מאת: ד"ר אסנת רזיאל, מומחית לטיפול בהשמנה, בריאות מטבולית ואריכות חיים בריאה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל

פאונדאיו אורפורגליפרון: המדריך המקיף לכדור החדש לטיפול בהשמנה

פאונדאיו אורפורגליפרון (Foundayo, Orforglipron) הוא הכדור הראשון ממשפחת GLP-1 שאינו פפטיד ואושר לטיפול בהשמנה. נוטלים אותו פעם ביום, בכל שעה, עם אוכל או בלעדיו. במינון המרבי הוא הביא לירידה ממוצעת של 11.1% ממשקל הגוף אצל אנשים ללא סוכרת.

פאונדאיו הוא השם המסחרי של אורפורגליפרון. זה השם העברי שמופיע בדף המידע למטופל בישראל, ובתקשורת הוא נכתב לעיתים גם "פאונדיו". התרופה פותחה בחברת אלי לילי (Eli Lilly). רשות המזון והתרופות האמריקאית אישרה אותה ב-1 באפריל 2026 לטיפול ארוך טווח בהשמנה ובעודף משקל עם תחלואה נלווית. כבר כתבתי כאן על האישור, וגם בכמוני על הגלולה שמסמנת עידן חדש ובמדפייג׳ על השלב הבא במהפכת ההשמנה. במדריך הזה ריכזתי את כל מה שחשוב לדעת לפני שמתחילים. הוא מבוסס על העלון לרופא, על דף המידע למטופל בעברית ועל המחקרים שפורסמו עד אוקטובר 2026.

מה מצב פאונדאיו אורפורגליפרון בישראל ובעולם

בישראל פאונדאיו אורפורגליפרון הגיעה לבתי המרקחת ב-15 בספטמבר 2026. עם זאת, נכון לאוקטובר 2026 היא עדיין אינה רשומה, והבקשה לרישום הוגשה למשרד הבריאות. בינתיים היא זמינה במסלול 29ג, בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של הרופא המטפל. המסלול מאפשר לרופא לרשום, באחריותו, תרופה שאינה רשומה בישראל אך רשומה במדינה מוכרת. הרופא ממלא טופס ייעודי, והתרופה מסופקת דרך בית מרקחת. הסבר מפורט תמצאו בכתבה טופס 29: מה שחשוב לדעת באתר "כמוני".

היבואן בישראל הוא סולומון לוין ואלשטיין (ס.ל.א) בע״מ, ולמטופלים מסופק דף מידע בעברית. ההתוויה, המינונים והאזהרות בו תואמים את העלון שאישר ה-FDA. תרופה שאינה רשומה אינה כלולה בסל הבריאות, ולכן הטיפול כרגע במימון עצמי. לפי הדיווח, המחיר המלא נע בין 691.59 ש"ח לחודש במינון 0.8 מ"ג לבין 1,146.46 ש"ח במינון 17.2 מ"ג. על הנגישות של פאונדאיו ומונג׳רו ועל עלות הטיפול התרופתי בהשמנה כתבתי בנפרד, וגם על ההגעה של פאונדאיו לישראל.

בעולם, התמונה מתרחבת במהירות:

• ארצות הברית: אושרה באפריל 2026 לניהול משקל. הבקשה לאשר אותה גם לטיפול בסוכרת מסוג 2 נמצאת בבחינה.
• בריטניה: רשות התרופות הבריטית אישרה אותה באוגוסט 2026, גם לניהול משקל וגם לסוכרת מסוג 2.
• האיחוד האירופי: הוועדה המדעית של סוכנות התרופות האירופית המליצה ב-16 באוקטובר 2026 לאשר אותה לשתי ההתוויות. ההחלטה הסופית של הנציבות האירופית צפויה בשבועות הקרובים.

מהו אורפורגליפרון ומה מייחד אותו

אורפורגליפרון הוא אגוניסט לקולטן ל-GLP-1 (Glucagon-Like Peptide-1, הורמון שובע טבעי שמופרש מהמעי אחרי ארוחה). הוא מפעיל את אותו קולטן שעליו פועלות גם ויגובי (Wegovy), אוזמפיק (Ozempic) ומונג׳רו (Mounjaro). ההבדל הוא במבנה. סמגלוטייד (Semaglutide) וטירזפטייד (Tirzepatide) הם פפטידים, כלומר שרשראות של חומצות אמינו שמתפרקות בקלות במערכת העיכול. לעומתם, אורפורגליפרון הוא מולקולה קטנה ולא פפטידית, שתוכננה כדי להיספג היטב דרך המעי. לכן אפשר ליטול אותו כטבלייה רגילה. לפי העלון לרופא, אין צורך ליטול אותו על קיבה ריקה. בנוסף, אין צורך להמתין לפני אכילה, שתייה או נטילת תרופות אחרות.

מאפיינים פרמקולוגיים עיקריים

• הזמינות הביולוגית גבוהה יחסית: כ-77% מהמנה מגיעה לזרם הדם (נמדד במנה של 0.8 מ״ג).
• הריכוז המרבי בדם מושג 4 עד 8 שעות אחרי הנטילה.
• זמן מחצית החיים הוא 29 עד 49 שעות. רמה יציבה בדם מושגת אחרי כשבוע של נטילה יומית.
• הפירוק מתרחש בעיקר בכבד, באמצעות האנזים CYP3A4 (Cytochrome P450 3A4, אנזים כבדי שמפרק תרופות רבות).
• כ-87% מהתרופה ומתוצרי הפירוק שלה מופרשים בצואה, ופחות מ-1% בשתן.
• התרופה נשמרת בטמפרטורת החדר ואינה דורשת קירור.

כיצד פאונדאיו אורפורגליפרון פועלת בגוף

פאונדאיו אורפורגליפרון מפעילה את הקולטן ל-GLP-1 ומשפיעה על כמה מנגנונים במקביל:

• מגבירה את תחושת השובע.
• מפחיתה רעב ודחף לאכילה, ומשקיטה את מה שמטופלים רבים מכנים "רעש האוכל".
• מסייעת להפחית את צריכת הקלוריות.
• מאטה את התרוקנות הקיבה. ההשפעה חזקה במיוחד אחרי המנה הראשונה ונחלשת עם הזמן.
• מגבירה הפרשת אינסולין רק כשרמת הסוכר גבוהה.
• מפחיתה הפרשת גלוקגון כשרמת הסוכר גבוהה.

עיקר ההשפעה המתמשכת על המשקל אינו נובע מהאטת הקיבה. למעשה, הוא נובע מפעילות במרכזי הרעב והשובע במוח. הרחבתי על כך במאמר תרופות GLP-1 והמוח: הסיפור החדש של רעב ושובע ובכתבה למה המוח שלנו מבקש אוכל גם בלי רעב?

למי מיועדת התרופה

לפי ההתוויה שבעלון לרופא, פאונדאיו אורפורגליפרון ניתנת לצד תזונה מופחתת קלוריות ופעילות גופנית. מטרתה להפחית משקל עודף ולשמר את הירידה לאורך זמן. היא מיועדת:

• למבוגרים עם השמנה, כלומר מדד מסת גוף (BMI, Body Mass Index – המשקל בקילוגרמים חלקי הגובה במטרים בריבוע) של 30 ומעלה.
• למבוגרים עם עודף משקל, כלומר BMI של 27 ומעלה, עם לפחות מחלה אחת הקשורה למשקל.

מחלות כאלה כוללות יתר לחץ דם, הפרעה בשומני הדם, דום נשימה בשינה, מחלת לב וכלי דם או סוכרת מסוג 2. טיפול תרופתי מתאים במיוחד כששינוי אורח חיים לבדו לא מספיק, כפי שמגדירות גם ההמלצות המקצועיות החדשות.

חשוב לדייק: בארצות הברית ההתוויה היא לניהול משקל בלבד. בבריטניה, לעומת זאת, התרופה אושרה גם לטיפול בסוכרת מסוג 2. כ-13% מהמשתתפים במחקרים היו בני 65 ומעלה, ולא נמצאו אצלם הבדלים בבטיחות או ביעילות. על הטיפול בהשמנה בגיל המבוגר כתבתי במדפייג׳, ועל התוצאות אצל נשים בגיל המעבר באתר. מנגד, התרופה לא אושרה לילדים ולמתבגרים, והבטיחות שלה מתחת לגיל 18 לא הוכחה. על האפשרויות הקיימות בגיל ההתבגרות כתבתי ב-ynet.

מינונים ותוכנית העלאת מינון של פאונדאיו אורפורגליפרון

לפי העלון לרופא, התרופה משווקת בשישה מינונים: 0.8, 2.5, 5.5, 9, 14.5 ו-17.2 מ״ג. כל בקבוק מכיל 30 טבליות. תוכנית העלאת המינון:

• מתחילים ב-0.8 מ״ג פעם ביום, למשך 30 יום לפחות.
• עולים ל-2.5 מ״ג פעם ביום, למשך 30 יום לפחות.
• אחר כך עולים ל-5.5 מ״ג פעם ביום, למשך 30 יום לפחות.
• בהתאם לתגובה ולסבילות, אפשר לעלות בהדרגה ל-9, ל-14.5 ול-17.2 מ״ג. כל שלב מגיע אחרי 30 יום לפחות במינון הקודם.
• המינון המרבי הוא 17.2 מ״ג פעם ביום.

העלייה ההדרגתית נועדה להפחית בחילות, הקאות ותופעות עיכול אחרות. אין חובה להגיע למינון המרבי. המינון הנכון הוא הנמוך ביותר שנותן שליטה טובה ברעב, ירידה או שימור של המשקל וסבילות טובה. על העיקרון הזה הרחבתי בכתבה האם כל מטופל צריך מינון מקסימלי? ובמדריך טיפול בפאונדאיו צעד אחר צעד.

למה המספרים במחקרים שונים

מחקרי שלב 3 נערכו בפורמולציית מחקר, במינונים של 6, 12 ו-36 מ״ג. הטבליות המסחריות פותחו אחרי התאמת הזמינות הביולוגית. לכן 6, 12 ו-36 מ״ג במחקר מקבילים ל-5.5, 9 ו-17.2 מ״ג בטבליות המסחריות. כלומר, אין להשוות בין המספרים באופן ישיר.

כיצד נוטלים את התרופה

• נוטלים טבלייה אחת פעם ביום, עם אוכל או בלעדיו.
• כדאי לבחור שעה קבועה ונוחה, כדי לחזק את ההתמדה.
• בולעים את הטבלייה בשלמותה. אין לחצות, לרסק או ללעוס אותה.
• אין ליטול יותר מטבלייה אחת ביום.
• שומרים בטמפרטורת החדר, 20 עד 25 מעלות, הרחק מהישג ידם של ילדים.
• לפי דף המידע למטופל בישראל, התרופה רגישה לאור. לכן שומרים את הטבליות בבקבוק ובאריזה המקוריים וסוגרים את המכסה אחרי כל פתיחה.

היתרון המעשי הגדול הוא הגמישות. ויגובי בכדור (סמגלוטייד פומי), למשל, נלקחת על קיבה ריקה, עם כמות מים מוגבלת והמתנה לפני הארוחה. פאונדאיו אינה דורשת את כל אלה. למי שחושש מזריקות או מתקשה לאחסן עטים בקירור, זה הבדל משמעותי. סקירה של כל האפשרויות הפומיות תמצאו במדריך לכדורים לטיפול בהשמנה.

מה עושים אם שכחנו מנה

כששוכחים מנה, נוטלים אותה מיד כשנזכרים. עם זאת, אין ליטול שתי מנות באותו יום, ואין להכפיל את המנה הבאה. אם הוחמצו שבעה ימים רצופים או יותר, דף המידע למטופל מנחה ליצור קשר עם הרופא. לפי העלון לרופא, במצב כזה מחדשים את הטיפול במינון נמוך יותר ועולים שוב בהדרגה.

כמה יורדים במשקל עם פאונדאיו אורפורגליפרון

שני מחקרי שלב 3 המרכזיים, ATTAIN-1 ו-ATTAIN-2, נמשכו 72 שבועות. יחד הם כללו 4,740 משתתפים עם השמנה או עודף משקל. כל המשתתפים קיבלו הדרכה לתזונה מופחתת קלוריות והמלצה לפעילות גופנית של 150 דקות בשבוע לפחות.

אנשים ללא סוכרת: מחקר ATTAIN-1

מחקר ATTAIN-1, שפורסם ב-New England Journal of Medicine, כלל 3,127 מבוגרים ללא סוכרת. המשקל הממוצע בתחילת המחקר היה כ-103 ק״ג. בניתוח שכלל את כל המשתתפים, גם את מי שהפסיקו את הטיפול, הירידה הממוצעת אחרי 72 שבועות הייתה:

• 5.5 מ״ג ביום: 7.4%.
• 9 מ״ג ביום: 8.3%.
• 17.2 מ״ג ביום: 11.1%.
• פלצבו: 2.1%.

במינון המרבי, מתוך כל 100 משתתפים:

• כ-72 ירדו לפחות 5% ממשקלם (71.5%).
• כ-55 ירדו לפחות 10% ממשקלם (54.5%).
• כ-36 ירדו לפחות 15% ממשקלם (35.9%).
• כ-18 ירדו לפחות 20% ממשקלם (18.4%).

לשם השוואה, בקבוצת הפלצבו רק 13 מתוך 100 ירדו לפחות 10% ממשקלם.

אנשים עם סוכרת מסוג 2: מחקר ATTAIN-2

מחקר ATTAIN-2, שפורסם ב-Lancet, כלל 1,613 מבוגרים עם עודף משקל או השמנה וסוכרת מסוג 2. הירידה הממוצעת במשקל אחרי 72 שבועות הייתה:

• 5.5 מ״ג ביום: 5.1%.
• 9 מ״ג ביום: 7.0%.
• 17.2 מ״ג ביום: 9.6%.
• פלצבו: 2.5%.

במינון המרבי, 67 מתוך 100 משתתפים ירדו לפחות 5% ממשקלם, וכ-46 ירדו לפחות 10% (45.6%). בנוסף, ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c, מדד לממוצע הסוכר בדם בשלושת החודשים האחרונים) ירד בממוצע ב-1.7 נקודות אחוז, לעומת 0.4 בפלצבו. הערך הממוצע בתחילת המחקר היה 8%. במינון המרבי, 75.5% מהמשתתפים הגיעו לערך נמוך מ-7%, יעד האיזון המקובל. ירידה במשקל קשה יותר בדרך כלל אצל אנשים עם סוכרת, ולכן הממוצעים כאן נמוכים מעט יותר. על הקשר בין השמנה לסוכרת הרחבתי במדריך השמנה וסוכרת מסוג 2.

שתי דרכים לקרוא את התוצאות

המספרים שלמעלה מבוססים על כל המשתתפים שהוקצו לטיפול, כולל מי שהפסיקו אותו. זה הניתוח המחמיר והמציאותי יותר. לעומת זאת, בניתוח היעילות של ATTAIN-1, שמעריך מה קורה למי שמתמיד בטיפול, הירידה במינון הגבוה הייתה 12.4%. בקבוצת הפלצבו היא הייתה 0.9%. ב-ATTAIN-2 הירידה בניתוח זה הייתה 10.5%, לעומת 2.2% בפלצבו. חשוב לזכור שמדובר בממוצעים. יש מטופלים שירדו יותר, יש שירדו פחות, ויש שלא ישיגו תגובה מספקת. על הסיבות לשונות הזו כתבתי במאמר למה אותן תרופות משפיעות על אחד ולא על אחר?

שימור המשקל ומעבר מזריקות: מחקר ATTAIN-MAINTAIN

פאונדאיו אורפורגליפרון אושרה לא רק לירידה במשקל, אלא גם לשימור הירידה לאורך זמן. מחקר ATTAIN-MAINTAIN, שפורסם ב-Nature Medicine במאי 2026, בדק שאלה שמטופלים רבים שואלים אותי: האם אפשר לעבור מזריקה לכדור בלי לאבד את ההישג? במחקר השתתפו 376 מבוגרים שסיימו 72 שבועות של טיפול בזריקות טירזפטייד או סמגלוטייד. הם הוקצו באקראי לאורפורגליפרון או לפלצבו למשך 52 שבועות נוספים. התוצאות:

• מי שעברו מטירזפטייד שמרו בממוצע על 74.7% מהירידה במשקל עם אורפורגליפרון, לעומת 49.2% עם פלצבו.
• מי שעברו מסמגלוטייד שמרו בממוצע על 79.3% מהירידה במשקל, לעומת 37.6% עם פלצבו.

המשמעות: המעבר לכדור שימר את רוב הירידה במשקל, אך לא את כולה. במעבר מטירזפטייד נרשמה במשך השנה עלייה ממוצעת של כ-5 ק״ג, ובמעבר מסמגלוטייד כ-1 ק״ג בלבד. הממצא מחזק עיקרון חשוב: השמנה היא מחלה כרונית, והמשך הטיפול הוא חלק מהשמירה על ההישג. הרחבתי על המחקר באתר, בכמוני ובמדפייג׳.

השוואה לזריקות ולכדורים אחרים

פאונדאיו יעילה, אך הירידה הממוצעת במחקרים שלה מתונה יותר מזו של הזריקות החזקות. במחקר SURMOUNT-1, למשל, טירזפטייד במינון 15 מ״ג הביא לירידה ממוצעת של 20.9% ב-72 שבועות. עם זאת, השוואה בין מחקרים נפרדים עלולה להטעות. האוכלוסיות, משך הטיפול, שיטות הניתוח ושיעורי הנשירה אינם זהים. אין כיום בסיס לקבוע שהכדור עדיף או נחות עבור מטופל מסוים בלי להתחשב בהעדפותיו, בתחלואה הנלווית ובתגובה לטיפולים קודמים.

בסוכרת מסוג 2 קיימת גם השוואה ישירה מול כדור אחר. במחקר ACHIEVE-3 אורפורגליפרון הוריד את ההמוגלובין המסוכרר יותר מסמגלוטייד פומי (ריבלסוס, Rybelsus) במשך 52 שבועות. מנגד, תופעות העיכול, הפסקות הטיפול בגלל תופעות לוואי והעלייה בדופק היו שכיחות יותר עם אורפורגליפרון. היתרון המרכזי של פאונדאיו הוא הנוחות. על השיקולים בבחירה כתבתי במאמר מה עדיף להשמנה: כדור או זריקה?, ועל ההשוואה בין שני הכדורים החדשים במאמר ויגובי בכדור ופאונדאיו. מומלץ לקרוא גם את הכתבות כדורים במקום זריקות הרזיה? וגלולת הרזיה: הדבר הבא? ב-ynet.

פאונדאיו אורפורגליפרון והלב: יתרונות מטבוליים ובטיחות

לצד הירידה במשקל, במחקרים נצפו שיפורים מטבוליים נוספים:

• ירידה בהיקף המותניים: כ-10 ס״מ במינון המרבי אצל אנשים ללא סוכרת. היקף המותניים משקף בין השאר את השומן הקרבי.
• ירידה של כ-6.4 מ״מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי במינון המרבי אצל אנשים ללא סוכרת.
• ירידה של כ-20% ברמת הטריגליצרידים במינון המרבי.
• ירידה בכולסטרול שאינו HDL, כלומר סך הכולסטרול בדם פחות הכולסטרול ה"טוב".
• שיפור באיזון הסוכר אצל אנשים עם סוכרת מסוג 2.

מנגד, הדופק עלה בממוצע ב-4 עד 5 פעימות לדקה, בדומה לתרופות אחרות ממשפחת GLP-1.

במחקר ACHIEVE-4 השתתפו 2,749 אנשים עם סוכרת מסוג 2, עודף משקל או השמנה וסיכון לבבי מוגבר. אורפורגליפרון הושווה בו לאינסולין גלרגין, במעקב חציוני של כשנתיים. התוצאות המלאות פורסמו ב-Lancet והוצגו בכנס האירופי לסוכרת בספטמבר 2026. התרופה עמדה ביעד הבטיחות: שיעור האירועים הקרדיווסקולריים המשמעותיים (MACE, Major Adverse Cardiovascular Events – התקף לב, שבץ, מוות לבבי או אשפוז בשל תעוקת חזה) לא היה גבוה יותר מאשר עם אינסולין (HR 0.84).

בנוסף, לפי החברה, אחרי 52 שבועות ההמוגלובין המסוכרר ירד ב-1.6 נקודות אחוז, לעומת 1.0 עם אינסולין. המשקל ירד ב-8.8%, ואילו עם אינסולין הוא עלה ב-1.7%. בניתוח נוסף נצפה שיעור תמותה נמוך יותר (HR 0.43), אך ממצא זה לא נבדק בשיטה סטטיסטית מחמירה. לכן יש לפרש אותו בזהירות. כלומר, המחקר מראה בטיחות לבבית, אך עדיין לא הוכח שהתרופה מפחיתה התקפי לב, שבץ או תמותה. אין להשליך עליה אוטומטית את היתרונות שהוכחו בוויגובי (מחקר SELECT בכמוני) או במונג׳רו. הרחבתי על כך במאמר הבטיחות הקרדיווסקולרית של פאונדאיו, ועל ההגנה של תרופות GLP-1 אחרי התקף לב כתבתי בכמוני.

תופעות הלוואי של פאונדאיו אורפורגליפרון

תופעות הלוואי השכיחות קשורות למערכת העיכול. הן מופיעות בעיקר בתקופת ההסתגלות ואחרי העלאת מינון, ונחלשות עם הזמן. בנתונים המשולבים של שני המחקרים דווחו (פלצבו / 5.5 / 9 / 17.2 מ״ג):

• בחילה: 10% / 26% / 34% / 35%.
• עצירות: 9% / 20% / 27% / 24%.
• שלשול: 11% / 21% / 23% / 25%.
• הקאות: 4% / 13% / 21% / 24%.
• קשיי עיכול: 4% / 12% / 16% / 13%.
• כאבי בטן: 7% / 13% / 14% / 14%.

תופעות שכיחות נוספות כללו נפיחות בבטן, גיהוקים, ריפלוקס וצרבת, גזים, עייפות, כאב ראש ונשירת שיער. רוב תופעות העיכול היו קלות. מבין המטופלים שדיווחו עליהן, 60% תיארו אותן כקלות, 36% כבינוניות ו-4% כקשות. כ-8 מתוך 100 מטופלים הפסיקו את הטיפול בגלל תופעות לוואי, לעומת 3 מתוך 100 בפלצבו. נשירת שיער דווחה בעיקר אצל נשים: 7% מהנשים לעומת פחות מ-1% מהגברים, והיא הייתה קשורה לירידה במשקל. הרחבתי על כך במאמר תרופות GLP-1 ונשירת שיער. סקירה של תופעות הלוואי בכל התרופות להשמנה תמצאו במדריך תופעות הלוואי.

כיצד מפחיתים תופעות לוואי

הסתגלות הדרגתית מאפשרת לרוב המטופלים להמשיך בטיפול בנוחות. מומלץ:

• לאכול מנות קטנות, לאט, ולעצור עם תחושת השובע הראשונה.
• לצמצם זמנית מזון שומני, מטוגן או כבד.
• להקפיד על שתייה מספקת לאורך היום.
• להוסיף סיבים תזונתיים בהדרגה ולשמור על תנועה יומיומית.
• לדחות העלאת מינון כשיש בחילות, הקאות, עצירות או שלשולים משמעותיים.
• לשקול, בהנחיית הרופא, חזרה למינון הקודם כשהתסמינים נמשכים.

היעדר תופעות לוואי אינו מעיד שהטיפול לא עובד, וגם בחילה אינה תנאי לירידה במשקל. עוד על תזונה נכונה בזמן טיפול תרופתי בהשמנה ועל 8 צעדים לתמיכה בירידה במשקל ב-ynet.

מתי פונים להערכה רפואית

יש לפנות לבדיקה כשמופיע אחד מאלה:

• כאב בטן חזק ומתמשך, במיוחד אם הוא מקרין לגב.
• הקאות ממושכות או קושי לשתות.
• סימני התייבשות: ירידה בכמות השתן, סחרחורת משמעותית או חולשה.
• כאב בצד הימני העליון של הבטן, חום, צהבת או צואה בהירה.
• עצירות קשה עם כאב, נפיחות או היעדר יציאות וגזים.
• נפיחות בפנים, בשפתיים, בלשון או בגרון, פריחה נרחבת או קוצר נשימה.
• גוש או נפיחות בצוואר, צרידות מתמשכת או קושי בבליעה.
• שינוי פתאומי בראייה אצל אדם עם סוכרת.

בישראל ניתן לדווח על תופעות לוואי למשרד הבריאות בטופס המקוון לדיווח על תופעות לוואי.

הלבלב, כיס המרה ובלוטת התריס

דלקת לבלב: דלקת לבלב חריפה דווחה בתרופות ממשפחת GLP-1 ומופיעה גם באזהרות של פאונדאיו. בשני מחקרי ATTAIN אושרו 6 מקרים בקרב מטופלי התרופה, לעומת מטופל אחד בקבוצת הפלצבו. זה אירוע נדיר, אך חשוב לזהות אותו. כאב חזק ומתמשך בבטן העליונה, לעיתים עם הקרנה לגב ועם הקאות, מחייב הפסקת הטיפול ופנייה דחופה לבדיקה. אצל מי שעבר דלקת לבלב בעבר נדרשת החלטה אישית וזהירה, כי הניסיון באוכלוסייה זו מוגבל. הרחבתי על כך במאמר הסיכון לדלקת לבלב בתרופות GLP-1.

כיס המרה: אבני מרה ודלקת בכיס המרה עלולות להופיע בכל ירידה מהירה במשקל. בשני המחקרים דווחו אבני מרה אצל 1% מהמטופלים לעומת 0.7% בפלצבו, ודלקת חריפה בכיס המרה אצל 0.4% לעומת 0.3%. עוד על הסיכונים של ירידה מהירה במשקל.

בלוטת התריס: כמו בכל התרופות ממשפחת GLP-1, גם העלון של פאונדאיו כולל אזהרה מודגשת לגבי גידולים בתאי C של בלוטת התריס. בתרופות אחרות מהמשפחה נצפו גידולים כאלה בחולדות ובעכברים. אורפורגליפרון אינו פעיל במכרסמים, ולכן המבחן הזה אינו מתאים לו. המשמעות לבני אדם אינה ידועה. בפועל, מי שיש לו או לבן משפחה סרטן מדולרי של בלוטת התריס לא יקבל את התרופה.

למי התרופה אינה מתאימה

התרופה אסורה לשימוש כאשר קיים אחד מאלה:

• סיפור אישי או משפחתי של קרצינומה מדולרית של בלוטת התריס.
• תסמונת MEN 2 (Multiple Endocrine Neoplasia type 2, תסמונת גנטית של גידולים בבלוטות הפרשה פנימית).
• תגובת רגישות חמורה קודמת לאורפורגליפרון או לאחד ממרכיבי הטבלייה.

בנוסף, התרופה אינה מומלצת:

• בגסטרופרזיס קשה, כלומר האטה קשה בהתרוקנות הקיבה.
• באי־ספיקת כבד קשה.
• בזמן הנקה.
• בשילוב עם תרופה אחרת ממשפחת GLP-1, כמו ויגובי, אוזמפיק, ריבלסוס, סקסנדה או מונג׳רו.

כליות, כבד, סוכר ולחץ דם

תפקוד הכליות: פגיעה בתפקוד הכליות לא שינתה את רמות התרופה בדם, ולכן העלון לרופא אינו דורש התאמת מינון. עם זאת, בחילות, הקאות ושלשולים עלולים לגרום להתייבשות ולפגיעה כלייתית חריפה. בשני המחקרים דווחה פגיעה כזו אצל 0.2% מהמטופלים, לעומת 0.05% בפלצבו. לכן אצל אנשים עם מחלת כליות או טיפול במשתנים חשוב לעקוב אחר השתייה ותפקודי הכליה.

תפקוד הכבד: באי־ספיקת כבד בינונית, החשיפה לתרופה עלתה פי 1.7 בערך, ובאי־ספיקת כבד קשה פי 4.6. לכן התרופה אינה מומלצת באי־ספיקת כבד קשה (Child-Pugh C, הדרגה החמורה בסולם לדירוג חומרת מחלת כבד). עם האישור, ה-FDA ביקש מאלי לילי נתוני בטיחות כבדית נוספים, כחלק מהמעקב שאחרי השיווק. זו דרישה מקובלת לתרופה חדשה ולא אזהרה חריגה. הרחבתי על כך במאמר גלולה חדשה להרזיה תחת זכוכית מגדלת. אצל אנשים עם כבד שומני, ירידה במשקל היא חלק מרכזי בטיפול.

ירידת סוכר: התרופה לבדה גורמת בדרך כלל לסיכון נמוך לירידת סוכר. במחקר ATTAIN-2 דווחה ירידת סוכר משמעותית אצל 2% מהמטופלים, לעומת 0.2% בפלצבו. אולם הסיכון עולה בשילוב עם אינסולין או עם סולפונילאוריאה. במחקר, 7% מהמטופלים שנטלו גם סולפונילאוריאה חוו ירידת סוכר, לעומת 0.5% מאלה שלא נטלו אותה. לכן לעיתים יש להפחית את מינון התרופות האלה.

רטינופתיה סוכרתית: שיפור מהיר באיזון הסוכר עלול להיות מלווה בהחמרה זמנית בפגיעה בכלי הדם של הרשתית. מטופלים עם רטינופתיה קיימת זקוקים למעקב עיניים מסודר.

לחץ דם נמוך: בשני המחקרים דווח לחץ דם נמוך אצל 2% מהמטופלים, לעומת 0.5% בפלצבו. התופעה הייתה שכיחה יותר אצל מי שנטלו תרופות ללחץ דם (4%). הרחבתי על כך במדריך לטיפול ביתר לחץ דם דרך ירידה במשקל.

היריון, מניעה והנקה

ירידה מכוונת במשקל אינה מומלצת בהיריון. כשמתגלה היריון, מפסיקים את הטיפול ופונים לרופא המטפל. המידע בבני אדם מוגבל, והעלון לרופא מציין סיכון אפשרי לעובר על סמך מחקרים בבעלי חיים. לכן נשים בגיל הפוריות צריכות להשתמש באמצעי מניעה יעיל במהלך הטיפול.

הנחיה חשובה לנשים הנוטלות גלולות למניעת היריון: יש לעבור לאמצעי מניעה שאינו ניתן דרך הפה, או להוסיף אמצעי חוצץ כמו קונדום. ההנחיה חלה במשך 30 יום מתחילת הטיפול ובמשך 30 יום אחרי כל העלאת מינון. הסיבה היא שהאטת התרוקנות הקיבה עלולה להפחית את ספיגת הגלולה. מנגד, טבעת, מדבקה או התקן הורמונלי אינם צפויים להיות מושפעים.

לגבי הנקה: העלון לרופא ודף המידע למטופל בעברית קובעים שהנקה אינה מומלצת בזמן הטיפול. על ההנחיות הבינלאומיות החדשות לנשים בגיל הפוריות כתבתי בכמוני, באתר ובמדפייג׳. כדאי לקרוא גם מה קורה למשקל כשמפסיקים תרופות GLP-1 לקראת היריון.

אינטראקציות של פאונדאיו אורפורגליפרון עם תרופות אחרות

בשונה מהתרופות הפפטידיות, אורפורגליפרון מתפרק בעיקר באמצעות האנזים CYP3A4. בנוסף, הוא מועבר בכבד בעזרת החלבון OATP1B (Organic Anion Transporting Polypeptide 1B, חלבון נשא שמכניס תרופות לתאי הכבד). לכן יש לו אינטראקציות תרופתיות חשובות יותר, ומומלצת סקירה של כל התרופות הקבועות לפני תחילת הטיפול. עוד על כך במאמר השמנה וריבוי תרופות.

• מעכבים חזקים של CYP3A4 (למשל קלריתרומיצין): מינון מרבי של 9 מ״ג ביום.
• מעכבים חזקים של CYP3A4 שמעכבים גם OATP1B (למשל ריטונביר): להימנע מהשילוב.
• משרים חזקים של CYP3A4 (למשל קרבמזפין, ריפמפיצין): להימנע מהשילוב.
• משרים בינוניים של CYP3A4 (למשל אפווירנז): לעקוב אחר היעילות ולהעלות מינון לפי הצורך.
• סימבסטטין: לא לעבור 20 מ״ג ביום.
• אינסולין וסולפונילאוריאה: לשקול הפחתת מינון ולעקוב אחר הסוכר.
• גלולות למניעת היריון: אמצעי מניעה חלופי או נוסף ל-30 יום בכל שלב.

להמחשה: קלריתרומיצין העלה את החשיפה לאורפורגליפרון פי 3.5, וקרבמזפין הוריד אותה ב-82%. השילוב עם סימבסטטין הכפיל את החשיפה לחומר הפעיל של סימבסטטין. לעומת זאת, עם אטורבסטטין ורוזובסטטין לא נמצא שינוי בעל משמעות קלינית. תרופות להפחתת חומציות, כמו אזומפרזול, לא השפיעו על רמת התרופה. בנוסף, האטת התרוקנות הקיבה עשויה להשפיע על ספיגת תרופות פומיות אחרות, בעיקר בתחילת הטיפול. כל שילוב כדאי לבדוק במאגר אינטראקציות עדכני או עם רוקח.

ניתוחים, הרדמה ובדיקות פולשניות

פאונדאיו אורפורגליפרון מאטה את התרוקנות הקיבה. בתרופות ממשפחת GLP-1 דווחו מקרים נדירים של שארית מזון בקיבה ושאיפה לריאות בזמן הרדמה כללית או טשטוש עמוק, גם כשהמטופלים הקפידו על צום. לכן יש ליידע מראש את המנתח, את המרדים ואת הצוות שמבצע גסטרוסקופיה או קולונוסקופיה. לפי העלון לרופא, הנתונים הקיימים אינם מספיקים כדי לקבוע אם הפסקה זמנית של התרופה מפחיתה את הסיכון. ההחלטה תלויה בסוג הפעולה, במינון, בתסמיני העיכול ובהנחיות ההרדמה המקומיות.

כיצד עוברים מזריקה אל פאונדאיו אורפורגליפרון

אין טבלת המרה מוסכמת בין התרופה לבין סמגלוטייד, טירזפטייד או לירגלוטייד. מספר המיליגרמים בתכשירים השונים אינו בר השוואה. מחקר ATTAIN-MAINTAIN הראה שמעבר כזה אפשרי ושומר על רוב הירידה במשקל. עם זאת, המחקר השתמש בפורמולציית מחקר ובפרוטוקול משלו, ולכן אין להעתיק ממנו הוראות מינון. מעבר צריך להביא בחשבון:

• את התרופה ואת המינון הקודמים, ואת מועד המנה האחרונה.
• את מידת הרגישות לתופעות לוואי.
• את רמת הרעב ואת התגובה במשקל.
• את רמת הסוכר ואת הטיפול הנוסף בסוכרת.
• את משך ההפסקה בין הטיפולים.
• את התרופות הקבועות ואת האינטראקציות האפשריות.

עיקרון בטיחות סביר הוא להתחיל בצורה שמרנית ולהתקדם לפי הסבילות. זה חשוב במיוחד אחרי הפסקה ממושכת או אצל מי שסבל בעבר מבחילות והקאות. את הפרוטוקול המדויק קובע הרופא הרושם, באחריותו, כפי שמחייב מסלול 29ג. עוד על כך במאמר מעבר מזריקה לכדור.

איזה מעקב מומלץ

לפני תחילת הטיפול כדאי לבדוק:

• משקל, גובה, BMI והיקף מותניים.
• לחץ דם ודופק.
• המוגלובין מסוכרר או רמת סוכר בצום.
• תפקודי כליה וכבד, ופרופיל שומנים.
• רשימת תרופות קבועות ובדיקת אינטראקציות.
• היסטוריה של מחלות לבלב, כיס מרה ומערכת העיכול.
• היסטוריה אישית ומשפחתית של גידולים בבלוטת התריס.
• תכנון היריון ואמצעי מניעה.
• הרגלי תזונה, צריכת חלבון, פעילות גופנית ושינה.

שלב אחר שלב, תמצאו את התהליך במדריך איך להתחיל טיפול תרופתי להרזיה.

במהלך הטיפול חשוב לעקוב אחר היעילות, הסבילות, צריכת הנוזלים, מסת השריר ואיכות התזונה. כמו כן, יש לבדוק אם נדרשת התאמה של התרופות לסוכרת וללחץ דם. את התגובה כדאי להעריך אחרי תקופה מספקת במינון טיפולי שהמטופל סובל היטב. על בדיקות להתאמה אישית של הטיפול, על החשיבות של צוות רב-תחומי ועל המסמך שמגדיר מחדש את הטיפול בתרופות ההרזיה כתבתי בהרחבה.

כיצד שומרים על מסת השריר

כל ירידה משמעותית במשקל כוללת גם ירידה מסוימת במסת הגוף הרזה. לפי העלון לרופא, הירידה במשקל עם התרופה כללה יותר שומן מאשר מסת גוף רזה. עדיין, התרופה מפחיתה תיאבון, ולעיתים מטופלים אוכלים פחות מדי חלבון. תוכנית טובה כוללת:

• כמות חלבון מותאמת אישית.
• אימוני כוח פעמיים עד שלוש בשבוע.
• פעילות אירובית ותנועה יומיומית.
• שינה מספקת.
• מעקב אחר כוח, תפקוד והרכב גוף, כשהדבר אפשרי.
• בירור חסרים תזונתיים, כמו חסר ברזל, כשיש עייפות, חולשה או נשירת שיער.

להרחבה: תרופות GLP-1 ושריר, אימון אירובי או אימון כוח?, שמירה על מסת שריר בעידן תרופות הרזיה והזרעים שבונים שריר ב-ynet. בנוסף, ראו שימור מסת השריר והסוגיות החדשות בטיפול ב-GLP-1 במדפייג׳.

מה קורה כשמפסיקים את פאונדאיו אורפורגליפרון

השמנה היא מחלה כרונית, וזו לא עצלות אלא פיזיולוגיה. הפסקת טיפול יעיל עלולה להחזיר את הרעב ולהוביל לעלייה חוזרת במשקל. מחקרים מהעולם האמיתי מראים זאת בבירור בתרופות ממשפחת GLP-1. לכן פאונדאיו אורפורגליפרון אושרה גם לשימור הירידה במשקל, ולא רק ליצירת ירידה ראשונית. ההחלטה על המשך הטיפול, מינון תחזוקה או מעבר לתרופה אחרת צריכה להתבסס על היעילות, הסבילות, הזמינות והעלות. הפסקה אינה כישלון אישי, והסטיגמה סביב השמנה רק מזיקה. כך מתכוננים נכון להפסקה כבר מתחילת הטיפול.

השורה התחתונה על פאונדאיו אורפורגליפרון

פאונדאיו אורפורגליפרון היא הכדור הלא־פפטידי הראשון ממשפחת GLP-1 שאושר לניהול משקל. נוטלים אותה פעם ביום, ללא תלות באוכל. במינון המרבי היא הביאה לירידה ממוצעת של 11.1% במשקל אצל אנשים ללא סוכרת ושל 9.6% אצל אנשים עם סוכרת מסוג 2. בנוסף, היא שימרה את רוב הירידה במשקל אצל מי שעברו אליה מזריקות, והראתה בטיחות לבבית. התרופה עשויה להתאים במיוחד למי שמעדיף כדור על פני זריקה. המפתח לטיפול בטוח הוא בחירת מטופלים נכונה, העלאת מינון הדרגתית, סקירת אינטראקציות, ושילוב של תזונה, אימוני כוח ומעקב רפואי.

טיפול תרופתי אינו פתרון קסם אלא כלי רפואי מקצועי, והוא עובד הכי טוב כשלא מתמודדים עם זה לבד.

המידע במאמר זה הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי. ההחלטה על טיפול תרופתי צריכה להתקבל עם רופא המכיר את ההיסטוריה הרפואית שלכם. המידע נכון ל-22 באוקטובר 2026. אם וכאשר התרופה תירשם בישראל, יש לפעול לפי העלון שיאושר בישראל ולפי הנחיות משרד הבריאות.

מראי מקום

דף מידע למטופל: פאונדאיו טבליות מצופות, 0.8 עד 17.2 מ״ג (ס.ל.א, יוני 2026)

FOUNDAYO (Orforglipron) tablets: Full Prescribing Information (FDA-approved)

FDA Approves First New Molecular Entity Under National Priority Voucher Program

FDA Approval Letter: Foundayo (Orforglipron) tablets, NDA 220934

Orforglipron, an Oral Small-Molecule GLP-1 Receptor Agonist for Obesity Treatment (ATTAIN-1)

MHRA approves orforglipron weight-loss pill

Orforglipron, an oral small-molecule GLP-1 receptor agonist, for the treatment of obesity in people with type 2 diabetes (ATTAIN-2)

EMA Panel Backs Lilly’s Foundayo for Obesity and Type 2 Diabetes in Europe

Orforglipron for maintenance of body weight reduction: the double-blind, randomized phase 3b ATTAIN-MAINTAIN trial

No more injections? New weight-loss pill to launch in Israel next week

Efficacy and safety of once-daily oral Orforglipron compared with oral Semaglutide in adults with type 2 diabetes (ACHIEVE-3)

Orforglipron Shows CV Safety vs Insulin Glargine in ACHIEVE-4

FDA approves Lilly's Foundayo (Orforglipron), the only GLP-1 pill for weight loss that can be taken any time of day without food or water restrictions

Daily Oral GLP-1 Receptor Agonist Orforglipron for Adults with Obesity (Phase 2)

המחקרים שצוינו מומנו על ידי חברת אלי לילי, יצרנית התרופה.