו שסרקופניה מופיעה גם בגילאים צעירים. היא שכיחה במיוחד באנשים עם מחלות כרוניות, השמנה וסוכרת.

מהי סרקופניה, ובמה היא שונה משבריריות?

לפי ההגדרה האירופית המעודכנת (EWGSOP2), סרקופניה היא מחלה מתקדמת של שרירי השלד. בהגדרה הקודמת עמדה בבסיס מסת השריר. ההגדרה החדשה שמה במרכז דווקא את כוח השריר ואת התפקוד.

חשוב להבחין בין שלושה מושגים. סרקופניה פוגעת בשריר עצמו. שבריריות (Frailty) היא ירידה כללית במערכות רבות בגוף, ולכן הגוף עמיד פחות לכל מכה. קכקסיה היא אובדן שריר שמקורו במחלה קשה, כמו סרטן, ומלווה בדלקת ובחוסר תיאבון.

כמה אנשים סובלים מסרקופניה?

במטא־אנליזה עולמית של 151 מחקרים עם 692,056 משתתפים, השכיחות נעה בין 10% ל-27% בגילאי 60 ומעלה. מתחת לגיל 60 היא נעה בין 8% ל-36%. הפער הגדול נובע מהגדרות ומכלי מדידה שונים. בנוסף, השכיחות גבוהה בהרבה בקרב חולים: מ-18% בסוכרת ועד 66% בסרטן ושט מתקדם, לפי הנתונים שהוצגו.

השמנה וסרקופניה: מעגל שמזין את עצמו

כאן הנושא נוגע ישירות לעבודה שלי עם המטופלים שלי. השמנה ושומן בטני קשורים למסת שריר נמוכה. במחקר שהוצג, שעקב כ-20 שנה אחרי 337 גברים עם מחלת לב, סרקופניה הופיעה אצל 54% מבעלי ההשמנה. לעומת זאת, היא הופיעה אצל 37% מבעלי עודף המשקל ואצל 25% מבעלי משקל תקין.

המנגנון פועל בשני הכיוונים. פחות שריר מוביל לפחות תנועה ולפחות שריפת אנרגיה, ולכן לעלייה בשומן. מנגד, שומן קרבי מגביר דלקת, והדלקת פוגעת בשריר. בנוסף, ה-BMI עלול להטעות, כי הוא לא מבחין בין שומן לשריר. לכן היקף המותניים מלמד הרבה על הסיכון.

השריר הוא גם הצרכן הגדול של סוכר בגוף. פחות שריר פירושו קושי לפנות סוכר מהדם, ותנגודת לאינסולין מחמירה. לכן שמירה על השריר בזמן ירידה במשקל היא חלק מהטיפול, ולא תוספת. הרחבתי על כך גם בכתבה על הקשר בין השמנה לאובדן שריר.

איך מאבחנים סרקופניה בקליניקה?

המרצים הדגישו פער מוכר: כולנו יודעים שסרקופניה חשובה, אבל מעטים בודקים אותה. למעשה, את רוב הבדיקות אפשר לעשות בכמה דקות:

שאלון SARC-F: חמש שאלות על כוח, הליכה, קימה מכיסא, עלייה במדרגות ונפילות. ציון 4 ומעלה מעיד על סרקופניה אפשרית. השאלון מדויק כשהוא חיובי, אבל מפספס כמחצית מהמקרים.

כוח אחיזה: נמדד במכשיר ייעודי (דינמומטר). ערך מתחת ל-27 ק"ג בגברים ומתחת ל-16 ק"ג בנשים מעיד על כוח נמוך.

קימה מכיסא חמש פעמים: זמן של מעל 15 שניות מעיד על חולשה בשרירי הרגליים.

מבחן "קום ולך" (TUG): קמים מכיסא, הולכים שלושה מטרים וחוזרים. זמן של 12 שניות ומעלה מצביע על סיכון גבוה לנפילות.

הרכב גוף: בדיקת DXA היא שיטת הייחוס הקלינית. על בדיקת מוליכות חשמלית (BIA) כתבתי בנפרד. בנוסף, מכשירי BIA, אולטרסאונד של שריר הירך וניתוח בינה מלאכותית של בדיקות CT קיימות מאפשרים לזהות אובדן שריר בשלב מוקדם.

טיפול בסרקופניה: אימוני כוח במרכז

פעילות גופנית היא הכלי החזק ביותר. במטא־אנליזה של 25 מחקרים במבוגרים, פעילות גופנית הפחיתה את הסיכוי לסרקופניה בכ-55%. גם בצעירים התמונה דומה. בסקר NHANES בקרב 8,802 אמריקאים בגילאי 20 עד 59, רמת פעילות נמוכה הייתה קשורה לסיכוי נמוך ב-27% לסרקופניה. רמה בינונית הייתה קשורה לסיכוי נמוך ב-36%, ורמה גבוהה לסיכוי נמוך ב-44%.

מעניין שבאותו מחקר, פעילות פנאי הגנה טוב מעבודה פיזית. כלומר, מי שעובד קשה פיזית עדיין צריך אימון מתוכנן, עם מנוחה והתאוששות.

מטא־אנליזה של 12 ניסויים מבוקרים בחולים עם סרקופניה משנית, למשל בהשמנה ובסוכרת, הראתה שאימוני כוח שיפרו את כוח האחיזה ואת מסת השריר. עם זאת, מהירות ההליכה לא השתפרה באופן מובהק. לכן המרצים המליצו לשלב אימוני כוח עם אימוני שיווי משקל, הליכה, אימון אירובי וגמישות.

תזונה וסרקופניה: קודם קלוריות, אחר כך חלבון

המסר הראשון היה מפתיע: לפני תוספי חלבון, צריך לוודא שאוכלים מספיק. תת־תזונה וסרקופניה מופיעות יחד לעיתים קרובות. בקרב מאושפזים מבוגרים, הסיכוי לתת־תזונה היה גבוה פי 4.06 אצל חולי סרקופניה.

לחלבון לבדו יש השפעה לא עקבית, כי השריר בגיל המבוגר מגיב אליו חלש. השילוב של חלבון עם אימוני כוח נותן את התוצאות הטובות ביותר. בנוסף, איכות התזונה כולה חשובה. במחקר אחיות בארה"ב, עם 54,762 נשים, תזונה איכותית הייתה קשורה לסיכון נמוך לפגיעה בתפקוד הגופני. גם תזונת MIND הייתה קשורה לכוח אחיזה ולתפקוד טובים. ההמלצה היא תזונה מבוססת מזון מלא ועשירה בצמחים, בדומה לתזונה הים תיכונית.

שינה, עישון ואלכוהול

שינה: במחקר סיני על 5,036 מבוגרים, שינה של פחות משש שעות בלילה העלתה ב-22% את הסיכון לסרקופניה אפשרית. היא גם העלתה ב-27% את הסיכון לכוח אחיזה נמוך. לכן שינה בריאה שומרת גם על השרירים.

עישון: ב-29 מחקרים, עישון היה קשור לסיכון גבוה לסרקופניה ולפגיעה בכוח, בהליכה ובשיווי המשקל.

אלכוהול: הנתונים אינם אחידים. עם זאת, שתייה מופרזת ושתיית בולמוס היו קשורות לסיכון גבוה בנשים מבוגרות.

מניעת סרקופניה: מה אפשר לעשות כבר השבוע?

בדקו את הכוח: נסו לקום מכיסא חמש פעמים בלי ידיים, ומדדו את הזמן. מעל 15 שניות כדאי לפנות לבירור.

התאמנו בכוח: פעמיים עד שלוש בשבוע, עם משקולות, גומיות או משקל הגוף, בהדרגה ובהדרכה. ראו גם בניית שריר אחרי גיל 60.

הוסיפו שיווי משקל ותנועה: הליכה יומית ותרגילי יציבה מפחיתים נפילות. ראו גם את הכתבה על כמה צעדים ביום באמת צריך.

אכלו מספיק: חלבון בכל ארוחה, במסגרת תזונה מלאה ומגוונת.

בזמן ירידה במשקל: בעיקר עם טיפול תרופתי, שלבו אימוני כוח וחלבון כדי לשמור על השריר.

שורה תחתונה

סרקופניה איננה רק עניין של גיל. היא קשורה להשמנה, לסוכרת, לחוסר תנועה, לשינה ולתזונה. האבחון פשוט וזול, אבל עדיין לא נעשה מספיק. בסופו של דבר, הטיפול המרכזי הוא אימוני כוח בשילוב תזונה טובה. לכן כדאי להתחיל לשמור על השריר כבר עכשיו, ולא לחכות לנפילה הראשונה.

המידע במאמר הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ רפואי אישי. לפני תחילת תוכנית אימונים או שינוי תזונתי יש להתייעץ עם הרופא המטפל.